מדריכים מעדכנים מהשטח

סאמר סקול יומן מסע הוא המקום לקרוא את סיפורי המדריכים בזמן אמת.
כל שנה בזמן אמת המדריכים מדווחים מהשטח, מה עשינו היום, כל הצחוקים שהיו, סיפורי אהבה חדשים... תקראו ותבינו באמת מה זה סאמר סקול !

היום החמישי - 07/11/2019

שלום לכולם! הנה עבר יום חמישי, יום נוסף ותכף נגיע לסוף השבוע ואנחנו לא מאמינים כמה מהר הדברים קורים! ...
קרא עוד
כניסה ליומן מסע

הפרופיל שלי
  • כינוי:

    Rotem Almasi

  • מרכז: לונדון Harrow Discovery
  • יצאתי בקיץ: 2017
  • שלח דואר אלקטרוני לחבר
    • השם שלי:
    • המייל שלי:
    • הטלפון שלי:
    • נושא:
    • תוכן ההודעה:
    •      
       
הפרופיל שלי

רתם אלמאסי  (Rotem Almasi)

אז איך מתחילים לסכם את השבועיים ...

נועה אפללו  (noa aflalo)

טוב זאת תהיה הפתיחה הכי קיצ'ית ...

טוהר מורי 

היי קוראים לי טוהר מורי מחדרה ואוו ...

אלכסנדרה לאור בזרוקוב  (סשה)

את האמת, לא ידעתי שאלך לסאמר ...

ליאן נחמיאס  (ליאן)

הי אני ליאן בת 14 מירושלים. השנה ...

הילה בר טוב 

הי כולם :)))אני הילה בת 15 ...
לכל סיפורי המחזור

אז איך מתחילים לסכם את השבועיים המדהימים האלה?
אני עדיין צריכה שניה כדי לעכל את מה שעברתי.
היי, אני רותם אני בת 15 מגדרה והשנה יצאתי לסאמר סקול באוניברסיטת ברונל.
רציתי לנסוע לסאמר סקול כבר כמעט שנה, דיברתי על זה עם אמא שלי המון והיא מאוד אהבה את הרעיון, היא אמרה לי שנראה אולי בחופש הגדול של השנה יתאפשר לי לנסוע.


הגיע החופש הגדול ואמא שלי שאלה אותי אם אני רוצה לנסוע לסאמר סקול, פתאום נלחצתי מהכל- מלטוס לבד, מלדבר רק באנגלית, מהעובדה שאולי לא אצליח להתחבר עם ילדים אחרים, אז אמרתי לאמא שלי שאני כבר לא רוצה.
אחרי כמה זמן נפגשתי עם נועה- החברה הכי טובה שלי שגם יצאה השנה לברונל והיא ואמא שלה שכנעו אותי למה כדאי לי לנסוע וביחד עם השכנועים של אמא שלי, החלטתי להירשם לסאמר סקול עם נועה.


הגיע היום של הפגישה בפעם הראשונה וכולנו ישבנו במעגל קצת נבוכים כי זו הייתה הפעם הראשונה שראינו אחד את השני, מאיה המדריכה אמרה לנו לספר עובדות על עצמנו וככה התחלנו להכיר אחד את השני. מאז אותו מפגש התחלתי לספור את הימים עד ליום הטיסה. ירד עוד יום ועוד יום ופתאום ה30/7 כבר הגיעSmileys


לפנות בוקר היינו צריכים להתייצב בשדה התעופה, מאיה עמדה במקום של הפגישה וחילקה לכולנו את הלניארדים שלנו(שלא ידענו אז כמה נאהב אותם Smileys)


אחרי כמה דקות נפרדנו מההורים והלכנו לעבור את כל הבדיקות שלפני הטיסה. כשעברנו את הבדיקות התחלנו להתחבר אחד לשני עוד יותר וההתרגשות הייתה כבר בשיאה Smileys אז עלינו למטוס ובמשך חמש שעות ישבתי עם פרפרים בבטן, לא יכולה כבר לחכות שיתחילו השבועיים האלה.


אחרי חמש שעות נחתנו באנגליה וירד גשם, מי היה מאמין שיורד גשם בסוף יולי? לקחנו את המזוודות ובחוץ חיכה לנו אוטובוס שהסיע אותנו לברונל.


