איסטבורן 21.7.2019
היום האחרון.. הלם!!!
היי כולם..
אנחנו לא מאמינים שהגענו לנקודה שבה אנחנו כותבים את הסיפור האחרון שלנו! ידענו שזה יגיע, הרגשנו את הזמן טס לנו בין הידיים, ועדיין מעט הופתענו שזה הגיע..
את היום התחלנו בהרבה מאוד רגשות מעורבים.. מצד אחד התרגשנו לקראת החזרה הביתה והמפגש עם ההורים, ומצד שני היה לנו די עצוב לעזוב את הקמפוס, להיפרד מהחברים בקבוצה ומחו"ל וכמובן להיפרד מהצוות המדהים שליווה אותנו כל השבועיים. המדריכים, המורים, המנהלים, ואפילו אנשי הביטחון החמודים.
קמנו, ארזנו והשארנו את הכול מוכן לקראת פינוי החדרים. ניגשנו לארוחת הבוקר האחרונה והתיישבנו עם חלק מהצוות כרגיל. אכלנו והתענגנו על הנוטלה (כאילו זו הפעם האחרונה שנאכל נוטלה 
), ומיד לאחר מכן חזרנו לחדרים, וידאנו שלא שכחנו כלום ועשינו צ'ק אאוט.
נפגשנו כולנו לשיחת סיכום במועדון בו התקיימו כל המסיבות והפעילויות. אנה המדריכה הסבירה לנו מה הלו"ז לשעות הקרובות ואז שיתפנו את התחושות והרגשות שלנו על המסע המטורף שעברנו (לפחות חלקנו). 
לאחר מכן, קיבלנו שעה להתארגן על הצ'ק אין לטיסה, על עדכון הפרטים במזוודות, על המשך פרידות מהצוות המדהים וכמובן לעוד כמה (אפשר להגיד מאות - תשאלו את בת אל) תמונות אחרונות.
לאחר מכן יצאנו למסע קניות אחרון בעיר. הגענו למצב שחלקנו קנינו מזוודות קטנות בכדי שיהיה לנו מקום להחזיר את הכול (כולל המדריכה ). כמובן שלא ויתרנו על הבורגר קינג/מקדונלדס אחרון וקינוח בסטארבקס. נפגשנו בנקודת המפגש, וגילינו שבא לנו עוד קצת זמן.. אז עשינו סיבוב קצר של עוד חצי שעה.
לאחר מכן, נפגשנו שוב בנקודת המפגש והתחלנו את דרכנו לכיוון המרכז ומשם היישר לשדה.
הגענו למרכז וניצלנו עוד קצת זמן בכדי להיפרד ולהצטלם!
לאחר מכן, המדריך המיוחד ג'ונתן ומנהל המרכז בפה, עזרו לנו בנשיאת המזוודות לאוטובוס שחיכה לנו בזמן. עלינו לאוטובוס, וידאנו שלקחנו הכול והתחלנו בדרכנו לשדה התעופה היתר'ו בלונדון המהממת.
בדרך חלקנו ישנו, חלקנו בכינו, חלקנו שמענו מוזיקה וחלקנו פשוט ניצלנו את הזמן בכדי לחלוק עוד חוויות ודעות אחד עם השניה.
לאחר שעתיים בנסיעה, התחלנו להרגיש מעט את הלחץ כי נתקענו בפקק מטורף. מניחים שכולכם יודעים כמה מסוכן פקק בדרך לטיסה. זה השלב שהתחלנו להתפלל לבורא עולם ונשמנו עמוק.
במקביל, גילינו שוב כמה שווה ערך של קבוצה. ברגע של משבר של אחד מחברי הקבוצה, גילינו שהכול מתגמד. אין צורך לפרט יותר מדי, אבל אנחנו סופר גאים בדרך שבה התמודדנו עם האתגרים בדרך.
מכיוון שהיה לנו מלא זמן באוטובוס, נערכנו בהתאם למה שהולך לקרות כשמגיעים לשדה. כשהגענו (שעתיים לפני הטיסה), היינו כל כך בקשב, כל כך ממוקדים במטרה שתקתקנו את הצ'ק אין כמו גדולים. אין ספק שהוכחנו שוב, כמה אנחנו מדהימים. בעיקר כשישנה מטרה סופר חשובה עבורנו.
למרות שהגענו לאחר תחילת שעת הבורדינג, הגענו לשער שלנו וגילינו שדחו את הבורדינג מעט. אין ספק שהמזל ליווה אותנו לאורך כל המסלול עד הטיסה.
הטיסה עברה לנו כל כך מהר. ישנו, אכלנו, נשנשנו, ראינו סרטים וסדרות ובהרף עין, שמענו "ברוכים הבאים לישראל". מיד הרגשנו בבית וכבר ידענו לאיזה כיוון ללכת, למי לגשת וכמובן שהרגשנו בנוח לפנות למי שצריך.
מיד אספנו את המזוודות, את הקניות מהדיוטי פרי, עשינו שיחת סיכום קצרה, תמונת סיכום (איך לא?!) ויצאנו לפגוש את המשפחות המדהימות שחיכו לנו בהתרגשות רבה!
נפרדנו אחד מהשנייה בלב כבד ומיד תכננו מפגשים בעתיד הקרוב וכל אחד התחיל את דרכו לביתו הפרטי.
ובשלב זה, אפשר להגיד באופן רשמי שהמסע הסתיים, אך אין ספק שמסע אחר מתחיל!
בנימה טיפה יותר אישית מהמדריכה.
ילדים יקרים ואהובים!
אין ספק שהיה לנו מסע מאתגר טיפה ומלא במכשולים שצלחנו בסופו של דבר.
אני רוצה להגיד לכם תודה! תודה על שבועיים שבהם למדתי עליכם ועל עצמי כאחד!
מאחלת לכם ים של הצלחה בהמשך. תמשיכו להיות דעתנים ומלאים בשמחת חיים מדבקת!
נתראה במפגש המטורף שמצפה לנו!
אוהבת וכבר מתגעגעת,
אנה המדריכה 
