גל

שלום רב! 
 

כשהוריי ביצעו את כל הסידורים, לא הבנתי את המשמעות של המסע המענג אותו עברתי. חשבתי שהסיפורים היפים הם רק תיאוריה שרק חלק ממנה יכול להתגשם. הבנתי מההורים כמה יקר "הסיפור" ומכאן למדתי שעומד להיות משהו מיוחד.
 

נערך מפגש מקדים ושם נחשפתי לנתונים רבים שהיו חסרים לי, ונתנו לי להבין טוב יותר את התמונה, כמו גם איך להיערך לקראת נסיעה זו (הייתה זו נסיעתי הראשונה לחו"ל ללא הוריי). אני שובצתי לקולג' (מכללה) בישוב שנקרא שיפלייק.

בכל אופן, כשחזרתי משם, אז הבנתי איך המציאות עלתה על הדמיון.
 

אז ככה :

ב- 19 ביולי 2015, מוקדם בבוקר, קמתי בקלות (האמת ? בקושי ישנתי, מרוב התרגשות) בביתי שבצפון הארץ.

הגענו לשדה התעופה, שם נפגשנו והתחלקנו לקבוצות לפי המקומות אליהם היינו מיועדים לנסיעה, נפרדנו מההורים הבוכים. הצטרפתי לקבוצה שלי (שיפלייק), הצמידו לנו מדריכה (שמה – ססיליה) שהייתה מקסימה, צמודה אלינו עד יום החזרה. המראנו לפי התכנית, ולא היו עיכובים. נרדמתי קצת במטוס אבל גם הכרתי חברים חדשים.  
 

הגענו למכללה, שם יש מקום ללימודים, שינה, פעילויות מגוונות רבות נוספות. הגיעו לשם ילדים ממקומות רבים בעולם, התחלתי להבין שההתנהגות של כולנו היא דיי דומה.
 

כל הפעילויות היו בשפה האנגלית.

חדרי המגורים – היינו 4 ילדים (כולם ישראלים) בחדר, לכל אחד הייתה ארונית אישית. חדר יפה ונעים, מקלחות מחוץ לחדר, נקיות, נעימות, שיתופיות לכל הקומה, נמצאות בסוף המסדרון.
 

לימודים – היו כיתות לימוד שם הדריכו אותנו מורים בתחום השפה האנגלית, היסטוריה על אנגליה. היה לי קצת קשה, הבנתי היטב את הנאמר. במבחן באנגלית היה לי יותר קשה, אבל התנחמתי בכך שרוב הילדים לא הצטיינו במיוחד.
 

טיולים – יצאנו למספר טיולים מחוץ לקמפוס באוטובוסים. היה ארגון יפה, היו מדריכים מלווים, ביקרנו באתרים מאד מעניינים ומפורסמים, שוודאי לא אזכה לבקר בהם בהזדמנויות אחרות. למדתי רבות על המקומות המעניינים האלה (ארמון המלכה, TOWER BRIDGE, LONDON EYE, THROP PARK, MADAME TUSSAUDS, WINSDOWR CASTEL, BIG BEN).
 

פעילויות – היה מגוון רב של משחקי ספורט, חוגי יצירה, מפגשים חברתיים, התבצעו במתחם של המכללה.
 

חדר האוכל – היה ממוקם בנפרד מהמגורים, היה מגוון רחב של מאכלים, גם כאלה שהתאימו לשיגרה שלי (ואני בעייתי באוכל). היה אוכל טעים ומצאתי כל מה שרציתי.
 

ביום האחרון נסענו בבוקר לשדה התעופה עם רגשות מעורבים, צער על שהסתיימה התקופה הנפלאה, מעורב עם געגועים למשפחתנו שוודאי מתארגנת לקבל את פנינו בארץ. המראנו ונחתנו בישראל, כמצופה, ההורים חיכו לנו, בכו וחזרנו הביתה.
 

לסיכום :

זכיתי לחוויה אדירה, ואני חושב שהארגון היה מופתי, לא היה דבר שהיה חסר לי. המדריכה (ססיליה) ליוותה אותנו וכל דבר נענה בחיוב.
 

הכרתי ילדים מתרבויות אחרות, והבנתי שכולנו בעלי אותם רצונות ומתנהגים בצורה זהה.
 

בקיצור – היה כיף, חבל שנגמר, ומקווה לחזור על כך במהלך השנים הבאות.
 

THE END OF THE STORY