אומנם טסנו רק לפני שלושה שבועות אבל המסע שלי התחיל עוד לפני שמונה חודשים שידעתי שאני רוצה לטוס .
כמו שתמיד נוהגים לומר הזמן טס ויחד איתו גם אנחנו טסנו. כשנרשמתי - הטיסה נראתה לי כל כך רחוקה ולא חשבתי בכלל על האופציה שאני אמצמץ והיא כבר תעבור.
הזמן חלף לו והתאריכים התקדמו ומבלי לשים לב אנחנו כבר ב15.7 יום הטיסה עם מזוודות ארוזות ומלא חששות. אז נפרדנו מכולם, כמו שצריך ונסענו לשדה.
התיישבנו במעגל ובחנתי כל אחד מהאנשים שעומדים לשמש כמשפחה שלי לשבועיים וחצי הבאים. התחלנו לדבר, השיחה זרמה והחיבור בין כולם היה טבעי. אני יכולה להגיד שזכיתי בקבוצה מדהימה. לאט לאט בין התורים יצא לנו להכיר יותר אחד את השני.
כשהגענו למרכז בסקוטלנד היינו מותשים, עייפים ומלאי ציפיה. חילקו אותנו למסדרונות שבכל מסדרון ישנם שישה חדרים - לכל אחד חדר פרטי ומטבח משותף.
החוויה הייתה מדהימה, אתה נמצא כל היום עם אנשים ובכל זאת במידה ואתה צריך, יש לך את החדר שלך לבד. אני לא יכולה להעיד על כולם אבל אני הלכתי לישון עם חששות ממה יהיה למחרת.
בבוקר קמנו כולם ביחד, התארגנו והלכנו בפעם הראשונה את הדרך למרכז. אחרי ארוחת הבוקר הלכנו לעשות את המבחן שהיה ההפך הגמור ממלחיץ. אחריו יכלו לחלק אותנו לכיתות לפי רמת האנגלית.
בשיעורים יצא לי להכיר ילדים מרחבי העולם, לדבר , להיפתח, ליצור פרוייקטים ולבנות קשרים חדשים. שלוש פעמים בשבוע היו לנו חצאי ימי טיול בהם אחרי השיעורים היינו הולכים לטייל ולהכיר קצת את סקוטלנד (שאגב, מהממת) אבל אני באמת חושבת שהחוויה האמיתית הייתה לעשות את כל הטיולים האלה עם הקבוצה, להתגבש, להכיר ולהיקשר.
ביומיים האחרים היו לנו פעילויות בקמפוס כמו- שחיה, הכנת צמידים, אוריגמי ועוד כמה משחקי ספורט. כמובן שאיך אפשר שלא לציין את המדריכים התומכים שהיו איתנו בכל הפעילויות וגרמו להכול להיות הרבה יותר כיף, כי בסופו של יום גם אליהם נקשרנו.
בימי שבת וראשון היו לנו ימי טיול מלאים ובכל ערב הייתה לנו פעילות ערב עם כל הילדים מכל העולם, עד כמה שלפעמים זה היה מעייף אחרי כל היום עוד פעילות בהחלט לא הייתי מוותרת על זה.
הזמן המשיך לעבור ונגמרו להם השבועיים בסקוטלנד, רגע לפני הייתה לנו תחרות כישרונות בה הקבוצה שלנו עלתה להופיע עם השיר toy.
עד כמה שהחזרות היו אינטנסיביות כי לא היה לנו הרבה זמן, היו לנו קשיים בדרך אבל ההופעה הייתה הכי מדהימה בעולם וחוויה מטורפת בשבילי.
כשהגענו ללונדון (אחרי יום ארוך מאוד של נסיעות) קיבלנו את החדרים והשתנתה החלוקה של חדרי השינה. אני שמחה שיצא לי להכיר עוד ילדים מהקבוצה בצורה שונה במהלך השהות בלונדון. היו לנו ארבעה ימי טיול מדהימים, אומנם הייתי כבר ברוב המקומות לפני שלוש שנים אבל נהנתי עכשיו הרבה יותר.
הקבוצה תמיד דאגה למצוא על מה לצחוק, על מה לדבר ואיך להפוך כל סיטואציה אפשרית לכיפית הרבה יותר . בלי להרגיש נגמר לו חצי שבוע בלונדון.
עוד שהגענו ללונדון הכנתי את עצמי לפרידה אף על פי שזה לא גרם לה להיות פחות קשה. את היום האחרון בילינו ביחד בשדה תעופה, וניסנו לנצל כל זמן שנשאר. הטיסה עברה מהר, ישבנו כולנו ביחד כקבוצה. זהו, לקחנו מזוודות הגיע הזמן להיפרד...
עשינו סיכום , פרצנו בבכי וכל אחד חזר לביתו. איך אפשר לתאר את זה? מבחינתי, הטיול הזה לא נגמר. אני לא אשכח אף אחד ממי שהכרתי שם ובהחלט שלא אשכח שום חוויה שצברתי. יצרנו זיכרונות אחד עם השני שאסור לתת להם להישכח. למדתי המון , קיבלתי ביטחון בדיבור שלי והשתפרה לי האנגלית. זכיתי בחברים מושלמים ולהכיר ילדים מדהימים.
אז הטיול נגמר ואנחנו כבר בישראל אבל הקשר נשאר, כל מה שעברנו בשבועיים וחצי האלו לא נמחק. הייתי נותנת הרבה בשביל להישאר שם לעוד שבוע, אז איך אסכם את החוויה? לגמרי מדהימה .
