טליה

טוב אז איך אפשר לסכם שבועיים של חוויות מטורפות היכרות עם מדריכים וחברים חדשים.

טוב אז בואו נתחיל מההתחלה  , שלום קוראים לי טליה לוי בת 13 ותמיד היה לי את החלום לטוס לsummer school והשנה הגשמתי אותו,  לקח לי כמה שבועות להיסגר על עם מי אני טסה מתי ולאיפה , לאחר חיפושים טסנו ביחד 5 בנות והחלטנו שנטוס לאנגליה דרך קמפוס ומרכז לידינגטון היה הכי מעניין והכי דיבר אלינו.

בפעם הראשונה שהגענו למרכז היה בי את החשש הזה של
"אם אני לא אמצא חברים חדשים"
"אם אני אחזור הביתה בתחושה של פספוס"
"אם אני לא אסתדר עם האנגלית"

כול החששות פגו ברגע שיצא לי להכיר את הצוות של ארדמור ושל pgl שכבר בהתחלה הבהירו לי שהם פה בשבילי שאפשר לעשות איתם צחוקים ולדבר איתם ושכול בעיה שיש לי לפנות אליהם.  

בפעילות לילה הראשונה שהמדריכי שלנו אלכס ופיל ארגנו הרגשתי שהתחברתי לילדים חדשים אם מחו"ל ואם מהארץ , זה הרגיש כאילו היה בנו קליק פתאומי הזה וזה הרגיש כאילו הכרנו כבר , זו הייתה הפעילות הכי כיפית והכי מגבשת שהייתה.

השיעורים הראשונים היו הכי כיפים יצא לנו להכיר חברים מקרוב יותר לעבוד איתם וללמוד עליהם יותר דרך השיעורים.

בשיעורים יכלנו ללמוד על המסורת של אנגליה ושל כול ארץ של התלמידים בכיתה ומעל הכול  על עבודת צוות בשיעורי פרוייקטים.

ב-3 ימים הראשונים היינו עדיין צריכים להסתגל למקום לאוכל  ולחוקים מה שלא היה כול כך קל , אבל מהרה התרגלנו וראינו את הטוב בהכול.

לאחר כול ההסתגלות המקום נהיה הבית שלנו והצוות וחברים כמו משפחה אחת גדולה ומגובשת.

בימי פעילות רגילים במרכז עשינו פעילויות אקסטרים ממש כיפיות ומפחידות , ובתור ילדה עם פחד גבהים אני חייבת להגיד שהצוות שם עזר לי להתגבר על הכול והעלה לי את הבטחון.

במשך השבוע מחוץ למרכז הלכנו לטיולים מעניינים ביותר ב Beth ובwinsdor ובכול טיול המדריכות הנפלאות שלנו דאגו שיהיה לנו זמן קניות כמה שיותר זמן. 
ובמשך השבוע במרכז יצא לנו להכיר חברים חדשים להתחבר אליהם לעשות איתם צחוקים לשחק איתם משחקים לנהל איתם שיחות ולעשו  רק כיף.

סיום השבוע הראשון היה כיפי וגם  קשה הצוות עשה לנו ערב גיבוש עם פיצות וסרט וממש נהננו אך גם הרבה ילדים שהכרתי עזבו וחלק אפילו הלכו ולא הספקתי להיפרד מהם, זה היה קשה מכיוון שהם הלכו בידיעה שאני לא אראה אותם יותר בחיי.

כבר בתחילת השבוע השני הכרנו חברים חדשים שבאו והתחברנו יותר לילדים שהיו איתנו בשבוע הראשון , היה אפשר להרגיש איך האווירה השתנתה, פתאום המקום היה כבר יותר מבית והרגשתי כאילו אני שם שנים.

השבוע השני עבר במהירות אך ידענו לנצל כול רגע עם החברים בפעילויות ובכול הטיולים המעניינים שעשינו בלונדון.

סוף השבוע השני היה קשה התחיל לתקוף אותי העצב של לעזוב את המקום,  כול חבריי כבר רצו לחזור הביתה ואני הייתי היחדיה שרציתי להישאר שם אפילו לעוד  וזה לא בגלל שלא התגעגעתי התגעתי ממש למשפחה לחברים אבל לא יכולתי להשלים עם העובדה שאני אעזוב את המום ולא אחזור אליו יותר.
בצער רב נפרדנו מכולם וכמה דמעות ירדו.

לסיום אני מודה לקמפוס שאפשר לי לצאת לטיול הזה ושידע לבחור את המדריכות הכי טובות בעולם, איו ספק שאני אטוס עוד פעם ואני אפילו לא אחשוב פעמיים על אם זה יהיה דרך קמפוס. 

לכם סיוון והודיה תודנ על הכול.
"אל תבכה בגלל שזה נגמר, חייך כי זה קרה"