אהלן,
קוראים לי סשה ויצאתי השנה,2017, לסאמר סקול בלונדון. אני בת 16 וראיתי ביציאה הזאת לא רק חוויה אלא גם התקדמות באנגלית שלי לקראת הבגרויות.
ללא ספק לא רק שמציתי את הציפיות שלי, אלא קיבלתי, הרגשתי וחוויתי הרבה מעל המצופה.
הלינה עצמה,בקמפוס של אונברסיטה לא נשמעה לי בהתחלה כמו מלון חמישה כוכבים, אבל כשהגעתי לשם והכרתי את כל האנשים המדהימים שהיו איתי גם מישראל וגם מארצות אחרות כיפו על הכל.
מעבר לזה שהתגבשתי עם ילדים בגילי מכל הארץ, גם הספקתי על הדרך ליצור קשרים עם נערים מהעולם. לחוות את התרבות שלהם, את השפה שלהם, את המראה שלהם ואת כל כולם.
בימים הראשונים הייתה לי טיפת קושי להסתגל לשפה של לונדון,אנגלית. אמנם אני לומדת ברמה גבוהה אנגלית ומקבלת ציונים נחמדים, אף פעם לא היה לי את האומץ לא רק לדבר באנגלית אלא גם להוציא מילה מהפה בשפה הזאת.
כשלא הייתה לי ברירה אלא רק לדבר באנגלית כי כל הצוות שם אנגלי, וגם הייתי צריכה לתקשר עם הילדים מכל העולם באיזשהי דרך, התחלתי לנסות לדבר.
אני מודה שהיה קשה ולא ידעתי איך לחבר את המילה הזאת עם המילה האחרת, אבל אחרי כמה ימים זה פשוט התחיל לזלוג מהפה שלי בלי ששמתי לב לזה. אחרי שבועיים של חיזוק אנגלית מטורף הרגשתי שהביטחון שלי בשפה הזאת עלה לשמיים ומקודם הוא פשוט היה קבור מתחת לאדמה. ואפילו כשכבר חזרנו לארץ, פשוט המשכתי לחשוב בראשי באנגלית, בלי לשים לב לכך כאילו זה אמור להיות ככה.
אני רוצה להוסיף כמה מילים על הקבוצה שלי מישראל כי אני מרגישה שהם היי חלק ענק בכל החוויה ולא דיברתי עליהם מספיק. זכיתי,ללא ספק אני זכיתי בקבוצה כלכך מגובשת, כלכך הרגיש משפחה. תמיד תומכים,תמיד שם בשבלך תמיד חברים.
אם הייתי יכולה, הייתי עוברת לגור איתם גם בישראל. ואם הייתי יכולה, הייתי טסה כל שנה ושנה לאותו המקום עם אותם החברים ועם אותם האנשים שהכרתי מחול.
סאמר סקול הזה היה ריענון מטורף לחיים שלי פה, בישראל ולעברית, אני לגמרי מודה על ההזדמנות.
