אז שלום לכם, שמי רומן וכמו שאני מכיר את עצמי אני בדיוק כמו שאר הילדים, מתרגש לפני הנסיעה (הנסיעה הייתה לברייטון שבאנגליה).
אז היום הראשון התחיל כך שהגעתי לשדה התעופה, התביישתי לדבר עם הילדים.
אחרי שנחתנו לקחנו אוטובוס למרכז. כשהגענו למרכז נתנו לנו ארוחת צהריים (סנדוויץ).
ישבנו הכרתי את הילדים שטסתי איתם מישראל הכרנו (אחד את השני/שנייה).
בארוחת ערב אמרתי לעצמי שדיי להיות ביישן באתי ישבתי ליד ילדים והתחלתי שיחה רגילה של איך קוראים לכם מאיפה והכל, מפה לשם הכרתי אותם והם אותי, את התחביבים שלהם, אפילו הספקנו לקבוע פגישה כשאחד מאיתנו יטוס לארץ של השני.
היו לנו 2 סיורים ללונדון, לארמון, ולמגדל ה-Porthsmouth (אגב במגדל יש רצפת זכוכית ואם מסתכלים ל90 המטרים למטה זה מפחיד).
הכרתי אנשים חדשים, עם תחביבים דומים ושונים, בכל זאת זה מעניין להכיר ולהכניס אנשים חדשים לחיים שלך.
ביום הראשון חשבתי שיהיה פה משעמעם שלא אצליח להכיר אף אחד אבל באותו רגע שישבתי עם אותם החברים בארוחת הערב השתנתי, בלי ביישנות יותר, יותר פתוח לאנשים, וכמובן לצוות שעשו לנו הרבה פעילויות מעניינות כמו תחרויות ספורט, תחרות כישרונות, בריכה ועוד..
אחרי שבועיים שלמים עם אנשים ופעילויות כאלה ביום האחרון הבנתי שהרבה דברים השתנו לי בחיים, למדתי אנגלית והשתפרתי בדיבור, אז אם אתם באמת רוצים להשתפר באנגלית אני ממליץ לכם להכיר אנשים אחרים ומן הסתם לא תוכלו לדבר בשפה שלהם אלא רק באנגלית, אז כך שאחרי שבועיים תרגישו הרבה יותר טוב עם רמת האנגלית שלכם. כמובן שביום האחרון הייתי עצוב עם האחרים שאני עוזב ולא אראה אותם כנראה עוד הרבה זמן, אבל כל רגע מהשבועיים היה שווה.
אז לסיום בסך הכל זאת הייתה חוויה כיפית ונהנתי להעביר כל שנייה מחוויה זו.
