סקוטלנד + לונדון 14.7.2019
יום אחרון בהחלט במסע המהמם שעברנו יחד!
איזה יום עבר עלינו ... ואיזה שבועיים וחצי מטורפים !!
מזרים גמורים, החבר'ה מהבוקר (יום רביעי) עם דמעות בעיניים! (כמה מהבנים טוענים שנכנס להם משהו לעין...). חוששים להפרד, מציעים לי הצעות כמו "בואו נחזור לסופש ונירשם כולנו לעוד סבב של סאמר סקול" וכן הלאה..
טוב לפני שאני זולגת לסיכום אחרון, כמה מילים על היום שהיה-
רביעי בבוקר. קמנו, נפגשנו למטה כדי לצאת לאכול ארוחת בוקר אחרונה בהחלט בהארוו. לאחר מכן חזרנו לחדרים לארוז ולוודא את עצמנו שלא שכחנו כלום.
נפגשנו למטה לפעילות -
כל חניך/ה קיבלו מעטפה עם שמם (+ציטוטים שלהם מהשבועיים האחרונים). המעטפות היו מפוזרות על שולחנות והחניכים עברו בין השולחות, וכתבו פתק לכל אחד מהקבוצה. היו כאלה שתקתקו והיו כאלה שנמרחו שעות ועוד בטיסה השלימו מגילות....
לאחר מכן התיישבנו כולנו, אמרתי להם לקחת רגע לחשוב על מה שקרה פה, בשבועיים וחצי האחרונים. הובלתי אותם מהיום הראשון בו נפגשנו עם ההורים, ליום הראשון בנתב"ג, לפרצופים השוקיסטים שלהם, לחששות שצפו בימים הראשונים, לימודים... חברים מחו"ל.. סקוטלנד במלא הדרה. אח"כ נסיעה חווייתית במיוחד ללונדון הבירה.. ואו!
אמרתי להם שבמבט מהצד הם קבוצה מאד מאד מגובשת! לא שכולם BFF אחד של השנייה אבל אין מישהו/י שלא זכו ליחס, שלא נהנו, שהרגישו לבד ליותר מרגע אחד.
החבר'ה באמת הביעו אמפתיה אחד כלפי השניה, התגברו על קשיים אישיים, שיתפו אחד את השנייה ופתחו את הלב.
לאחר מכן פרסתי את הקלפים שכבר בסקוטלנד השתמשנו בהם, כל אחד התבקש לבחור קלף באופן רנדומלי ולתאר באמצעותו את המסע שעברנו. (ביקשתי מהם להקפיד לדבר על התקופה הזו כ"מסע" ולא כ"טיול").
הסבב היה מדהים!! באמת. כולם שיתפו, הקשיבו אחד לשניה. הצליחו לייצר אינטימיות ומרחב מאפשר לכל אחד לתת מעצמו בלי ציניות. (ותשאלו אותם, אני מנסה להלחם בציניות שלהם שמבליחה בכל פעם שיש רגע רגיש ואינטימי- והופה! הצלחנו!! ).
לאחר מכן עשינו מעגל חיבוק קבוצה ענקי ומוחץ. נכנסנו לאכול ארוחת צהריים - גם כן, אחרונה בהחלט.
כמה תמונות אחרונות ויצאנו לדרך.
בטרמינל היינו צריכים ממש לרוץ כי הסתבר לנו שיש רכבת לעלות עליה, ומשם אוטובוס נוסף שיקח אותנו למטוס עצמו. היה מירוץ נגד הזמן- מצחיק וחווייתי כשלעצמו.
כבר בטיסה היו המוווון דמעות לנגב. המון כתפיים רפויות לחבק ולחמם. החבר'ה די התפרקו ...
כנ"ל בירידה מהמטוס. הייתי צריכה להזכיר שיש הורים מחכים מגועגעים בחוץ ושחייב לצאת כבר!!
באמת היה נוגע ללב לראות את החבר'ה שלי ככה תומכים אחד בשניה, מחובקים, עצובים להפרד, מעלים בדיחות פרטיות שתוך שבועיים נחרטו לכולםן על בלב. לראות דמעות אמיתיות של הבנה שעברנו כאן משהו באמת באמת גדול.
שמחתי לפגוש אתכםן! מרוגשים ומוקירים!! תודה על האמון ושהפקדתם בידינו את האוצרות שלכםן.
תאמינו לי שהם מעריכים ומעריכות. גם מי שלא קיבל שיחות טלפון או פירוט על חוויות - יומני המסע הללו בדיוק בשבילכםן, לא הולכים להעלם מפה.
תעודדו אותםן לשמור על קשר! אחד עם השניה וכן עם החברים החדשים מחו"ל.
המשך קיץ מהנה ובטוח. בטוחה שאת חלקכם עוד אפגוש בעתיד - ואם לא אתכם, בטוח בטוח שאת הילדים שלכם.
כל טוב והרבה אהבה