שלום לכולם

אוקי עכשיו זה הרגע שבו אני צריכה להצליח לתאר את השבועיים הכי מדהימים שעברתי בחיי בכמה מילים, זה לא עומד להיות קל

בדרך לשדה תעופה עם כל ההתרגשות היו לי גם חששות, פחדתי שאני אגיע ואגלה שהילדים נוראיים ושהמדריכים מעצבנים ושכל השבועיים האלה יהיו רק לימודים משעממים.

איך שהגעתי וראיתי את הילדים הבנתי שטעיתי, כבר בשדה תעופה התחלנו לדבר ולצחוק ולהתחבר אחד עם השני,המדריכים היו נחמדים וכל החחשות שלי נעלמו.

 

כשהגענו למרכז לא יכולתי להאמין, המקום היה יפייפה ולא האמנתי שאני באמת נמצאת שם, הייתי בטוחה שהכל עוד בגדר חלום. כאשר חילקו לנו את החדרים, דווקא את החדר שלנו לא פינו עוד והיינו צריכים לחכות עד אחרי המבחן בכדי לקבל אותו כאשר קיבלנו אותו רצנו אליו מיד והתחלנו ליפרוק את המזוודות. החדר היה יחסית מרווח ויפה ממה שציפיתי. לאחר היום הראשון והמתיש של ההגעה למרכז השבועיים האלה עברו כל כך מהר!!! 

 

בשבועיים האלו יצא לי להכיר ילדים מדהימים מהארץ שאני שמחה כל כך שיצא לי לפגוש אותם וגם פגשתי ילדים מדהימים מארצות אחרות, הארץ שאף אחד מהמחזור שלנו לא ישכח היא כמובן אוסטריה, הילדים האלו היו נושא השיחה העיקרי של השבועיים האלו מקור רכילות גבוהה והנקודה אליה כל הבנות עקבו במבטם, ובאמת שהיו עוד ילדים מדהימים מארצות שונות, איתם נפגשנו בחדר אוכל (אשר האוכל העיקרי היה תפוחי אדמה), בכיתות, ובמגוון הפעילויות שהיו לנו

 

אני כל כך אתגעגע לשבת יחד עם כולם על הדשא ,במזג האוויר הנפלא של אנגליה (למרות שהיו מספר ימים קרירים וגשומים ), לדבר ולצחוק ביחד וכמובן לשבת במעגל שיואב (המדריך המדהים) מנגן לנו בגיטרה וכולם שרים ביחד. אני אתגעג למאיה (המדריכה המדהימה) שבאה אלינו בערב בשביל לוודא שאנחנו יודעות בדיוק מה יש מחר ונתנה הררגשה שיש על מי לסמוך.

 

אני אתגעג למדריכים של המקום שהיו מצטרפים אלינו בישיבה ואף עושים לנו מגוון משחקים.

 

השבועיים האלו עברו לי כל כך מהר אך זה הרגיש כאילו אני נמצאת שם מאז ומתמיד, הפעילות שם הפכה לי לשיגרה, אני מרגישה כאילו הכרתי את הילדים שהיו איתי במשך המון שנים ולא רק 14 יום.

 

אלו היו שבועיים מלאים החוויות והנאה עם ילדים מקסימים ומדריכים מדהימים, אין ספק שאני אעשה את זה שוב מתישהו.