היי,

אני אורטל ממודיעין.

אז לקח לי זמן עד שבכלל אילצתי את עצמי לכתוב סיפור, לא כי לא היה לי כיף או משהו כזה בכלל לא! להפך היתה לי חיווה מדהימה שאני אף פעם לא אשכח!!!  וכנראה אני עדיין לא מעכלת שאני צריכה לחזור לשגרה..

אז אני החלטתי לפני בערך חצי שנה שאני טסה עם החברה הכי טובה שלי לסאמר סקול, אתם שואלים בטח איך הגענו לזה בכלל? החברה הזאת כבר טסה לסאמר סקול וחזרה קצת לא עצמה, היא כל כך התלהבה ואמרה שאני חייבת לבוא איתה!אחרי הרבה דיונים ושיכנועים סוף סוף ההורים שלי השתכנעו! אז נרשמנו וכל יום שעבר רק רציתי להגיע לשם ולעבור את זה.

מסתבר שנרשמו עוד שתי בנות שהכרתי מלפני לאותו סאמר סקול אז בכלל היה שווה 

היום הגדול הגיע ויצאתי בשלוש וחצי בלילה לכיוון נתב"ג הקבוצה שלנו התחברה מיד גם לביישנים מבינינו (האמ תמיר) בילינו כמה שעות טובות יחד עד שהגענו למרכז. התחברנו בדיוטי פרי, עשינו שטויות, צחקנו, צילמנו, שרנו, רקדנו ומה לא?

כשהגענו למרכז חשבנו שהוא שומם אבל אחר כך הבנו שלא. הכרנו קבוצה איטלקית שאליה כל כך התחברו והכל התחיל מסתם משחק כדור עף משולב עם 7 בום שהם לימדו אותנו . 

ביום השני היה מבחן רמה שלא סיימתי וקצת התאכזבתי (בעיות קשב וריכוז) אבל אחרי זה הבנתי שזה ממש לא נורא והשיעורים היו ממש טובים ולרמה שלי!

כל יום היו שיעורים שכללו שיעורי למידה והעשרה של אוצר מילים בעזרת דיונים עם אנשים מארצות שונות, משחקים, תחרויות ועוד. ושיעור נפרד לפרויקטים ייחודים ומעניינים כמו בימוי הצגה או המצאת מדינה וכ"ו.. בקיצור לא היה משעמם 

במרכז היה חדר פעיליות ותמיד התנחלנו שם כדי לשחק סנוקר! שם גם היה כתוב סדר היום של השבוע, כל יום פעיליות שונות שפשוט גורם לך לרצות עוד!
וכמובן איך אפשר לשכוח, כל יום שלישי מסיבה וכל הישראלים במרכז העיניינים (יותר נכון הבנות אבל נפרגן גם לבנים) בואו נגלה לכם סוד שלא חסר הביקוש לטלפונים 

למדנו ריקודים איטלקיים וכל הישראליים זרמו ממש, השמענו להם את טודו בום ובמיוחד לקבוצה הפורטוגזית השיר לא יצא להם מהראש! (הורידו אותו לטלפון ושמעו אותו 247).

היינו מחולקים לדירות ובכל דירה יש 5 חדרים (אם אני לא טועה) ומטבח שרוב הצחוקים הסודות קרו שם 

בהתחלה זה היה בעיקר הישראליים שכל יום בערב אחרי הפעילות ישבו במטבח של הבנות ולאט לאט גם הפורטוגזים, האיטלקים, הרוסיים, וכל מי שרק רצה בא והצטרף.

אולי זה נשמע נדוש קצת אבל באמת יש לי עכשיו חברים בערך מכל העולם שהתחברתי אליהם כל כך ואני אוהבת אותם מלאאא  והם לא יצאו מהראש שלי כל כך מהר אם בכלל 

יצאנו למלא סיורים בעיר, מחוץ לעיר עשינו רעש כמו ישראליים אמיתיים, שמענו שירים בבוקסה (שלקחנו מרוסי אחד) נסענו באוטובוס קומותיים, עשינו צרות למדריכה ושיגענו אותה אבל היא הצליחה לסבול אותנו, לימדנו את הקבוצות האחרות קללות בעברית והם לימדו אותנו. 

בשבועיים המטורפים האלה, שמתי בצד את הביישנות ובאתי להכל בביטחון השתפרתי באנגלית ולמדתי מלא! 

בשבועיים האלה הספקתי כל כך הרבה דברים שבחיים לא עשיתי בין אם זה לשחק משחקים חדשים בפעם הראשונה, לשחק בהצגה באנגלית בפעם הראשונה, לכתוב סיפור על ביצה שקפצה מהמרפסת בפעם הראשונה, להזמין מישהו לרקוד סלואו בפעם הראשונה , להתחבר לאנשים באופן כל כך מיוחד ומהר בפעם הראשונה, לשיר מול מיליון אנשים (טוב נו הגזמתי) אפילו אם זה בקריוקי בפעם הראשונה, לשים זין על החוקים בפעם הראשונה, להתגנב ולהישאר עד מאוחר עם חברים מחו"ל בפעם הראשונה, להכין משהו מחימר בפעם הראשונה, לקחת הכל בפרופרצויות בפעם הראשונה, להיות באנגליה בפעם הראשונה , לראות את הביג בן בפעם הראשונה, להתנשק בפעם הראשונה ועוד המון דברים שכרגע לא עולים לי לראש 

אז אם עדיין לא הייתם בסאמר סקול ואתם מתלבטים אני יכולה להגיד לכם באופן וודאי שאם לא תרשמו לדבר המדהים הזה, אתם תפספסו חיווה של פעם בחיים.. 

זאת החיווה שלי, תודה לכל הקבוצה הישראלית ולמדריכה שחר שהייתם כאלה מושלמים ועשיתם את החיווה הזאת לעוד יותר מיוחדת ממה שהיא. אוהבת אותכם 

מקווה לטוס שוב.
(תמונות וסירטונים מצורפים למטה)