היי

 

אני נועה בת 16 ויצאתי השנה לסאמר סקול במרכז Reading 
זאת הפעם השנייה שאני יוצאת לסאמר סקול הפחד שלי היה שאני אתאכזב אחרי שבשנה שעברה נהנתי בטירוף!!

 

ואני יכולה להגיד שהפעם נהנתי לא פחות,היה כלכך מדהיםם !!
הכל התחיל תאמת הרבה לפני הטיסה , עוד בקבוצה בוואטסאפ כבר אז התחברנו הכרנו והתגבשנו, ספרנו תימים למפגש שנראה כבר את כולם ולא יכלנו לחכות!!

 

רק מהשיחות בוואטסאפ שעוד לא פגשנו בכלל אחד את השני הרגשנו שאנחנו מכירים אחד תשני כלכך הרבה זמן !

 

הגענו למפגש ומרוב שהתחברנו עמדנו כולנו במעגל אחד וחיכינו להיכנס, כל אחד שבא הצטרף למעגל ודיברנו והתלהבנו, פגשנו את המדריכות המושלמותתת שלנוו ליאור וחן שעל הדרך אני רוצה להגיד להן תודהההה על מה שהן היו ותרמו לכך שהשבועיים האלה יהיו אדיריםםםםם!!

 

מאז המפגש כבר לא יכלנו לחכות!! התחלנו לספור את הימים ואפילו יש כאלה את השעות, כלכך התרגשנו וחיכינו שזה יגיע!!!!

 

יום הטיסה הגיע והגענו לשדה ומשם עלינו למטוס, טיסה של 5 שעות שבה טיילנו במטוס, צחקנו, הצקנו קצת לדיילים הספרדיים ואולי ממש קצת ישנו והשלמנו שעות שינה. הטיסה טסה לנו ללא ספק  תוך חמש שעות די מהירות הגענו ללונדון האדירההה!

 

עלינו לאוטובוס ומשם נסענו למרכז שלנו ברידינגג 
הגענו לרידינג למרכז אחרי הסתבכות של הנהג וכמו ישראלים אמייתים זרקנו לו:
"שישים ווייז! "

כשהגענו למרכז התקדם אלינו אחד מצוות ארדמור , אחכ גילינו שזה אנדי המנהל
קיבלנו ארוחות ארוזות , שאותם דרך אגב היינו מקבלים כל יום טיול שהיינו מפספסים ארוחת צהריים ואיכשהו לא נמאס לנו מהארוחות האלה
סיימנו מהר לאכול כי בכל זאת רצינו לקבל ולהיכנס לחדרים חחחח

 

שהגענו היינו לבד במרכז, הגענו ביום ראשון שזה יום טיולים ואפילו שממש קיווינו לראות אנשים ופרצופים חדשים מחול לא התבאסנו כי ידענו שזה יקרה וניצלנו את הזמן להתגבש בנינו הישראליםםםם

 

סיימנו וקיבלנו את הכרטיס לחדר ולדירה שלנו, התחלקנו איך שרצינו לפי דירות ובחרנו חדרים. שנכנסו לחדרים הופתענו, שירותים ומקלחת פרטיים, נוף מושלם וירוק, מיטה נוחה וגדולה שבכל פעם שנשכבנו עלייה לא היה חשק לקום ממנה

בכל דירה גם היה מטבח שבו יכלנו לשבת ולאחסן, היו אפילו 2 מקררים 
בלילה עם כמה שהיינו עייפים רצינו להמשיך להיות ביחד, לא ידענו עד כמה שזה יהיה קשה  מה שכן זה נעשה בדיחה שלנו למשך כל השבועים, בוואטסאפ נהפכנו להיות מרד גטו רידינג והמבין יבין

 

התעוררנו בבוקר וזכינו לראות פרצופים חדשים של איטלקים, אוסטרים, ברזיילאים, רוסים, צרפתים ויפנים שהופתענו מהשמות שלהם אבל היה אחד שבלט במיוחד – תקומי, כל הקבוצה הישראלית העריצה אותו ובמיוחד אני ומיקה שאימצה באהבה את השם תקומי 🙂

למדנו מילים וספרות בשפות שונות והיה כיף להכיר אנשים כמונו
אני לא אשכח בשיעורים, את סטיבב המורה הכי מושלם שאני יכולה לבקש, הלוואי והיה מלמד בארץ  ואת כל שאר מדריכי ארדמור שלמרות הדיסטנס נהננו מהם כלכך ואפילו ביום שעזבנו ראינו עליהם שגם הם עצובים איפשהו

אוהבת אחד אחד בקבוצה הזאת מהילדים ואת הצוות שליווה אותנו חן, ליאור, אנדי, סאם, לוק, הנרי, קייזיה, אמה, לורנסו וג'ולי

צירפתי קצת תמונות לתת מושג על מה אני מדברת אבל עד שלא חווים לא מבינים אז אם אתם מתלבטים אל!