אין דרך אפשרית לתאר החוויה הזו במילים, אבל אני אנסה עד כמה שאפשר. נהנתי כאן כל כך , השלושה שבועות האלה עברו כמו שלושה ימים. אני אוהבת כל אחת ואחד מהקבוצה שלי ופגשתי כאן חברים אמיתיים לחיים.
אני יודעת שכולם ירשמו את זה, אני רק מחזקת את זה, כי זה כל כך נכון. 
ביום הראשון הגענו בהתלהבות וישר בשדה התחלנו להכיר אחת את השניה. אני לא אשקר ואגיד שישר התחברתי ואהבתי את כולן, היו לי הרבה דיעות שלילות על חלק מהן. כבר ביום השני כל מה שחשבתי יום לפני פשוט השתנה. אני אוהבת כל אחת ואחת מהן והן באמת בנות מיוחדות. אני מרגישה כאילו אנחנו מכירות שנים כשבעצם אנחנ ו מכירות רק שלושה שבועות. כל כך הרבה דברים עברתי איתן במשך השלושה שבועות האלה. היינו כמו אחיות ותמיד עוזרות ונותנות הכל אחת לשניה.
מרוב שנהנתי לא חשבתי בכלל על הבית והמשפחה ולא התגעגעתי כמעט. פשוט לא רציתי לחזור(ואני הכי  Home sick שיש…) 
המקום עצמו מהמם, והכל כל כך יפה. אני מתגעגעת להכל….
לקום ליד הקבוצה שלי (כמובן, לציחצוח שיניים המפורסם של עדן במסדרון…)
לקבוע תור אצל נגה לצמות…
להעיר את לירן, אורי ולילו בבוקר.
לצרחות של לילו בבוקר.
לריקודים שלי ושל מרינה.
לריקוד חד קרן של מאימוי.
לחיקויים של אורי.
ל"הז'אן" של ז'אנה כמובן..
לטלנובלה של ג'פן.
לחדר אוכל.
ואפילו, לא תאמינו,  לאוכל עצמו…(שהיה בעיקר פסטה…)
לשיעורים עם ג'ונה (המורה הכי מושלם שיש).
לשיעורים עם קלי המדהימה.
לפעילויות, למדריכים ולסטוקריות של הקבוצה.
לכישלון של הקבוצה- נחל. 
לבדיחות שלנו על נחל…(נחל, את זורמת לים???)
לפעילויות ערב, לדיסקו, לים (שהיה חמש דקות הליכה מהקולג').
לקניון, שכבר הכרנו בעל פה.
לצ'רצ'יל סקוור.
למדריכות המדהימות שהיו לי חן וסתו שלא יכולתי לבקש טובות מהן.
ולאנשים, המדהימים שפגשנו ממלא מדינות אחרות.
הישראלים, לא כמו שאר הקבוצות כן ניסו להכיר חברים חדשים מארצות אחרות.
לא התביישנו ועשינו מלאאאאאא פדיחות. אבל בסוף, היינו הכי אהובים שם.
אני אישית מאוד התחברתי לברזילאיות. והיה לי ממש קשה להיפרד. הן היו וישארו ממש חברות לחיים וכבר מהיום הראשון התחברנו.
היה לי כל כך כיף ומצחיק שם וניסתי לתאר במילים וכמו שחשבתי פשוט אי אפשר. שום דבר שאחווה לא ישתווה לזה
השלושה שבועות הכייייי אבל הכיייי מדהימים שהיו לי בחיים. אני מודה לכל מי שעשה לי את החוויה הזאת ואוהבת  המון.