להגיע ללונדון תמיד היה החלום שלי, להכיר מעט את התרבות הבריטית, לשמוע את המבטא, לשתות תא ולקפוץ לביקור אצל המלכה.
ידעתי שאגיע ללונדון ביום מן הימים אבל מעולם לא העלתי בדעתי שאזכה לבקר בעיר המקסימה הזו עם כל כך הרבה חברים, ולחזור לארץ עם כל כך הרבה זכרונות וחוויות.
לפני שאשתף אתכם בחווית הנסיעה שלי אני רוצה להציג את עצמי.
שמי אדל גורביץ', אני בת 14 (עוד שניה 15 
) מירושלים. כבר מתחילת השנה הייתי מאוד בטוחה מה ארצה לעשות בחופש הגדול, לטוס לסאמר סקול עם החברה הכי טובה שלי מאז גיל 0, נטע, לעיר החלומות שלנו, לונדון.
עוד לפני שהודעתי על הרעיון המבריק שלי להוריי, אני בהיותי בת נוער, נכנסתי מיד לאינטרנט, התחלתי לחפש אוניברסיטאות, קבוצות, לוז לדוגמא, עלויות וכו'.
כל המידע שמצאתי הלהיב אותי וגרם לי לרצות להגיע כמה שיותר מהר לסאמר סקול!!!! ברגע שכל הדברים הסתדרו ואנחנו קבענו סופית שטסים, נוצרה בעיה קטנה, התברר שנטע (מסיבות אישיות) לא תוכל לטוס ביחד איתי ועם שאר הקבוצה אלא תגיע לקמפוס רק יום אחרינו. אני מודה שזה מאוד מאוד הלחיץ אותי.
הגעתי לשדה תעופה וכל הראש שלי היה מוצף בשאלות "האם אמצא עם מי להיות?" "מה יקרה אם לא אתחבר לאף אחד?" "אני רעבה, איפה יש אוכל?".
מהר מאוד הבנתי שאני לא צריכה לדאוג לגבי זה, כולם היו נורא שמחים, מתרגשים ונחמדים וזה פשוט זרם... הרגשתי שאני מכירה את כולם כבר שנים!
בנוסף לכל, הקבוצה שלנו זכתה למדריכה הכי מוכשרת ומקסימה שרק יכלה להיות בעולם כולו!
מאיה היקרה, תודה רבה על כל מה שעשית עבורנו בשבועיים האלו, היית לנו לאמא בחו"ל, תמיד רצת לעזרתנו גם כשזה היה מאוד קשה, תמיד תמכת בנו והיית לצידנו, אין לי מספיק מילים להודות לך...
הטיסה הייתה ארוכה ומאוד מעצבנת, חלק מהבנות דאגו לזה שיהיה לנו כיף ואף אחד לא ירדם (
). כאשר נחתנו בלונדון, כולנו התמלאנו בהתרגשות והתלהבות, הרי הרגע שלו חיכינו כל כך הרבה זמן סוף סוף התגשם!
ברגע שהתישבנו באוטובוס והתחלנו לנסוע אני זוכרת את התגובה הראשונה שלי לגבי ההגה בצד שמאל, אני זוכרת את עצמי מסתכלת על אחת המכוניות בכביש וצועקת לעצמי בראש "אמא'לה אדל, יש שם מכונית ללא נהג!!
"
הגענו לברונל ( או כמו שטוהר אומרת, הגענו לברייטון) ואחת המדריכות הכי נחמדות קיבלה את פניינו והובילה אותנו לחדרים שלנו. מהר מאוד הגענו לפעילות הערב הראשונה שלנו בברונל, למען האמת חשבתי שזה הדבר הכי משעמם שיכול להיות!!!
למזלי הרב הפעילות הזו הייתה הפעילות הזו הייתה הראשונה והאחרונה ששיעממה אותי.
כבר ביום הבא,לא הספקתי לשים לב ונטע כבר הייתה לידי וביחד התחלנו להכיר אנשים חדשים, איטלקים (כאילו היינו באיטליה ולא באנגליה), יפנים, רוסים, ילד מסכנון מצרפת ועוד הרבה אנשים אחרים.
עיניין האוכל קצת העציב את כולנו... בקפיטריה לא היה אוכל טעים, הוא אכן היה אכיל אבל טעים לעולם לא הייתי קוראת לו.
למזלנו הרב הסופר, הסטארבקס והסאבווי שנמצאים בשטח האוניברסיטה ממש הצילו אותנו כל יום מחדש.
כל המדריכים של ארדמור היו מאוד מתחשבים, מצחיקים, אכפתים וכיפים אבל היה רק מדריך אחד שהכי התחבר לקבוצה שלנו, הטיולים איתו היו הכי מעניינים ומצחיקים!
זכיתי לראות מקומות כל כך מופלאים, לראות את לונדון בשיא יופיה ותפאורתה, החלום שלי התגשם 3> אם תשאלו אותי מה היה הטיול האהוב עליי ביותר לא אוכל לענות על זה, אהבתי את כולם עד הרגע האחרון!
אבל אם תשאלו אותי מה היה הדבר שנזכר לי הכי אני אוכל לומר שזו הייתה בהחלט ההצגה "מאמא מיה".
הצגה מאוד שמחה, מצחיקה, מקפיצה וצבעונית! לדעתי זאת הייתה חוויה מאוד נחמדה, אני אישית מאוד אהבתי.
כשאומרים סאמר סקול אז מיד נבהלים מהמילה "סקול"...
אני רוצה לומר שזה בכלל לא נכון! חווית הלמידה זה היה משהו משונה, מוזר אבל מאוד מעניין.
המבחן הוא בכלל לא מבחן ידע אלא יותר מבחן הסתגלות,
לראות איך אתה מתמודד עם האגלית יום יום.
אני ועוד ילדה אחת מהקבוצה שלי (נועה אפללו) התקבלנו לרמה הכי גבוהה. אני לא אשקר ואומר שבימים הראשונים זה היה מעט קשה, היו הרבה מאד איטלקים שלא חשבו פעמיים לדבר איטלקית אחד עם השני והשאירו אותי ואת נועה מעט בצד...
אך מהר מאוד הם הבינו את הטעות וניסו לשנות את זה!
בנוסף לתלמידים המקסימים זכינו אני ונועה ללמוד עם שלוש מורות מקסימות שיזכרו לנו לעוד הרבה זמן. הן תמכו בנו, ניסו תמיד לעזור לנו והיו לצידנו כשהיינו זקוקות לזה.
לעולם לא אומר שהיה לי משעמם או לא מעניין בשיעורים אלא להפך
שבועיים עברו כהרף עין והגיע הזמן לחזור לארץ...
האם רצינו את זה? חד וחלק לא!!
אם היו שוכחים אותי בלונדון לא הייתי מגיבה על כך אפילו, רק אומרת תודה בשקט
הטיסה הביתה עברה במהירות, לא הספקנו למצמץ ואנחנו כבר בארץ (לצערי). הסאמר סקול בלונדון הייתה החוויה הכי מרגשת ונהדרת בחיי!
רכשתי הרבה חברים מהעולם כולו, למדתי הרבה על לונדון והבטחתי לעצמי לחזור לשם עם המשפחה. אני מאוד אהבתי כל שניה ושניה מהנסיעה שלי.
אני מאוד רוצה להודות לקמפוס ולמדריכה שלי, על התמיכה, על העזרה והכי חשוב על ההזדמנות!!!
כל מי שיש לו ספקות האם לנסוע לסאמר סקול, תיסעו, אתם לעולם לעולם לא תצטערו על הבחירה לנסוע!!!!
