אמילי

אהלןן, אני אמילי גלפנד בת 15 עולה לי', מחזור 2 ברייטון, שבמילה אחרת- משפחה 

הספקנו לברוח קצת מהמציאות שחווה ישראל בזמן האחרון,ומקווים שתיגמר בקרוב.. אז יצאנו להתרעננות למשך שבועיים שבהחלט היו מעולים.

לא יכולה אפילו לתאר את החוויה שעברתי, מתפללת בכל שניה שאני אעבור את זה שוב, והתיכנונים לשנה
הבאה כבר בדרך 
 האמת שהגעתי לבד, הייתי בטוחה שיהיה לי קשה להתחבר עם ילדים מהארץ ומכל העולם.

אבל שמחה להגיד שטעיתי. הכרתי חברים מדהימים, ואפילו מרגישה שאני מכירה אותם טיפה יותר מהתקופה הקצרה בה שהינו בברייטון..

אז נתחיל לדבר קצת על ההתחלה.. הגענו לשדה תעופה וכולם היו נראים נורא שונים, בכל זאת לא מכירים עוד... והנסיעה לקולג' רק תרמה לחיבור בינינו.

לפני הטיסה עוד הייתי בטוחה שהגעגועים להורים למשפחה ולחברים שבארץ יהיו עזים ופחדתי אפילו להתגעגע יותר מדי ולהשבר כשאהיה שם.

האמת.... שמרוב פעילויות וכיף לא נורמאלי, לא היה יותר מדי זמן לגעגועים, נהננו מכל שניה ושניה.

שיחות עם הורים בערב או במהלך נסיעות ארוכות הפכו לשגרה, כי איך ההורים לא יתגעגעו?! 

מיד עם ההגעה לקולג' עברנו מבחנים, ובערב פעילות עם ילדים מהעולם, ואיך לא להעביר פעילות עם הצוות המושלם של ארדמור.

באמת, מקום מושלם, ילדים מושלמים, ומדריכים מושלמים.. מה לא הייתי עושה כדי לטוס חזרה ולעבור הכל שוב.

היום, יומיים הראשונים, לא אשקר- היו טיפה קשים, אבל ככה זה תמיד.. הגעגועים לארץ באים בפתאומיות ואז נזכרים במשפחה. אבל אחרי זה זה עובר ונהפך לדבר חלומי.

יום יום היינו קמים בחיוך, מלאים ציפיות ליום החדש, להפגש שוב עם הילדים מחול ולשבת על הדשא ולדבר..

אז נדבר עכשיו בכלליות על מה שעברנו, טיולים בברייטון ומחוצה לה, קניותתתתתת (מלא), נסיעות ללונדון וכיף מטורף. הטיולים היו חווייתיים, למדנו הרבה דברים חדשים על המקומות, ביקרנו בארמון המלכה, נתקלנו בשומרים שבקושי ממצמצים אפילו

שטנו בנהר התמזה, עלינו על הלונדון איי (מטורףףףףףף כמה שהיה כיף), ונהננו בזמן חופשי ברחובי לונדון המהממת, ויצאנו עם לא מעט שקיות אפילו

ברייטון המהממת... אין מילים להגיד אפילו כמה שאהבתי אותה, הקולג' נמצא שתי דקות מהים, אז בילינו בטיילת ברייטון לעיתים קרובות (ביירטון פיר)

נהננו מהפעילויות שהיו מלוות על ידי מדריכים מצוות ארדמור, כמו טניס, בייסבול, כדורגל, כדור עף,

בריכהההההה (במיוחד), הכנת צמידים, צפייה בסרט, יצירה ועוד מגוון של אקטיביטיס. (רגילים להגיד ככה)

הערבים שעברנו.. היו מלווים בצחוקים אינסופיים, הבנים והבנות בנפרד אומנם, אבל בבוקר כבר מיהרנו לספר אחד לשני.

הלכנו לישון טיפה מאוחר כי לוותר על זמן עם חברים אי אפשר.

בערבים אצל הבנות, היינו משתגעות, שמות מוזיקה בערבית ומשתגעות. בזבזנו גם את הגלילים של הנייר בשירותים וזה כי אחת מאיתנו התחפשה למומיה...

גם הבנים נהנו לא פחות מאיתנו.... (סירטון מצורף)

באמת שהחברים זה היה הדבר הכי כיף בסאמרסקול כולו... חברים לחיים בקיצור.

עברו כבר כמעט שבועיים של התאקלמות בארץ, ועדיין קשה להבין שאין יותר ברייטוןןןן

אבל ברור שהספקנו כבר להפגש, ולקבוע עוד כמה מפגשים לאיחוד מרגש

וגם את החברים בחול אנחנו לא שוכחים כמובן, מבלים איתם זמן בסקייפ, מדברים ללא סוף בקבוצת הוואצאפ המשותפת, ומתגעגעים הכי בעולם.

והמדריכים.... יואב ומאיה המדהימים, אין ספק שתרמו לאווירה הכיפית בחו"ל. 
בזכות הגיטרה שהביא יואב ועוד ילד בקבוצה, היינו מעבירים זמן חופשי בקולג' על הדשא שרים, כשתוך כדי מגיעים ילדים מהעולם ומצטרפים לשירה. מזל שהתחברנו למדריכים.. אחרת לא היה טיול כזה

אז... נהנתי מאוד, והיה קשה לחזור שוב לשגרה.

בטוחה שנתראה גם שנה הבאה קמפוס, תודה על שבועיים מושלמים