טוב, אז איך מתחילים?!
אחרי שבועיים כה מדהימים!
אז קוראים לי מייקל חשמה. אני בן 16 ונרשמתי לסאמר סקול בקמברידג׳ סנט אדמונדס בעיקר בגלל החוויות שאח שלי סיפר לי כשנסע לפני שלוש שנים! היו לי ציפיות גדולות מהמסע הזה ואת האמת הופתעתי בענק. הכל התחיל במפגש ב24/6, התחנו להכיר אחד את השני, משם עשינו קבוצה בוואטסאפ שהיו פעילות 24/7! חיכינו בלי סבלנות ליום הטיסה שיגיע!
משם עברו כבר השבועיים הכי יפים בכל החיים שלי. פגשתי את החברה הכי נחמדים מצחיקים ואוהבים בעולם.
במהלך הסאמר סקול פגשנו כל מיני ילדים מכל רחבי העולם, איטלקים ברזילאים צרפתים סינים ואפילו מקאוים! כישראלים הלכנו והתיידדנו עם כולם שם! היינו דלת מול דלת עם הברזילאים והאיטלקים והתחברנו אליהם הכי הרבה! היינו יושבים איתם לארוחת בוקר לארוחת צהריים וארוחת ערב. התגבשנו הכי הרבה מישיבות הגיטרה שהיינו מקיימים בלילה (תודות ליוסי ויעל הזמרים המוכשרים שלנו).
אני ובן דוד שלי טאופיק (טוטו) היינו יושבים רוב הזמן בלילה עם יוסי ואלון ולפעמים גם האיטלקים משחקים שחמט.
כקבוצה היינו תמיד מסתובבים במרכז קמברידג׳ לשופינג לווי-פי בסטארבקס לצחוקים ברחובות, היינו יוצאים לטיולים בלונדון, לדוגמה, המדאם טוסו, המופע של מאמה מיה, הביקור באחד מארבעת הבתים של המלכה שהוא גם הטירה הכי גדולה בעולם (Windsor castle) לסיור בלונדון וגם free time in convent square לקצת שופינג! נסענו גם פעם לבאולינג וסנוקר בקמברידג׳. באחד הימים האחרונים עשינו גם פיקניק בפארק שם ושיחקנו כדורגל, הבאנו גם את הגיטרה וניגנו ועל הדרך עברו גם הצרפתים
מה שעוד הוסיף לטיול הוא מגרש הכדורגל שהיה שם, בכל פעם שהיה לנו זמן חופשי בקמפוס, כל הבנים היו הולכים למגרש כדורגל ומשחקים ולפעמים גם בנות!
אחד הרגעים הכי קשים היה כשנפרדנו מהאיטלקים והצרפתים, התחברנו אליהם כל כך שהיה לנו כל כך קשה לעזוב אותם!!!!!
ישבנו איתם איזה שעה למטה אם לא יותר רק עם חיבוקים ותמונות אחרונות, החלפנו איתם מספרי וואטסאפ כדי שנשאר בקשר ואז כשהם עזבו נשארנו לבד בקמפוס.
כשנשארנו לבד בקמפוס כתבנו כמה מכתבים לכל המדריכים והמורים שלנו, וגם איך שלא למדריכה האחת והיחידה שרון! שבלעדיה הטיול לא היה כל כך כיפי וכל כך מהנה! שרון הייתה נותנת לנו את כל מה שביקשנו, היא לא הייתה רק מדריכה אלה גם אחת מאיתנו! נתתם לנו את המדריכה הכי טובה שיש לכם!
הפרידה הכי קשה הייתה ללא ספק הפרידה מהישראלים שבנינו, אחרי הטיסה נשארנו ביחד לכל הדרך עד שהגענו להורים! זאת הייתה הפרידה הכי קשה שהייתה לי אי פעם, אבל אנחנו עכשיו בקשר מעולה בזכות הוואטסאפ וכעת אנחנו מתכננים מפגשים להמשך!!!
מודה מאוד לקבוצה שלי ולכל מי שהכרתי שם!!!!
באהבה,
מייקל חשמה❤️
