החוויה בקיימברידג' בשבילי התחילה כבר בנמל התעופה בתל אביב, התחברנו מהר מאוד אחד עם השניה כבר בדיוטי פרי עד שבמטוס הייתה אווירה של חברות וידידות. במוניות בדרך למגורים דיברנו כאילו היינו החברים הכי טובים ושזו לא הפעם הראשונה שאנו מדברים. איך שהגענו לשם כולם מכל המדינות וגם המדריכים היו בהלם שזו הפעם הראשונה שאנחנו מכירים בגלל החיבור העמוק שלנו שהרגשנו עוד בהתחלה. במטבחון שלנו העברנו את רוב הזמן בדיבורים ואחר כך התנחלנו בחדר של אחת הבנות והמשכנו לדבר עד שעינינו התחילו להיעצם.
אחרי שהתחברנו בתוך הקבוצה התחלנו להכיר אנשים ממדינות אחרות ותוך שניות התחלנו לדבר אחד עם השני (כמובן באנגלית). ובמהירות הבזק הצלחנו להתחבר עם כל כך הרבה אנשים בעיקר הברזילאיים שממש נהיינו חברים.

הרגעים שבהם הכי נהנתי היו השירים והריקודים. ביום הספורט אומנם הרמקול עשה בעיות אבל שמענו שירים באנגלית אבל גם תוצרת ישראלית כמו toy של נטע ברזילאי וכו, וכן זו הייתה הפעם הראשונה שנחשפנו לתרבות הברזילאית ושיריה. למרות שאחד מהספרדים החליט להרוס לנו את המסיבה לא ויתרנו והמשכנו לשמוע שירים כי רוחינו לא תיפול.
וכן, גם במסיבת הריקודים בימי שישי כולם שמו שירים בתרבויות שלהם וניסינו לרקוד יחד איתם בריקודים המיוחדים שלהם. וגם אנחנו הצטרפנו לחגיגת השירים המיוחדים עם "Golden boy" ו"טודו בום". אבל מה שכן כולנו נהנינו ויצרנו חוויות מאותם רגעים במסיבות שדיברנו עליהם הרבה במפגשים שלנו במטבחון או בחדרים של אחת הבנות.

בנסיעות בעיקר השלמנו שעות שינה שנעלמו לנו בעקבות השיחות הארוכות בלילה וכך נוצר אחלה סרטון שבו כולם בלי יוצא מן הכלל מופיעים (גם אני תרמתי את חלקי😉).
רוב הכסף שלנו "השקענו" בחנות המכולת הרחוקה, כדי לקנות אוכמניות אדומות ורגילות, מנגו ועוד. האחת הסיבות לקניות היה האוכל המגעיל במקום, שבהתחלה לא היה לחלקנו לאכול משהו כי הוא לא היה כשר ולקח לנו זמן להסביר להם שהם צריכים לשנות משהו במאכלים שלהם.

בלונה פארק היו 2 קבוצות שגם המדריכים שלנו התחלקו. אחד, הקבוצה של מורי (אני הייתי בתוכה) שעלתה על כמה שיותר מהמתקנים המסוכנים והגדולים. והקבוצה השנייה של נועה, שעלו על המתקנים של הילדים או לא עלו על כלום או היו בדוכנים.

בשיט בנהר הקם (River Cam) הקבוצה שלי דיברה רבות עם מדריך השיט על כל כך הרבה נושאים ובעיקר על אוכל. כמו איזה הוא מעדיף, אבל בעיקר על פיצה וסושי ואיפה יש מסעדה קרוב, בשיחה הזאת צחקנו הרבה.

היום שבו קיבלנו את התעודות היה אחד המרגשים בעיקר עם הגלימות והכובעים וזריקתם כי זו חוויה של פעם בחיים ולא נראה שיהיה לנו אחת כזאת בהמשך, באותו היום היינו בסיור בלונדון העיר הגדולה, שבא כולנו קנינו משהו למזכרת. ובערב הייתה לפרידה מרגשת ועצובה שכולנו בכינו וחיבקנו אחד את השני והחלפנו אינסטגרמים כדי שנהיה בקשר אחרי שנטוס חזרה הביתה.

ואת היום האחרון שלנו באנגליה העברנו בניסיון להישאר יבשים בשיטפון שירד (בעיקר להגן על התיק והספרים). וקנינו מתנות לכל היקרים לנו. את פעילות הסיכום העברנו בצחוקים וחטיפים, עשינו טקס שבו כל אחד קיבל תואר (גם לאלא שלא קיבלו שום דבר). וכמובן גם בפרידה סיימנו בנימה קצת מרגשת ונוגעת ללב שלימדה אותנו לקח מאוד חשוב לחיים. וחוץ מהפרידה שלנו אחד מהשני גם הברזילאיים הצטרפו.

אחרי ארוחת הבוקר הרגילה (שכמו תמיד הייתה לא טעימה) אחרי נסיעה ארוכה (שבעיקבותה הוספנו עוד תמונות לאוסף שלנו נרדמים). ואחרי בדיקה יסודית בשדה התעופה היינו בדיוטי ועשינו קניות אחרונות למשפחות שלנו וכמובן משהו לאכול. ואחרי זה היה עיכוב קצת במטוס, וכשנחתנו ואספנו מזוודות ונפרדנו וחיבקנו אחת את השני, הלכנו בשדרה וישר זיהינו את המשפחות שלנו ונפגשנו יחד בליווי חיבוקים ונשיקות חמים, (זו הקבלה הכי טובה לארץ). ואחרי הפגישה עם המשפחות סוף סוף, נפרדנו עוד קצת בפעם האחרונה אחת מהשני והפעם זה היה מלווה בדמעות ובכי.