התהליך שלי התחיל שנה שעברה, בחופש הגדול ראיתי טיקטוקים וסרטונים של אנשים בסאמר סקול, אומרים שזה חוויה מטורפת ושזה היה מדהים- ישר ידעתי שאני רוצה גם. 

העלתי את הרעיון לאבא שלי, חצי צחוק חצי אמיתי, ובהתחלה כמובן היו גיחוחים, צחוקים ולא באמת מחשבה אמיתית, אבל אני לקחתי את זה ברצינות, אז עשיתי סקר לכל המרכזים, בדקתי מה אני אעדיף, שלחתי אפשרויות, תמונות, וכל דבר שאני לוקחת בחשבון.

בסופו של דבר נבחר המרכז- ברונל בוגרים.
קרוב ללונדון, שבועיים, אטרקציות כיפיות, חדרים לבד- נראה בול
באוקטובר אבא שלי בא אליי עם בשורה שנרשמנו, זהו- זה רשמי
מאז- כל יום, כל שבוע, כל חודש התחילה הספירה לאחור
במרץ קמפוס העלו את הטיסות, ישר רשמנו בתגובות "מי בא לברונל בוגרים?" וככה הכרתי כמה בנות שמגיעות ביחד איתי, פתחנו קבוצה בוואטצאפ והתחלנו להכיר- דיברנו ושיתפנו, ואפילו נפגשנו בסביבות אפריל .

ביוני היה מפגש קבוצה, הגענו כולנו ביחד והיה הרבה מחשבות- אבל הייתה הרגשה של ביטחון, של יהיה בסדר.

ב17.7 ב5:30 נפגשנו בשדה, 25 ילדים שלא מבינים שזה התחיל ו2 מדריכים שאומרים "אנחנו נהיה המדריכים שלכם"
והטיול התחיל, הגענו למרכז קיבלנו חדרים ועדיין משהו לא נקלט..

יום יומיים עברו וכבר התחלנו להתרגל, הספקנו לעשות קניות ולהכיר את כולם.
במהלך הטיול יצא לנו להיות בכל מיני אטרקציות. הארי פוטר, מדאם טוסו, מחזמר, פארק רכבות הרים… מכל חוויה נהנינו יותר מהשנייה.

איך אני מסכמת? חוויה מטורפת. 
באחד הלילות ישבתי עם חברה ושאלנו את עצמנו- האם זה שווה את זה? את הכסף והמאמץ- ובמילה אחת? כן.
אם יש בכם התלבטות כלשהי, כל ספק- תעשו את זה.

כי כרגע אני יושבת בשדה תעופה, מדברת באינסטנגרם עם חברה חדשה מאיטליה, נפרדת מהקבוצה שלי שיושבת פה איתי, עוברת על התמונות ועל החוויות.

ובמבט לאחור? הייתי עושה את הכל שוב בעד כל סכום שבעולם.
אז אם אתם מתלבטים? תעשו את זה.
כי הכסף יחזור
ואתם תכירו אנשים
והזכרונות ישארו.
כי הגיל הזה לא יחזור.