היי,
קוראים לי גאיה אלמקיאס ,אני בת 14 עולה לכיתה ט והשנה יצאתי לסאמר סקול בברייטון מחזור 3 
אז טסתי עם שתי החברות הכי טובות שלי שירה ומאיה ועוד חברה ממש טובה רותם,הרעיון לטוס לסאמר סקול באנגליה בכלל הועלה בהתחלה ששירה רצתה לטוס עם חברה אחרת ואני הצעתי שאני אבוא בצחוק .
אחר כך החברה הזאת לא יכלה ואני שאלתי את ההורים שלי הם הסכימו ומשם הכל כבר התגלגל כשסיפרנו למאיה החברה הכי טובה שלי שאנחנו כנראה טסות היא רצתה גם אבל ההורים שלה בהתחלה לא הסכימו אבל בסוף הם הסכימו והיינו הכי מאושרות בעולם, ידענו שזאת תיהיה החוויה הכי טובה בחיים שלנו וצדקנו!!!!!!!!!!!!!!!!!! 
התחלנו לספור את הטיסה 225 ימים לפני וכל אחת הכינה לוח "נואשות" וכל יום היינו צובעות עם מרקר את הימים שעברו חחחחחחחח
כל יום רק ציפינו יותר. בערך 3 חודשים לפני הטיול אחת מהבנות שנוסעות גם, בר יצרה איתנו קשר ופתחנו קבוצה בואצפ, בהתחלה היינו רק שמונה בנות בקבוצה ומשם זה התפתח ל-28 ילדים. היינו מדברים כול היום בואצפ צוחקים ומגלים עוד דברים אחד על השני כי בכול זאת אנחנו הולכים לבלות עם הילדים האלה 24|7 במשך שבועיים, חיכינו כבר לפגישה לראות את כולם במציאות ואת המדריכים.
ישר שהגענו כול הבנות רצו אחת לשנייה והיו דבק לא נפרדנו לדקה עד סוף הפגישה אחרי כמה זמן נכנסנו לאולם שם הסבירו לנו מה הולך להיות בטיול ומה כדאי לדעת והכי חשובבבב סוף סוף ראינו מי המדריכים שלנו, טוב אז כול מדריך סיפר כמה תארים יש לו וטיפה חפר חחחח אבל ליהיא וצחי המדריכים שלנו דיברו לעיניין ואפילו הצחיקו אותנו מיד הבנו שקיבלנו את המדריכים הכי טובים שאפשר לבקש וכמובן המדריכה הכי יפההההה.
רק במפגש קלטתי שאני באמת עומדת לטוס עוד כמה ימים עם הילדים האלה לשבועיים שלמים, כול כך התרגשתי מהעובדה הזאת. כולם ניסו להתחבר אחד עם השני, בהתחלה כולם התביישו והיו יותר סגורים אבל אחרי ששחקנו במשחק היכרות קצר כולם התחילו להפתח.
שחזרנו הביתה דבר ראשון התחברנו לואצפ ופשוט דיברנו במשך שבוע עד הטיסה כול יום עד לפנות בוקר בערך. וכול היינו משנים את השם של קבוצה לעוד *** ימים ברייטון, אז נהייתה לנו כבר סוג של תחרות מי משנה את המספר של הימים ראשון בשתיים עשרה בלילה חחחחח.
ביום ראשון ב-26 ביולי הגיע היום שכול כך חיכנו לו. אז בשעה ארבע לפנות בוקר כבר היינו צריכים להיות בשדה, אף אחד לא ישן לפני הטיסה כולם התרגשו וחיכו כבר לטיסה, אז כול הלילה דיברנו בואצפ.
והנה הגענו כול עייפים אבל שום דבר לא מנע ממנו להשאר ערים כול הטיסה ולדבר בלי סוף, במהלך הטיסה כולם כול כמה זמן החליפו מקומות כדי להכיר את כול הילדים והיה ממש כיף. אזזזזזזז אחרי חמש שעות טיסה הגענו ללונדון הקרה שחיכתה לנו עם מזג אוויר גשום, ועוד ציפתה לנו נסיעה באוטובוס במשך שעתיים עד לברייטון,
אז אחרי שעתיים הגענו לקולג שהיה עצום ופשוט מדהים ביופיו, הכל היה ירוק מלא פרחים צבעונים ומדשאות הקולג עצמו היה מבנה מהמם שבנוי מלבנים. מה לא בברייטון מגרשי טניס, בריכה,מגרש כדורגל , אולם ספורט ועוד הרבה דברים מהנים.
כשהגענו למגורים של הבנות היינו צריכים להתחלק לחדרים אז ברור שעם הבנות יהיו טיפה בעיות בכול זאת אנחנו בנות חחח אבל כולן נפתרו בסופו של דבר. קיבלנו מפתחות לחדרים וכולן עלו לחדרים את האמת ממש התרשמתי מהחדרים והם עלו מעבר לציפיות שלי ובגדול!!!!.
טוב אז..... דבר ראשון בבוקר שלמחרת כבר עשינו את המבחן כניסה, שהיה ברמה בינונית, לפי הציון של המבחן חולקנו לרמות מ 1-6, יש גם מבחן סיכום בכדי לראות אם השתפרת, ותאמינו לי כולכם תשתפרו.
בכיתות היו ילדים מכול העולם: ספרדים, איטלקים, פורטוגלים, רוסים, סינים שוויצרים וכו. העובדה שלומדים עם ילדים ממדינה אחרת משפרת את האנגלית שלך וממש מחברת בין כולם, היה אסור לדבר בשפה שהיא לא אנגלית בשיעורים.
השיעורים היו חוויתים ולא כמו בבית הספר או משהו כזה, היה לנו שעה וחצי למידה אחרי חצי שעה הפסקה ואז שעה וחצי פרויקט כול שבוע היה פרויקט אחר והיינו מציגים אותו מול כל הקמפוס.
וכמובן שכל בת חושבת לפני אם אהיה זמן לקניות ? אז ברורא שכן היינו מלא בקניות בערך שלוש פעמים בשבוע והיה מרכז קניות בבריטון כעשר דקות הליכה מהקולג שהיה די מספק והיו בו חנויות כמו: ברשקה, פול אנד ביר, פרימרק, טופ שופ, זארה וכו... אני ממליצה להביא בין 300-400 פאונד.
האוכל את האמת היה די טוב חוץ מזה שכול היום אכלנו רק פסטה, אבל חייב להגיד שהאוכל שם באמת היה מותאם לכולם והתחשבו תמיד באלה שלא אוכלים בשר אז תמיד היה מנה צמחונית. גם אכלנו מידי פעם במסעדות מחוץ לקולג אז האוכל בכלל לא היה בעייתי.
