בסאמר סקול מהחלומות, ועם מדריכות מדהימות, נפגשנו עם ילדים נחמדים, ויצרנו סיפור אגדות.
כמובן שיש דמות ראשית, וכמו בכל סיפור אגדות גם אויבת שטנית עליה נספר מאוחר יותר, אבל בינתיים סיפור נספר. נ
תחיל בשבע שעות נסיעה כי למי זה לא עושה טוב על הנשמה?! נמשיך בשינה הגונה בחדר הכי טוב בכל המדינה!
מכאן נמשיך ליום הראשון, בו עשינו מינימום בגרות בלשון, הפסקה ראשונה, את כולם הכרנו, בעוגיות של הקפיטריה פשוט התאהבנו.
ארוחת צהריים ראשונה פשוט הייתה שפל המדרגה, אך חזרנו חזקים ומוכנים מתמיד עם גלישת לבה את כולם נשמיד!
ואם נסכם את השבוע הראשון, במילה אחת פשוט שיגעון! כלכך הרבה מסיבות וחברים, על הרגליים אנחנו כבר בקושי עומדים. שבוע שני, התחלה חדשה מלא סינים קטנים והכיתה מלאה.
מורה חדש, ואנחנו עוד לא מוכנים, עדיין לא השלמנו עם הפרידות מכל הילדים, אך בכל זאת ניסינו להישאר מרוכזים, כי אחרי השיעורים מגיעות האקטיביטיז שם אנחנו ממש נהנים, ושם מתחיל הסיפור להקצין, זוכרים את האויבת אשר סיפרנו לכם עלייה בהתחלה?
כאן אנחנו נפגשנו לראשונה. אמרה משהו, אני הגבתי, בסוף היום אויבת נהייתה לי. אבל בסופו של דבר, מפחיד זה לא היה, המשכנו לצחוק על זה למשך יותר מיממה.
מסיבת הסיום הגיעה במהרה, וכמובן שבלונדון נהננו נורא, לכל סיפור יש סוף, וכשהפרידה הגיעה זה לא היה מרגיע, כולנו השתוללנו מרוב מרוב דיכאון, ועכשיו כשאני חושבת על זה, זה גורם לי לרצות לבכות המון, עברו שבועיים וכבר כמעט התרגלנו לא לראות את כולם כל יום כשהתארגנו.
עם מישהי מספרד כל יום אני מדברת, ובקבוצה של הישראליות אף פעם לא שורר שקט.
ברייטון מחזור אחרון
