בואו נגיד שאם הייתם אומרים לי לפני שנה שאני עומדת לטוס לסאמר סקול הייתי צוחקת לכם בפרצוף

זה אחת החוויות היותר מיוחדות שהייתי בהם אי פעם אם לא הכי. הכרתי מלא חברים מהארץ ומהעולם בנוסף לזה שהשתפרתי באנגלית שלי והעובדה שתקשרתי עם אנשים שם רק באנגלית הייתה ממש מיוחדת.

הכרתי מלא חברים ישראלים שבמשך כל השבועיים האלו סיפרנו סיפורים על עצמנו ועל החיים שלנו.

אני באמת מקווה שאני אוכל לשמור על קשר לטווח ארוך עם כולם שם.

הכרנו איטלקים, יפניות, סינים וגם הצוות הבריטי ששווה לא פחות.

שמעתי על התרבויות שלהם ועל החיים שלהם שם שזה מעניין ברמות.

הם גם ממש התעניינו מאיך החיים מתנהלים בארץ וכל פעם מחדש היה כיף לספר ולהתגאות מאיפה אנחנו.

חוץ מהלימודים במרכז היה גם את היציאות מחוץ למרכז שהיו יכולות להגיע ליותר משעתיים נסיעה.

והנסיעות עצמן חוויה אחת משל עצמה.

היינו בהרבה מקומות כיפים כמו הסטודיו של הארי פוטר, Thrope park, מוזיאונים, מלאאא שופינג טיולים ועוד מלא.

אי אפשר להגיד שהלימודים לא הייתה אחת מהחוויות.

זה היה מחולק להקבצות של רמות לפי מבחן שכולם עושים כשמגיעים. הכיתות שלנו – הישראלים היו משולבים עם האיטלקיים.

היפנים והסינים למדו בנפרד.

היה מלא כיף בשיעורים וצחקנו בלי סוף.

המורים היו בריטים ובעיקרון כל הצוות שם.

היה את הצוות של המורים, את הצוות של האקטיביטיז שהם בעיקרון אנשים בגילאי 19-20 וגם את הצוות של שירותי הרווחה שגם באותו גיל.

היה ממש כיף לדבר עם הצוות הצעיר שהם גם התלוו אלינו ליציאות מחוץ למרכז וגם עשו לנו את הפעילויות בתוך המרכז. אז תכלס הם היו איתנו כל הזמן אז התחברנו אליהם ממש.

אני ממש אוהבת להכיר ולהתחבר לאנשים חדשים.

אני יכולה להגיד שהיה לי שיחות עומק עם חלק מהאנשים שם ולא היה לי ממש אכפת כי ידעתי שאני כנראה לא עומדת לראות אותם יותר בחיים. וזה גם החלק העצוב כן?

הייתי עושה הרבה כדי לחזור לרגעים האלו.

כל פעם שאני חושבת על רגעים משם ישר עולה לי חיוך.

אין ספק שזה הקיץ הכי טוב שהיה לי בחיים.