אז מאיפה להתחיל?...
בשונה מרוב הסיפורים בסיפור הזה אתחיל מהסוף, מהיום האחרון בו קמנו בבוקר וכשהבנו שזהו היום האחרון שלנו נכנסו לדיכאון עמוק, בכינו בבוקר, בכינו בצהריים וגם בין לבין מתיי שנזכרנו בזה שאנחנו נצטרך לעזוב בעוד שעות ספורות. אתם בטח אומרים לעצמכם ״איזה הגזמה״, ״כולה שבועיים״ או ״זה בדוק הקצנה״. אז זהו שלא...
אני זוכרת את היום הראשון שהגעתי, מלאת התרגשות ותהייה מה יקרה בשבוע הקרוב והראשון באוקספורד. אני לא הכרתי אף אחד, לא את הילדים ומן הסתם שלא את המדריכים והמורים. המדריך הראשון שפגשתי היה ת׳יאו בן אדם כל כך חם ואוהב שתמיד חשב עלינו, שאל אותנו מה אנחנו צריכים, אם אנחנו צריכים, צחק איתנו, עשה איתנו תחרויות (ולא וויתר לנו בכוונה;)), ואיתו פתחנו את המסע המושלם הזה.
נכנסו לחדרים, חדרים מעלפים שירותים ומקלחת פרטית לכל ילד, תנאים מדהימים, ניקיון ואסתטיות. פרקנו את הדברים שלנו ועברנו פעם ראשונה למועדון (איפה שלמדנו) מקום שווה בטירוף עם שולחן סנוקר כדיי שלא ישעמם לנו בין שיעור לשיעור.
על היום הראשון הכרתי מלא ילדים, התערבבתי בתוך הקבוצה שלנו למרות החששות ובנוסף לכך גם הכרתי מלא ילדים מכל העולם (שכמובן אשמור איתם על קשר). וככה המסע המטורף הזה התחיל ואיתו התחילה שגרה מטורפת!!!.
קמים בבוקר הולכים לארוחת בוקר מעלפת עם דניאל (הטבח שקיבל את פנינו בחיוך רחב כל בוקר מחדש), הולכים למועדון משחקים סנוקר והולכים ללמוד. מדהים איך אפשר גם ללמוד קשה וגם להנות כל כך בו זמנית, קיבלתי מורה שקראו לה אלכס, הרגשתי שהיא הייתה אמא שלי לשבוע, היא הייתה כל כך אכפתית ונחמדה, תמיד ייעצה לי שהייתי צריכה (ותמיד קלטה אותי שאני מסתכלת על המדריך החתיך ג׳ו).
אני בטוחה שאם המורים לאנגלית בארץ היו טיפה כמוהה כל אחד היה יוצא מבית ספר עם אנגלית שוטפת. לאחר מכן היינו הולכים לשיעור פרוייקט, שיעור בו היינו מביעים כל טיפת יצירתיות שיש בנו גם אם חשבנו שהיא לא קיימת.
עשינו דברים כמו להמציא אפליקציה, שוקולד, מדינה, לעצב בגדים לצוות ארדמור או סתם להמציא משהו שאפשר להשקיע בו.
לאחר מכן, הלכנו לארוחת צהריים וכסיימנו אותה הייתה לנו פעילויות, וכשאני אומרת פעילויות אני מתכוונת לדברים הכי שווים שרק אפשר לדמיין: באולינג, דרמה, רוגבי , משימות במוזיאון, וויכוח על טענה בעיריית אוקספורד, לונדון, סיורים באונברסיטאות, שייט בקאנו בקיימבריג׳, ארמון המלכה, כמובן שופינג והרבההה ועוד מלא דברים מושלמים.
בנוסף, לקחו אותנו ללונה פארק שווה ביותר וללונדון, למוזיאון השעווה מאדאם טוסו שהיה מטורף ולקינוח, המחזמר המושלם מאמא מיה שאין לי בכלל מילים לתאר כמה אהבתי אותו!!!.
חזרנו לאוניברסיטה אכלנו ארוחת ערב והייתה פעילות ערב, פעילויות הערב היו מדהימות, מצחיקות, מגניבות וכאלה שממריצות אותך בסוף היום למרות שאתה כבר גמור מעייפות. כל כך הרבה פעילויות מלהמציא מטריה שהיא גם אקדח מים ועד למצוא את המדריכים מתחבאים בפארק ולעשות פירמידות אנושיות בשביל לנצח בתחרויות.
