איך אפשר לסכם את השבועיים הכי מדהימים שהיו לי?

בבוקר של הטיסה הייתי בלחץ שיא ובהתחלה הגענו לנתב״ג היה מביך והייתי ממש אבודה וביישנית.

בטיסה בכלל נרדמתי ולא הייתי איתם ובדיעבד הם אמרו שהטיסה הייתה רושם לא נכון שלי.

שהגענו למרכז הייתי בטוחה שאני אהיה בחדר עם הבנות שקבעתי איתם אבל בסוף שמו אותי בחדר עם בנות אחרות.

לשנייה התבאסתי אבל הבנתי שזה לטובה.

בשנייה שהאישה שאחראית על החדרים הראתה לנו איפה החדר והכניסה אותנו לחדר התחלנו לצרוח משמחה שכל הבניינים מסביבנו שמעו.

הבנות האלו הן חברות לחיים ואני כל כך שמחה שהתחברנו ושהן היו איתי בחדר.

במרכז הכרנו גיאורגים,פורטוגזים, אוקראינים, יפנים וצרפתים.

היציאות מהמרכז היו מטורפות-

מאדאם טוסו, מחזמר, שופינג, לונדון איי ועוד מלאאאאא

אחרי שבוע הקבוצות האהובות עלינו עזבו את המרכז, ונשארנו עם הסינים והיפנים שאליהם פחות התחברנו אבל יצאנו באותו השבוע מהמרכז הרבה אז יצא מעולה.

אין מילים שיוכלו לתאר כמה אני שמחה שקיבלתי את ההזדמנות לצאת לסאמר סקול הזה וכמה נהניתי בו.

פגשתי את האנשים הכי מהממים מבפנים ומבחוץ-

הגיאורגים והגיאורגיות המתוקות שחלקן היו איתנו בבניין,

הפורטוגזים ופורטוגזיות המושלמות שהתחברנו ואני הכי שמחה בעולם שזה קרה.

אבל אני הכי שמחה מהקבוצה שיצאתי איתה מישראל.

הרעש של הצחוק שלנו בחדר אוכל, ההרגשה של ללכת עם אנשים לפעילות ערב שלנו שכולם עייפים אבל מתרגשים לדעת מה היא תהיה, לקום+ להתארגן+ ללכת לישון עם מוזיקה מהבוקסה, להירדם בשיעורים, להצטלם לפני הקידוש ועוד המון.

ולבסוף, השיחות העמוקות שלנו שאני מספרים את הדברים הכי מביכים שלנו בזמן שאנחנו צוחקים בהיסטריה לא אנושית.

תמיד אומרים שאתם יודעים שהיה טוב אם הפרידה הייתה קשה וזה באמת נכון.

הגלריה שלי מלאה בתמונות וכל כך הרבה זיכרונות שאני לא אשכח בחיים.

תודה לכל מי שהיה חלק בלהפוך את השבועיים האלו להכי טובים שהיו לי, באמת חוויה של פעם בחיים.

כבר מתגעגעת❤️