היי
קוראים לי מאי ואני בת 15 משוהם
אם להגיד את האמת... שלוש שנים שאני חיכיתי לזה.
בהתחלה לא מצאתי חברה שתבוא איתי ואחר כך התחרטתי ואז חשבתי אולי לנסוע למקום אחר...
בסוף החלטתי לצאת עם חברה לסאמר סקול של שלושה שבועות בברייטון ואני לא יכולה לתאר כמה אני שמחה שהחלטתי לצאת.
התרגשתי מאד כבר כמה שבועות לפני הטיסה ורק רציתי שזה כבר יגיע!
וסוף סוף זה הגיעעע. נפגשנו בשדה תעופה 14 בנות כשאף אחת כמעט ולא מכירה אף אחת, מנסות להזכר בבנות שהתחברנו איתן במפגש היכרות. כולנו התביישנו והתרגשנו אז לא כל כך ידענו עם מי ואיך להתחיל לדבר.
כשהתיישבנו במטוס במקומות שכבר נבחרו לנו מראש ושם כבר התחלנו לנסות להתחבר ולהכיר אחת את השנייה.
אז אחרי טיסה של 5 שעות שהועברה ברובה בכך שלילו סיפרה לי את קורות חייה ואני הינהנתי, נחתנו ונסענו שעתיים עד שהגענו לקולג'. 
ישר כשהגענו ערכו לנו סיור בקולג' המהמםם עם אולם הספורט, מגרש דשא ענקק וכמובן ה- common room. אחרי הסיור הלכנו לחדרים שלשמחתינו היו ממש גדולים, פרקנו מזוודות ויצאנו לפעילות היכרות ב commen room שזה בעצם חדר שאפשר לראות בו סרטים, לשמוע מוזיקה, לשחק או להכיר ילדים. אנחנו הישראליות שיחקנו המון מה שעזר לנו להכיר אחת את השנייה ככה שבסוף הפעילות הרגשנו כאילו אנחנו מכירות אחת את השנייה שנים.
משם המשכנו לארוחת ערב (שעדיף שאני לא אפרט עליה כל כך
) ואחריה לפעילות ערב שהייתה גם פעילות היכרות של כל ילדי הקולג' ביחד. שיחקנו המון משחקי כדור בדשא והכרנו ילדים חדשים מארצות שונות.
הפעילות הייתה שעה וחצי (שעברה כמו דקה) ואחריה חזרנו לחדרים עייפות אבל עדיין נרגשות.
למחרת קמנו לבוקר של מבחן רמה
האמת שהוא לא היה כל כך נורא כמו שציפינו. וביום שלאחר מכן חולקנו לכתות לפי רמות. בכל כיתה היו ילדים מארצות שונות כמו: שוויץ, גרמניה, ספרד, צרפת, טורקיה, איטליה... חוץ מימי שבת וראשון (שבהם יש טיולים) כל יום יש שיעור של כ 3 שעות.
בשעה וחצי הראשונות של השיעור למדנו על בריטניה עם מורים מצחיקים שהעבירו את השיעור בצורה מעניינת ולאחר מכן יש הפסקה ואז עוד שעה וחצי שמוקדשות להכנת פרוייקט.
בימי שני ושישי עבדנו על מיני פרוייקט שהתחלנו אותו באותו שיעור והצגנו אותו בסוף השיעור מול הכיתה. בימי שלישי וברביעי עבדנו על פרוייקט שאותו הצגנו בימי חמישי מול כל ילדי הקולג'. הפרוייקט נעשה בקבוצות קטנות של ילדים מכמה מדינות שונות ככה שבמהלך עבודתו אתה מתרגל את האנגלית שלך ומכיר ילדים חדשים.
בכל יום שישי בערב ערכנו קידוש שכמובן הזכיר לכולנו את הבית והעלה געגועים. במיוחד בשבילנו אפו לנו חלה גדולה וטעימה וכל אחד קיבל כוס עם מיץ ענבים. אחרי הקידוש אכלנו ומיד רצנו להתארגן לדיסקו. בנוסף לקידוש בכל יום שישי התקיימה מסיבת דיסקו וחלוקת תעודות לילדים שעוזבים 
אמנם יש קצת עצב בגלל שחלק מהחברים שלך עוזבים אבל ידענו שנשמור על קשר. אנחנו תמיד עודדנו את מי שעצוב וגררנו את כולם לרקוד. 
בשבוע השני הגיעה הקבוצה של הישראלים שהגיעה לשבועיים. שמחנו שמגיעים ישראליות וישראלים חדשים אבל גם קצת חששנו בהתחלה שלא נצליח להתחבר אליהם. למרות הכל התחברנו אליהם מאד מהר והפכנו לקבוצה אחת גדולה.
בשבוע השלישי יצאנו להמון טיולים וסוף סוף ל ו נ ד ו ן!!
ואל תדאגו שופינג לא היה חסר. כל שבוע יצאנו למרכזי קניות שונים שחזרנו מהם עם המון שקיות.
היו לי כמה חוויות שהן היו הכי משמעותיות בשבילי:
1. Thrope Park- בתחילת השבוע השלישי נסענו ללונה פארק ענק עם רכבות הרים מפחידות ומלהיבות. לפני כל רכבת הרים שעשינו אמרתי לכולם שאין סיכוי שאני עולה על הרכבת הזאת וכל פעם מחדש מצאתי את עצמי מתה מפחד בתוך הרכבת הרים אבל רוצה לעלות שוב. 
2. מדאם טוסו ומחזמר אלדין- באחד הימים שביקרנו בלונדון היינו במוזיאון השעווה שהפתיע את כולנו כי גילנו כמה שבובה יכולה להראות כמו בן אדם אמיתי. ישר אחרי המוזיאון יצאנו לראות את המחזמר על סיפורו של אלדין. המחזמר היה מרהיב והצליח לשמור את כולנו מרותקים.
3. ריקוד החד קרן- בכל הזדמנות שהייתה רקדתי את ריקוד החד קרן שלי *בהשראת אורי* שהצליח להצחיק את כולם.
האמת שהחוויה הכי גדולה הייתה האווירה של כולנו ביחד. היינו ביחד שלושה שבועות והרגשנו כאילו שאנחנו מכירות מאז ומעולם. ידענו איך לעודד אחת את השנייה, איך להצחיק ואיך להפיל את נחל בלי לגעת בה.
התודות העיקריות מגיעות למדריכות המדהימות שליוו אותנו:
לחן שליוותה אותנו מהיום הראשון ועד האחרון. עזרת לנו בכל מה שהיינו צריכים, דאגת לנו, הצחקת אותנו והיית שם תמיד בשבילנו.
ולסתיו, שליוותה אותנו במשך שבועיים והייתה מדהימה אלינו ועזרה לנו בכל מה שהיינו צריכים.
בלעדיכן החוייה הזאת לא הייתה אותו דבר
החוייה הכי מדהימה שהייתה לי בחיים ואני יודעת שהיא תלווה אותי לתמיד.
