אז אחרי יומיים של התאוששות אני סוף סוף יכולה להתחיל לכתוב על החוויה הזאת. על החוויה הכי טובה שעברתי בחיים שלי.
משלחת של שבועיים, מלאים בלימודים, מלאים בכיף, בסיורים ואנשים מכל העולם.
אני אתחיל בזה שאני אתייחס לקבוצה המדהימה שלי, שנהפכה למשפחה שלי תוך יומיים שהיינו שם.
אני הגעתי לשם לבד ואני אגיד את האמת פחדתי, אם יקבלו אותי בקבוצה אם אני אתחבר לילדים ולמדריכה, אם אני אהנה איתם וכו' וכו', וכל החרדות היו לשווא.
יצא לי להכיר ילדים פשוט מדהימים מקצוות שונות בארץ, ילדים שאפשר לדבר איתם על ה כ ל , לצחוק איתם, לעשות איתם שופינג, לבכות איתם ולטייל איתם. לגמרי לא הרגשתי לבד שם.
התייחסות שנייה היא למדריכה המהממת שלנו שיר זילברשטיין!
היא הייתה האמא האחות והחברה של החוויה הזאת, עזרה לנו בכל בעיה, צחקה איתנו, זרמה איתנו, ואפילו כשבאנו אליה בבעיות הכי הזויות היא תמיד ידעה מה לעשות, היא לא באה מעלינו אפילו לא פעם אחת אבל ידעה איך לשמור עלינו מפוקסים ואירופיים מהמניין.
אני לא חושבת שאי פעם טיסה לחו"ל אצלי הייתה כלכך משמעותית וכיפית.
יהיה לי מוזר לא להתעורר כל בוקר אליהם, לא לשים את הצמידים, לא להגיד להם בוקר טוב ולילה טוב, או סתם, שנהיה ביחד כל היום.
לקראת הסוף כבר התחלתי להבין שאנחנו עוד שנייה נפרדים, היה לי עצוב, עדיין עצוב לי, אבל אני יודעת שתמיד תמיד נשאר בקשר.