בברונל קיבלה את פנינו רומי המקסימה שעשתה לנו סיור בקמפוס, הקמפוס היה ע נ ק י ובימים הראשונים לא ידעתי לאן אני הולכת Smileys


הישראלים שאנחנו כל פעם שאלנו את רומי איפה הסטארבקס, שיגענו אותה (;
החדרים באוניברסיטה היו גדולים(קיבלתי את החדר הכי גדול בפלאט שלי אז היה לי מהמם Smileys ), האוניברסיטה הייתה ענקית ויפה והכל היה פשוט כמו חלום, גם כשישבתי ביום הראשון על המיטה בחדר שלי לא קלטתי שאני נמצאת באנגליה.
היום הראשון היה יום ארוך מאוד ומעייף, אבל מהר מאוד צברנו כוחות ליום השני, בצהריים היה לנו מבחן רמה כדי לבדוק באיזה רמה נלמד והכל היה באנגלית בריטית שזה היה קצת מלחיץ, אבל גם את זה עברנו Smileys
שובצתי לרמה Accomplish שהיא רמה אחת מתחת להכי גבוהה(לא אשכח שברשימת השמות כתבו שאני Male במקום Female וכולם צחקו עליי) וזכיתי בשבוע הראשון להכיר את שתי המורות הכי מדהימות שאי פעם היו לי- ויקי(לשיעור פרוייקטים) ובקי(לגרמר), לא היה לי רגע אחד משעמם איתן, לימדתי את בקי לספור עד 10 בעברית, היא סיפרה לנו אפילו שהיא אובססיבית לגל גדות ולוונדר וומן! ולא היה שיעור אחד שלא צחקתי כמו משוגעת אצלה!! Smileys ויקי עבדה איתנו על פרוייקטים ובשבוע הראשון היא נתנה לכולם תרחישים והיינו צריכים לאלתר וחובה היה על מישהו למות באמצע האילתור, היא נתנה לי להיות אישה בהיריון שבאה עם בעלה לבדיקה אצל הגניקולוגית(שיחקו איתי שני איטלקים מקסימים שהכרתי, ג'יובני וויטוריה) ולא יכולנו שלא לצחוק כל הסצנה כי נקרענוSmileys


כל שיעור ויקי נתנה לנו פרוייקטים לעשות וככה התחברתי עם הילדים שלמדו איתי, ויקי ובקי פשוט מדהימות, אין עליהן בעולםSmileys
כל לילה היה לנו גם Night Activity, לפעמים זה היה Dodgeball(מחניים עם המון כדורים) ואני זוכרת שבערב הראשון שלנו בברונל שיחקנו דודג'בול ויפני אחד זרק עליי כדור לפנים ושבר לי את המשקפיים, זה לא היה כיףSmileys 
אבל כל ערב הייתה פעילות אחרת(משחקי קופסא, ספיד דייטינג, מיני אולימפיאדה ומה לא?) שיחקנו תמיד עם כל הילדים מכל המדינות ביחד, עם המורים והActivity leaders והיה מצחיק וכיף כל ערב מחדש.


זו הייתה הפעם השניה שלי בלונדון, אבל משום מה לראות את הביג בן והלונדון איי למשל ריגש אותי כאילו זו הייתה הפעם הראשונה שלי שם, אולי זה כי זכיתי ללכת לשם לבד עם החברים שלי מהקבוצה שנהיו כולם חברים כל כך טובים שלי ואולי זה כי אנגוס המתוק בא איתנו לביג בן וללונדון איי, אין על אנגוס ההמבורגר אין!!


היינו גם במאדאם טוסו, הארי פוטר סטודיוז, מרכז קניות ווסטפילד, thorpe park(שאליו יצאו איתנו ויקי ובקי או בקיצור שלנו= ביקי Smileys), אוקספורד, ווינדזור וכל כך הרבה מקומות אחרים.. שעמום לא היה בטיול הזה, כל יום הייתה חוויה מטורפת אחרת.


אני חייבת לספר שפעם אחת בשיעור דיברנו על יחידה של Entertainment and fame ובקי שאלה אותנו על אנשים מפורסמים מהארצות שלנו, ישר הישראליות שאנחנו (אני, דניאל, עדי, נועה ונטע) אמרנו לבקי על סטטיק ובן אל ובקי שאלה אותנו מי אלה, כל האיטלקים והיפנים שהיו בכיתה הסתכלו עלינו במבט מוזר ואז אמרנו לבקי "Becky don't you know Tudo Bom?" והתחלנו לשיר לה את השיר והיא אמרה לנו שהקבוצה השניה של הישראלים בברונל השמיעו לה את השיר הזה יום לפני ושהיא מאוד אוהבת אותו והוא קליט, אחר כך בערב הדיסקו הראשון שלנו התנגן טודו בום וראיתי את בקי גוררת את ויקי לרחבה של הריקודים ושתיהן מתחילות לצרוח ולרקוד לטודו בום, ממש ישראליות אמיתיותSmileys (זה קרה עוד המון פעמים במשך כל השבועיים האלה, הן פשוט מתות על השיר הזה, גם ניסינו ללמד אותן שורה מהשיר, לא הצליח אבל העיקר הניסיון, לא ככה?Smileys)


