אני יתחיל סיפור זה במלים אלו, היה כיף ובכיף הייתי עושה את זה שוב, אך צריכים לתת יותר פרטים על המקום, אז אני יתחיל,

 

כשמגיעים לא מצפים למזג האוויר, גם עם אתם בודקים את מזג האוויר אז תהיו מוכנים.

 

כשהאוטבוס מגיע ללידינגטון המקום רחוק מכל דבר אפשרי, שעה מפו, שעתיים משם אבל המקום גדול וממש יפה.

 

כל יום יש לימודים ופעיליות, ולא מצפים שלמקום כזה יש כל כך הרבה מה לעשות, החוקים נורשים וקצת מוזרים אבל בסדר, אפשר לחיות.

 

כשיוצאים מהמקום יש זמן לישון באוטבוס, בכל מקום יש זמן קניות ויש הרבה מה לקנות.

 

האוכל… אני לא יגיד שהוא היה מושלם, אני יגיד שבמסעדות היה יותר טוב.

 

יש כל הרבה מה לעשות בפעיליות ערב לדוגמא : תחרות אופנה, מחבואים ועוד. לקראת הימים האחרונים צריכים לחשוב עם להביא אוזניות או לא, משום שלאף אחד לא אכפת להדליק אזעקת אש, אבל זה מביא אנדרנלין יותר מחקפוץ מבניין לבניין בגובה 300 מטר.

 

בימים האחרונים קשה להיפרד אבל זה עובר, ברגעי הטיסה אתה אוכל את ארוחת המטוס הכי תאימה שאי פעם אכלת כי הרגלת לאוכל אנגלי,

 

ברגע הנחיתה היה קשה להיפרד אבל לכל דבר יש סוף כמו שלכל דבר יש התחלה.