את הסיפור שלי אני אתחיל מהמפגש שיצאתי ממנו קצת חושש כי לא הצלחתי כל כך להתחבר לילדים.
כשהגעתי לשדה התעופה הצלחתי להכיר מיד ילדים כי כולם הבינו שצריך להכיר חברים כי הם יהיו כמו המשפחה שלנו. מיד כשנחתנו קיבלתי את הבום שהיינו צריכים לדבר עם השוטר הבידוק הביטחוני לבד.
בימים הראשונים היה קצת קשה להסתגל לשעון שצריך לקום מוקדם, שמי שמאחר לאוכל בהרבה זמן אין יותר אוכל, שחייבים להגיע לכל הפעילויות ושמישהו באמת בא לבדוק שאתה במיטה בזמן אך תמיד היו מדריכות שיעזרו לנו.
ביום הראשון ללימודים הופתעתי מהכיתה שכאילו נבנתה במיוחד לרמה שלי ושבהפסקה אסור ללכת לנוח בחדר. לאחר כמה ימים התחילו לצוץ געגועים למשפחה לאוכל ולחיים בישראל אך גם זה חלף.
לאחר כל יום לימודים היה פעילויות ספורט שונות כדורגל כדורסל ואפילו בריכה. בכל ערב היה פעילות שונה לפעמים ספורט לפעמים משחקים ולפעמים יצירה.
ביום שלישי לשבוע הראשון יצאנו לשופינג ראשון במקום שקוראים לו רדינג ומאוד התרגשתי בגלל סיבה אחת שנותנים לנו להיות לבד לתרגל את האנגלית בלי שום עזרה של מדריך ושנותנים לתרגל את יכולות הקניות שלי בלי עזרה של מדריך.
יום לאחר מכן ביקרנו בטירת ווינזור שהיית מרהיבה בגודלה ואפילו נתנו להיכנס לחלקים מסויימים בטירה וכשיצאנו החוצה מהירה פגשנו שומר אנגלי וכמו ישראלים טיפוסיים ניסינו להצחיק אותו.
ביום שיש סיימנו את השבוע הראשון ללימודים ויצאנו לטייל בנהר הטמזה הנהר היה ענק ואפילו ראינו כמה סירות גדולות. ביום שבת טיילנו בלונדון ועשינו שיט בנהר הטמזה ועלינו על הלונדון איי שהגיע לגובה מטורף.
