וואו .. אז מאיפה להתחיל בכלל ..

אז ככה , 

ההורים שלי רצו שאני אלך לסאמר סקול מאז שאני בת 11 בערך והם שיגעו לי את השכל עם זה .. וממש לא רציתי . והם הרפו . 

לפני שנה בערך חברה שלי שלחה לי כל מיני קישורים לסיפורים שילדים כותבים

כאן , וראיתי כמה שהיא רוצה ללכת ל- סאמר סקול . 

פתאום מצאתי את עצמי שעות באתר של ה- סאמר סקול קוראת כל מיני חוויות של ילדים וכאלה .. אין ספק שזה עשה לי חשק ללכת . 

אמרתי את זה להורים שלי ממש שמחו וישר רשמו אותי. 

היו לי הרבהה חששות , שאני לא יכיר אנשים ושאני יהיה לבד . ובלי ההורים ..? שבועיים ? מפחיד קצת.

כבר כשהיה את המפגש התחלתי להתחבר לבנות . ודיברתי קצת עם חלקן בפייסבוק גם לפני.

ביום של הטיסה היה ממש מוזר ומרגש וכ"כ רציתי כבר להגיע . 

כשהגעתי לאיסטבורן הייתי בטוחה שהכל יהיה סגור כזה ממש כמו בית ספר , ושיהיו הרבה יותר אנשים מחו"ל . ציפיתי למשהו שונה . 

אבל מרגע לרגע ממש התאהבתי במקום.

החדרים היו ממש נוחים ונקיים …

מרגע לרגע אתה מכיר יותר אנשים , לבד אתה בטח לא . 

גם כשיש את הרגעי שבירה יהיה מי שיהיה שם במשבילך , בין אם זה המדריכות המדהימות לי והדס ובין אם זה מישהו מקבוצה . 

היו את המדריכים הכתומים ה EAC שממש התחברתי אליהם . 

החוויה הייתה מדהימה ,

ראיתי מקומות שלא ראיתי קודם ושגם לא הייתי רואה אם לא הייתי באה
ל- סאמר סקול , התחברתי עם אנשים שבחיים לא הייתי חושבת שאני יתחבר אליהם , לשופינג היה זמן , והרבה . המשחקי ספורט והבריכה היו ממש כייפים וגם מגבשים . 

ביום האחרון , היה ממש קשה להיפרד מכולם , מהמדריכים , האנשים שמחו"ל, הקבוצה הישראלית … ( אני מתגעגעת לכולם אחד אחד ואני מתה לראות אותם כבר )

לפגוש את ההורים אחרי השבועיים היה ממש מוזר וכיף בו זמנית .

בקיצור ,  ה- סאמר סקול זאת החוויה הכי כיפית שהייתה לי בחיים ואין ספק שהיא עשתה לי את החופש הגדול .