רני

אני לא מאמינה שזה נגמר. אני פשוט לא מאמינה שזה נגמר. אלה היו השבועיים הכי מדהימים בחיים שלי ואין לי מושג איך בכלל מתחילים לסכם דבר כזה.
 

אני זוכרת את הרגע הזה שהשעון המעורר שלי צלצל, בלילה של הטיסה. באותו רגע הייתי מוכנה לוותר על הכל. על כל הסאמר סקול. הייתי עייפה, לחוצה ומלאה בחששות. ואם אני לא אצליח לתקשר עם האנגלית? ואם אני לא אמצא חברות? ואם שכחתי לארוז משהו חשוב? ואם האוכל יהיה מגעיל? ואם אני אתגעגע יותר מדי? ואם אני אלך לאיבוד? ואם ואם ואם ואם, כי תאמינו לי- לא חסר.
המצב לא השתפר גם כשהגעתי לשדה התעופה ופגשתי את הקבוצה. הייתי מאוד ביישנית ופשוט עמדתי בצד וחיכיתי שכולן יגיעו ונצא לדרך.
עם הזמן, לאט לאט, הכל התחיל לזרום והקרח נשבר. היה נדמה שכל צעד שעשינו לכיוון הטיסה, התקרבנו קצת יותר אחת אל השנייה, וכשנחתנו באנגליה כבר לא זכרנו שרק לפני כמה שעות בכלל לא הכרנו.
 

עכשיו, אחרי השבועיים האלה, כשאני נזכרת איך הייתי מוכנה לוותר על כל הסאמר סקול, אני מבינה כמה טעיתי.
בחיים בחיים בחיים בחיים לא הייתי מוותרת על החוויה המטורפת הזאת. על אף רגע ממנה, גם על הרגעים הקשים, המעצבנים והעצובים.
זה היה פשוט כמו חלום ענק שנמשך שבועיים ולא שוכחים אותו אף פעם.
אני לא אשקר, זה לא מושלם, בימים הראשונים יש קצת הלם מהמרכז הענק ומזה שכולם מדברים אנגלית, אבל מהר מאוד מתרגלים. ואז זה נהיה מושלם.

להיות שבועיים בחו"ל, בלי ההורים, ללמוד להסתדר בעצמך, לעמוד בלוח זמנים, לטייל באנגליה המדהימה, לבקר במקומות חדשים, להכיר ילדים מכל העולם,
לדבר באנגלית (כי זאת הדרך היחידה לתקשר) ולהכיר מלא מלא חברים חדשים,
 כי באמת שהשבועיים האלה לא היו אותו הדבר בלי הקבוצה הישראלית ובלי המדריכה המדהימה שהייתה לנו. (אוהבות אותך ענבלוש)
לא היה רגע אחד משעמם. תמיד היו צחוקים ובלאגן, מרגיש כאילו אנחנו חברות כבר שנים. איך רק לפני שבועיים היינו 14 בנות שלא מכירות אחת את השנייה,  ועכשיו אנחנו כבר ממש חבורה, עם זיכרונות משותפים, חוויות, שירים, שמות חיבה ובדיחות פרטיות, שיודעות לשגע את כל הצוות.
 

הסאמר סקול היה חוויה מדהימה, כיפית ומרגשת, שמלמדת אותך המון ונותנת לך הרבה יותר ממה שרק חלמת לקבל.

אני ממליצה לכל ילד וילדה לנסוע לסאמר סקול. תאמינו לי, אתם לא תתחרטו.

רני זוילי, 13, רויאל סקול מחזור ראשון 2015