בכלל לא רציתי ללכת לסאמר סקול, אמא שלי ניסתה לשכנע אותי במשך שנתיים ללכת ותמיד אמרתי שאני לא רוצה להיות לבד בלעדייה או בלי מישהו שאני מכירה במשך שבועיים אבל בסופו של דבר נכנעתי והחלטתי ללכת
בהתחלה לא הבנתי לאן אני הולכת, עדיין לא קלטתי שאני לא יהיה בבית במשך שבועיים ושאני יצטרך להסתדר לבד.
שהגעתי לשדה עדיין לא התרגשתי וגם שעלינו למטוס לא התרגשתי אבל שהגענו למרכז וראיתי את ילדים מארצות אחרות התחלתי להתרגש
לאט לאט התחלתי להכיר את החברים, את המדריכות ואפילו את האנשים שעובדים בPGL המקום בו היינו, התחלנו ללכת לפעילויות כמו אומגה, קיר טיפוס ועשינו המון דברים מגניבים שתמיד רציתי לנסות כמו תפוס את הדגל, ערב עם מדורה ומרשמלו ועוד המון דברים
לא היה רגע אהוב עליי, כי כל רגע ורגע אהבתי, אפילו שהיינו יושבים ביחד במסדרון וצוחקים זו הייתה חוויה בעיניי. הטיולים היו מעניינים מאוד, היינו במוזיאון השעווה, לונה פארק, לונדון איי ועוד המון המון מקומות. בטיולים הסבירו לנו דברים שאם הייתי באה עם ההורים הם לא היו מספרים לי דברים כאלה
לסיום, אני חושבת שהסאמר סקול היא חוויה שכל ילד יזכור לכל החיים, גם למדתי על לונדון, גם הכרתי חברים טובים מכל רחבי הארץ ובכלל מהעולם, גם רמת האנגלית שלי קפצה בלי שהרגשתי וגם למדתי איך להסתדר לבד בלי ההורים.