הכרתי מהכיתה שלי שתי בנות מקסימות מאיטליה- ויטוריה וברברה וגם עוד איטלקיות מקסימות שלא למדו איתי בשבוע הראשון, ויטוריה וברברה לימדו אותי המון מילים באיטלקית ודברים על איטליה ואני לימדתי אותן עברית, הכל היה שווה את זה בשביל לשמוע את ברברה אומרת "חיים שלי" בעברית, אני מתה עליהן!Smileys


הגיע השבוע השני והשתנו הרשימות של קבוצות הלמידה, עליתי לAchieve שהיא הרמה הכי גבוהה, אמנם שמחתי מאוד אבל גם התבאסתי כי בקי לא לימדה שם וגם הייתי צריכה לעזוב את החברות שלי מאיטליה שהיו בAccomplish אבל פתאום מאיה המדריכה אמרה לנו שבקי וויקי יוצאות איתנו לת'ורפ פארק ומיד הבנתי שהכל טוב Smileys


כשהגענו לברונל לימדו אותנו שאם אנחנו נאבדים אנחנו צריכים צריכים לפנות למישהו ולהגיד לו "Excuse me, I am lost, can you please call this number?" ובת'ורפ פארק בקי לימדה אותנו שאם אנחנו רואות בן חמוד ואנחנו רוצות להתחיל איתו, אנחנו יכולות ללכת ולהגיד לו "Excuse me, I am lost, can you please call... MY NUMBER?" כולנו היינו על הרצפה כי בקי פשוט קרועהSmileys 


עוד משהו שאני זוכרת זה שבאחד השיעורים ויקי ישבה מאחוריי ואמרה שהיא מאוד מאוד רעבה, אמרתי לה לחכות שניה והוצאתי מהתיק שלי עבאדי, אמרתי לה שהיא יכולה לקחת והיא שאלה מה זה, אמרתי לה "Its Abadi", היא מסתכלת עליי במבט מוזר ושואלת אותי "A BODY?!?" באותו רגע כל הישראלים התחילו להתפקע מצחוק וניסינו להסביר לה שזה לא A BODYSmileysSmileysSmileys


בשבוע השני גם הלכנו לראות את המחזמר "מאמא מיה" ואני חושבת שכולנו מצאנו שירים אהובים חדשים, היה מדהים!! Smileys
הכל בברונל היה פשוט מדהים, אני עדיין לא מעכלת שנגמרו השבועיים הכי מדהימים שאי פעם עברתי בחיים, אני מנסה לתמצת אבל כל פעם אני נזכרת בעוד חוויה ואני לא יכולה שלא לכתוב.


בערך שלושה ימים לפני שעזבנו בחזרה לישראל, היה לנו טקס סיום. כל הactivity leaders, המורים, הילדים, כ ו ל ם היו שם והראו לנו סרטון שהכינו בשבילנו באורך של 21 דקות על כל החוויה המטורפת הזאת שעברנו, בהחלט הרגשות צפו. אחר כך קראו קבוצה קבוצה(קמפוס ווסט אולההה) לרדת ללמטה של הכיתה כדי לקבל תעודה והגיע התור של קמפוס ווסט, דונלד המנהל קרא ילד ילד ופתאום נגמרו לו כל התעודות ביד, ויקי ואני הסתכלנו אחת על השניה במבט קצת מוזר, פתאום דונלד הרים עוד שתי תעודות ביד ואמר שיש מישהו שהוא best in group בקבוצה, היה שקט ופתאום הוא אומר בקול "best in group... Rotem Almasi" וכולם מחאו כפיים, הייתי בשוק, קיבלתי תעודת הצטיינותSmileys


אחר כך אחרי שכל הקבוצות קיבלו את התעודות, נגמר הטקס ויצאתי מהאולם לחבק את ויקי, בקי והאנה והצטלמתי איתן, היינו כמה בנות מהקבוצה והיו מלא דמעות מכולן, אפילו ויקי בכתה והיא שברה לי את הלב.Smileys


עברו עוד כמה ימים מלאי שמחה, צחוק, פעילויות, ביקי, ומה לא? כבר הרחתי את הסוף. הגיע הבוקר של העזיבה מברונל. בבוקר ארזנו והחזרנו את המפתחות שכבר התרגלנו שיהיו לנו על הצוואר ופתאום הכל באווירה של נגמר- הקמפוס ריק כי האיטלקים עזבו יום לפנינו(גם מהם נפרדנו בדמעות ועם חיבוקים ארוכים מאוד) וכולנו ישבנו בחדרים מבואסים ולא מאמינים ששבועיים טסו להם. הלכנו למשרד ב12 בבוקר לחבק את ויקי ובקי בפעם האחרונה ולהגיד להן תודה על הכל, הן חיבקו אותי חיבוקי דוב ענקיים כאלו ולא רציתי להיפרד.


