הייתי באנגליה למשך שבועיים, היה גשום ,
היה שימשי (
יומיים בערך) אבל...זה היה מושלם!!!
פגשתי את כל הקבוצה בכנס הכירות שהיה לנו בפעם הראשונה, זה היה נסיון לשבור את הקרח
(לא כל כך עבד). כשהגעתי לשדה התעופה וראיתי את המדריכה שלנו ואת הילדים שכבר הגיעו, זו הייתה הפעם הראשונה שנפגשנו. רק אז הבנתי שאני טסה לשבועים באנגליה עם החבורה המוזרה הזאת
. הייתי בהלם ולא היה לי מושג איך אני אעבור שבועיים עם אנשים שאני לא מכירה. (?!?!) 
כשהגעתי לקיימברידג' עדיין הייתי בשוק, אני בחו"ל בלי ההורים בפעם הראשונה והיחידה שאני מכירה פה זאת חברה שבאה איתי לסאמר סקול
.
הקבוצה עדיין בקושי דיברה ומה שמאוד מאוד עזר היה העובדה שהיו איתנו עוד שתי קבוצות-קבוצה של ברזילאים וקבוצה של סינים.
אחרי בערך שלושה ימים, למדנו להכיר את האזור, את הצוות מורים, את המדריכים, את המדריכה שלנו ואת הקבוצה. התחברנו מהר והפכנו למה שאפשר להגדיר רק כמשפחה. אחרי שעשינו את המבחן (שלא היה מבחן אלא רק בוחן קטן) התחלנו את השיעורים והתפזרנו לכיתות ושם גם התחברנו עם הקבוצות השונות.
המורים והמדריכים בקיימברידג' היו מקסימים וליוו אותנו במשך שבוע שלם ומלא חוויות (וחייב לציין שהם גם שרדו את השבוע הזה)!!! לא ידעתי ששבוע יכול להיות כל כך משמעותי, והוא בהחלט היה כזה, התחברתי עם ילדים ממדינות שונות ועם הקבוצה שלנו, וכל הטיולים שעשינו והלימודים, ואני בכלל לא אזכיר את הפרוייקט השבועי (תסתכלו בתמונות על ההצגה של תינדראלה
).
אני לא יודעת איך כל יום מלא עבר לאט אבל כל השבוע עבר כל כך מהר...
כשהגיע היום לעזוב את קיימברידג' ולנסוע לאוקספורד היתי ממש עצובה, היינו צריכים להיפרד מהצוות המדהים שהיה איתנו-אלן, אולגה, אמה, צ'לסי, אנג'י וכמובן אי אפשר בלי נתן- ומכל החברים החדשים, הסינים והברזילאים, שאליהם התחברתי ממש כמו לקבוצה שבאתי איתה... להיפרד מקיימברידג' בעצם אומר להיפרד ממקום שכבר הספקתי להכיר כמו את כף היד שלי, הבית שלי לשבוע שלם...
השבוע בקיימברידג' היה מדהים!!!
ומאוקספורד היו לי ציפיות גבוהות!!!
הגענו לאוקספורד, ואני חייבת לציין ששתי הערים הללו שונות לגמרי!!! אוקספורד לא דמתה לקיימברידג' בכלום!
מפה לשם, התחלנו להתאקלם באוקספורד ובדירות שלנו... הקבוצות שהצטרפו למשפחה של ישראלים היו-קבוצה של רומנים, צרפתים ו- (כי אי אפשר בלעדיהם)סינים.
גם פה, הצוות היה מדהים, המדריכים הפכו את הטיולים לחוויות והמוריפ הפכו את ה-4 שעות כל יום לפחות משעה (לפי הרגשתי). גם פה כל יום מלא הוא ארוך וכיפי אבל שבוע עובר מהר...
הטיולים בשני המרכזים היו מדהימים!!!!!
אני בחים לא רשכח את השייט בנהר ה-cam בקיימברידג' או את השייט בנהר התמזה או את כל הקבוצה ספוגה במיים רצים ליד ארמון באקינגהם כי לא מפסיק הגשם, את העלייה ל-london aye או את הפארק שעשועים שעצרנו בו בדרך לאוקספורד.
אני בחיים לא אשכח איך דווקא לי יצא לשבת בין שני מדריכים זייפנים ולשיר איתם את כל השירים של המחזמר MamaMia (לא שאני מכירה את כל המילים של כל שיר...-אני כן).
וכל התמונות שיש לי בטלפון מ-מאדם טוסו או מ-אולפני HARRY POTTER (שאני ממש לא אובססיבית אליו)... אפילו הסיורים בערים (קיימברידג' ואוקספורד) היו מש מעניינים. ושאני לא אתחיל לדבר אפילו על כל הפעילויות שעשו לנו כל יום במרכזים (DISCO NIGHT)!!!!
אני זכיתי בקבוצה מדהימה ובחוויות וזיכרונות מטורפים שיישארו איתי לתמיד!!!
כשהגיע היום האחרון שלנו ואחרי שקיבלנו את הדיפלומות, היינו צריכים לארוז הכל, להיפרד מכולם (זה היה ממש מש ממש קשה) ולנסוע חזרה לשדה התעופה.
ובגלל שאנחנו כבר בריטים למופת הגענו שעה לפני שיכולנו בכלל להיכנס ואם להגיד את האמת, השתגענו. בואו רק נאמר שהעגלות האלה שסוחבות מזוודות זה הדבר הכי כיפי כשהקבוצה והמדריכה משתעממים!!!!!
.
נכנסנו כבר לדיוטי שם ובאמת שעוד לא הבנתי שאני עוזבת את אנגליה! אז אחרי שרניתי עוד קצת (הרבה) בדיוטי, כל הקבוצה התכנסה בתור לעלייה למטוס (התייבשנו שם עוד איזה שעה וחצי).
בגלל שיובל שלנו שרדה שבועיים איתנו ולא איבדה את זה (לגמרי), קנינו לה מתנת פרידה קטנה. אספנו קצת כסף מכל הילדים וקנינו לה טבעת מפנדורה (רמזנו לבועז משו על יועז גורן בן דוד
).
קיצר היא ממש התרגשה ובאמת שהגיעה לה.
הגענו סופסוף לארץ ועכשיו במקום שנחפור אחד לשני פנים מול פנים, אנחנו עושים את זה בוואטסאפ, באינסטגרם, בסנאפצ'אט עד הפעם הבאה שניפגש!!!!
בקיצור!!!!!!!!
היה מושלם והייתי עושה את הכל שוב
אוהבת אותכם כל כך ואני רק מחכה לראות אותכם שוב!!!
ממני
אופיר
מרוקאית
שיער חלק
אחר
אישתו האהובה של עדן
ספיידרמן מוסר ד"ש
ראיתי כבר כמה שהיו מתאימים לקוד 32\42!!!
ואני רוצה שמבצע- יועז גורן בן דוד- יצא לפועל #יאללה_יובל!!!
ולכל משפחתי - תתקפו כי יש לנו שבועיים (תשאלו את רון או הראל איך!!)!!!
