קוראים לי טוהר אני בת 15 זאת הפעם השנייה שאני בסאמר סקול אבל החוויה הייתה לגמרי שונה, טסתי פעם ראשונה לפניי שנתיים, היה לי כל כיף נהניתי בטירוף הכרתי חברים ואנשים שאני לא אשכח, הרגשתי שאני חייבת לחזור שוב, באתי השנה שוב.

המרכז קיימברידג' מדהים וגם הצוות וגם כל הילדים שבאו מכל העולם היו ממש מקסימים, זה היה קשוח אחריי שהקבוצה הראשונה עזבו אחריי שבוע כל כך התחברנו אליהם, אבל בשבוע האחרון התחברתי לעוד ילדים חדשים.

אם מישהו היה שואל אותי לפני שנסעתי לסאמר סקול איך אני מרגישה לגבי זה, הייתי אומרת לו שאני לחוצה, לחוצה לא להתחבר לאנשים, שלא יהיה לי כיף ובעיקר שאני אתחרט על זה.

הגעתי ביום הראשון בשיא הלחץ ובשיא ההתרגשות, גיליתי שאני לא היחידה וכולם ביחד באותו מצב. החיבור שהיה לי עם הילדים בקבוצה זה משהו שבחיים לא חשבתי שיהיה לי, התחברנו כולם כל כך מהר ובצורה הכי יפה שיש, הכרתי חברים לחיים. שבועיים שמצד אחד עברו כל כך מהר אבל גם כאילו הייתי שם שנתיים כאילו טסתי עם אנשים שאני מכירה כל החיים אבל הכרנו בחמש דקות.

המדריכות המושלמות שפשוט זכיתי בהן שהיו פשוט החברות הכי טובות שיש! כל בכי כל צחוק הכל הפך לחוויות שאני לא אשכח בחיים.

אז אם מישהו שואל אותי אם כדאי ללכת לסאמר סקול התשובה שלי היא חד משמעית כן, כן, כן, כן. זה מפחיד, זה מלחיץ, אבל זה כל כך שווה את זה, בא לי לחזור לשם שוב, עכשיו, מיד.