ויקי התחילה לשיר לנו "you're gonna miss me when I'm gone" וחיבקה אותי תוך כדי ורציתי לבכות, הכל נגמר. ביקשתי מהן להגיד את המשפטים שהן תמיד אומרות בפעם האחרונה(בקי- WICKED!!!, ויקי- GUYS... WATCH YOUR LANGUAGE!") וידעתי שאני אתגעגע לזה. אמרתי להן תודה על הכל ושאני אוהבת אותן, גם לפני הפרידה הסופית ביום האחרון, כתבנו לויקי על הלוח ביוונית בגלל שהיא מיוון שאנחנו מודות לה על הכל ואוהבות אותה ושהיא מורה מדהימה והיו לה דמעות בעיניים, היא שלחה את זה לאמא שלה והיא ריגשה אותי בטירוף, אני לא יכולה לדמיין מה זה עשה לה בלב שתלמידות שלה כותבות לה בשפה שלה תודה, זה היה מאוד מרגשSmileys כתבנו גם לבקי תודה ושנתגעגע אליה וגם היא התרגשה המון. אחרי כל הפרידות והבכי עזבנו את המשרד, למטה ראינו את אלישה ורומי וחיבקתי את שתיהן חזק, רומי בכתה וניגבתי לה את הדמעות, היא הזכירה לנו איך ביום הראשון חיפשנו את הסטארבקס ושיגענו אותה :(

הלכנו להביא את המזוודות, ירדנו למיטינג פוינט בפעם האחרונה וחיבקתי את האנה דקה ברצף וגם את רומי הנסיכה ועזבנו את ברונל. הפעם בלי לחזור לארוחת ערב, הפעם בלי לחזור לפעילות ערב. הפעם עם לחזור לישראל.


במשך השבועיים האלה הכרתי חברים מכל העולם ולמדתי מילים חדשות בכל מיני שפות, הכרתי אנשים מדהימים ומדריכים מדהימים(גבי שמה אני אעשה בלעדיה עכשיו, איך אני אחכה לאחד עשרה בלילה בלי שהיא תשלח לי נשיקות בדלת, אלישה, רומי, האנה, סב, פאפ ובאמת כולם בארדמור), הסאמר סקול שיפר לי את הביטחון לדבר באנגלית מקצה לקצה, וזו הייתה החוויה הכי מדהימה שעברתי בחיים שלי.


כשנחתנו בישראל ויצאנו לאיפה שההורים חיכו לנו, חיבקנו אחד את השני בפעם האחרונה, כמובן כמו כל פרידה שהייתה באנגליה, היו דמעות.


 לא הייתי רוצה לצאת עם קבוצה אחרת, הייתה לנו את הקבוצה הכי מדהימה בעולם ואני הכרתי חברים מדהימים לחייםSmileys


אני מתחרטת על כל שניה שלא רציתי ללכת והכי שמחה ומרוצה שאני הייתי מבין הילדים שזכו לעבור חוויה כזאת מטורפת. אני מודה לארדמור, לביקי האהובות שלנצח אתגעגע אליהן, למאיה המדריכה המדהימה(שהיא גם אישתו של אנגוס למי שפספס) שתמיד הכינה לנו כריכים עם שוקולד בלילה ותמיד דאגה שכולנו אכלנו וכולנו בסדר, לברונל ולקמפוס ווסט המדהימים על השבועיים הכי חווייתיים בחיים שלי, זה דבר שבחיים שלי לא אשכח, אני לא מאמינה ששבועיים נגמרו להם. קניתי כמזכרת את הסווטשירט של ברונל אבל אני עדיין מקווה לחזור לברונל יום אחד, אני כבר מתה מגעגועים ועברו רק יומיים ): Smileys


אני מתגעגעת לשיעורים המדהימים, לפעילויות, לברונל, ובעצם להכל. אני עדיין צריכה לעכל שזה קרה כי זה בלתי נתפס.


קמפוס, תודה על חוויה בלתי נשכחת שתישאר איתי לתמיד.

    לסיפור המלא    בחזרה לקהילת ילדים

  • שלח קישור לחבר
  • לפורום סאמר סקול וסאמר קאמפ
  • חזרה לקהילת ילדים


  • שלחו מייל לחברים ואתם בהגרלה