כמובן שהיה עוד מלא דברים נדירים כמו תחרות כשרונות ואיך להפיל ביצה מקומה שנייה מבלי לשבור אותה ואפילו לשחק פריזבי בפארק ולהנות מהנוף המשגע והמזג אוויר המושלם שהיה לנו.
וככה במשך שבוע שלם באוקספורד ושבוע שלם בקיימבריג׳. שמחתי לקחת חלק משתי האונברסיטאות כי לכל אחת הייתה את הייחודיות שלה. למשל באוקספורד החדרים היו מדהימים וגם המועדון שלנו עם החדר סנוקר והכדורגל שולחן ששיחקנו כל בוקר וערב לפני שיצאנו בבוקר ולפני שהלכנו לישון בערב. בזמן שבקיימבריג׳ המקום היה כל כך מדהים ומרגיע, כל הקולג׳ היה ירוק מלא צמחיה והנוף היה פסטורלי שפשוט היה לי חשק כל פעם מחדש לשכב על הדשא לשמוע מוזיקה ולבהות בנוף, וכמובן איך אפשר לשכוח את הברזילאיות הנדירות שהכרנו, בחורות מלאות שמחת חיים...
טוב אז בקיצור תדמיינו קמפוס שלם של ישראלים וברזילאים שרים את השיר baile de favela.
ועכשיו נדבר שופינג... השופינג בשניהם היה נדיר, באוקספורד החנויות היו קרובות והיה מלא דברים שווים שהיה אפשר לקנות ובקיימבריג׳ היה צריך ללכת עשר דקות למרכז הקניות אבל הוא היה שווה כל צעד.
הצוות היה... פשוט אין לי מילים להרחיב עליהם כי זה היה כבר מעבר למושלם הרגשתי שוויל הוא אחי הגדול השטותניק שהצחיק אותי כל פעם מחדש וגם ביום האחרון שהייתי עצובה הוא בא ועודד אותי כאילו אנחנו מכירים הרבה יותר משבועיים, ג׳ו האח הגדול האחראי (והחתיך ביותר), ת׳יאו כמו אבא טוב שסומך על הילדים שלו, ראג׳ הילד המציק במשפחה שאף פעם לא רוצה להצטלם ובסוף שאין לו ברירה הוא מגניב איזה סלפי וכמובן אלכס, האמא התומכת והאוהבת שחינכה כשצריך ועדיין הייתה חברה טובה.
יש עוד מלא אנשים מדהימים שלא ציינתי אבל זה לא בגלל שאהבתי אותם פחות, גם הם היו מדהימים בטירוף, וגם אותם היה קשה לעזוב, בעצם קשה זה לא מילה... זה יותר מזה, כאילו מפרידים אותך מהמשפחה שלך.
אהה, ואני דיי בטוחה שבחיים שלי לא צחקתי כל כך חזק כמו שצחקתי בטיול הזה, זה הגיע לרמה שלא יכלתי לנשום מרוב צחוק, היו כל כך הרבה קטעים שאני אנצור, קטעים שרק מלהיזכר בהם אני מתפוצצת מצחוק: הבאות פנים, היציאות של אור, ההתחכמויות של אמיל, שעדן ועדן מחכות את לינוי שכל הזמן מרימה את המצב רוח עוד יותר ממה שהוא(לא שהוא ירוד) ותמיד שמה את השירים ומקפיצה אותנו. בסוף הטיול היה לנו טקס סיום, שסיימתי את הבית ספר לא התרגשתי ככה והתעודה הזאת נחשבת למאוד משמעותית אצלי, ראיתי את השיפור שעשיתי מהמבחן קבלה הראשון עד למבחן המסכם האחרון והשיפורים נראו.
בנוסף, קיבלתי פרס על כך שהייתי פעילה וחברותית שזה נחמד לדעת שהספיקו להכיר אותי בזמן כל כך קצר. אז כן, בכיתי היום המון כי עזבתי את המקום המדהים הזה אבל אני כל כך שמחה שצברתי חוויות מושלמות כאלה ולא הייתי מוותרת על הזכרונות האלה בחיים שלי, אלה דברים שצריך לאחוז בהם כל כך חזק עד לפעם הבאה (; .
סוף המסע הזה הוא התחלה של מסע חדש ודרך חדשה שאני מקווה שתערך מושלם כמו הטיול המושלם הזה!!!
