עומר

helloooooooooo

קוראים לי עומר דורון והשנה יצאתי למרכז אוקספורד באנגליה לשבועיים מטורפים ובדיוק חזרתי היום.

אז רציתי לספר על הסיפור האישי שלי ועל החוויה שאני עברתי.
ב17.7 הגיע היום שכולם חיכינו לו- יום הטיסה אחרי שחצי שנה אני מחכה בציפיה.

נפגשנו כולם בבוקר בשדה תעופה ומשם טסנו במשך כמעט חמש שעות אל שדה התעופה היטרו שבלונדון.

כבר בהתחלה הרגשתי שזכיתי בקבוצה איכותית עם ילדים מדהימים ולא נשכח את המדריכה שבכלל זכיתי בה סיס!

הגענו למרכז וכל אחד קיבל חדר משלו שהיה נקי מסודר ונינוח.
אחר כך הלכנו ברגל במשך עשר דקות בערך למרכז העיר ששם היה הקולג המושלם שלנו שהיה בו הכל( עוד מעט נפרט)

הגענו לחדר המשותף שבו היה סנוקר, כיתות הלימוד שלנו ומכונות השתייה והאוכל(הכי חשוב).
אחר כך התיישבנו ועשינו את מבחן הרמה שלא היה פשוט אבל גם לא קשה כל כך.

בסביבות  הצהריים הלכנו לארוחת צהריים בחדר אוכל ואז הכרנו את החברים הצרפתיים שלנו.

ישבנו ביחד ותמיד היו צחוקים וחוויות שתמיד ייזכרו.
במהלך השבועיים ביקרנו בקולגים שבעיר ,
טיילנו בלונדון,
מדאם טוסו,
מחזמר מאמה מיה,
ביג בן,
לונדון איי,
ארמון המלכה,
ווינדסטל קסטל
ובעיקר היה לנו זמן חופשי שהיה נועד לשופינג
היה לנו רחוב מרכזי עם קניון קטן שהיו המון חנויות לדוגמא,
זארה,
אייץ אנד אמ,
גאפ.
אקססורייז,
פרימארק,
טופ שופ
וכמובן חנויות אוכל,
סטארבאקס
ופרט המפורסם שיש כל מטר ברחובות.
היו לנו בשעות הערב פעילויות ספורט שאותם היינו עושים בפארק שהיה במרחק של 15 דקות מהקולג,
שם היינו משחקים כדורגל,
כדור עף,
פריסבי,
רוגבי
ועוד משחקים שהמצאנו,

בנוסף היה שייט, באולינג תחרות כשרונות והמון המון פרוייקטים מגניבים שהיו חלק מהלימודים.

היום שאני נזכרת בשבועיים האלו אניו זוכרת את היום שהיתה פגישת הכירות לפני הטיסה ושקיבלנו תתיק ושמתי כרית לראש ואמרתי לאמא "וואי אמא כמה זמן יש עד הטיסה מה אני אעשה עד אז?!"

ושאני חושבת על זה אני רק רואה כמה השבועיים האלו עברו מהר
וכמה חוויות, זכרונות, צחוקים ועוד מלא מלא דברים טובים צברתי מהחוויה הבלתי נשכחת הזאת.

ביום שישי האחרון נאלצנו להפרד מהצרפתים והספרדים שכל כך התחברנו,
היה לי מאוד קשה היה בכי, תסכול ובעיקר עצב

אבל, לא שחכתי את הרשתות החברתיות פתחנו קבוצה של כולם בוואצטצאפ ואנחנו מדברים, שולחים תמונות, מתעדכנים וכמובן נזכרים בחוויות וצחוקים שרק אנחנו מבינים ויודעים.

אז רציתי להגיד תודה על החוויה המדהימה הזאת להורים שלי,
לחברים שלי מהעולם ומישראל
ובעיקר למדריכה המהממת שלי שהיתה לי לפסיכולוגית בפני עצמה.

אוהבת מלא וכבר מתגעגעת לכולם

עומר דורון