קוראים לי גבי, ואני הייתי בסאמר סקול ברדינג. כל הטיול היה מלא בחוויות מטורפות, אבל זאת אחת שישר עלתה לי בראש.

ביום חמישי בערב הופענו במופע כישרונות מול כל המרכז.

בזמן שכולם הלכו לפעילות, אני ולורין הלכנו לצייר שפם וזקן על הפנים שלנו בעזרת מסקרה (סוג של איפור).

הדרך מהחדר שלנו אל האולם ארוכה מאוד, וכולם עוברים בה. פגשנו לפחות חמישה ילדים, וכולם שאלו למה אנחנו מחזיקות אתהלנייארד מול הפרצוף.

כשהגענו לאולם, שם פגשנו את עטרה ומעיין (הן עושות איתנו את המופע, רק בלי שפם. תיכף תבינו…)

חזרנו על הריקוד, ושינינו כמה דברים.

לאט לאט, כשהאולם התמלא, פגשנו חלק מאלה שמופיעים, ספרדי שקוראים לו דוד, ועוד ספרדייה שיש לה שם מסובך אז קראנולה בקיצור- ויקי.

כל אחד הראה לנו את הריקוד/ שיר שלו, וכשהם הופיעו, עודדנו אותם בקהל.

כשכל הארצות הגיעו, ביקשנו מ"מכה"- מכאייל (אחד מהעובדים במרכז, שנופיע ראשונות.

כל אחת הלכה למקומה, והתחלנו. הופענו עם השיר "זהב" של סטטיק ובן אל. אני ולורין היינו בנים עם שפם ש"התחילו" עםהבנות- מעיין ועטרה. כולם מחאו לנו כפיים לפי הקצב של השיר, ואפילו שהשיר בעברית, כולם הבינו על מה מדובר. מהבמה ראינוכמה פלאשים של אנשים שצילמו.

זאת אחת החוויות שלא אשכח מהסאמר סקול.

כשחזרנו לארץ, המורה שלי ביקשה להקרין את זה לכיתה, כשנחזור ללימודים. כמובן שהסכמתי, אבל עכשיו זה תלוי בעטרה, מפנישהיא קצת פחות פאדחנית ממני (בכל זאת, שפם).