אחרי כל כך המון מחיקות והתלבטויות כיצד לפתוח את סיפור המסע שלי, החלטתי לפתוח בהקדמה על הקבוצה המדהימה שלי.
אנחנו קבוצה יחסית גדולה לעומת שאר המשלחות מחו"ל שהיו, 21 (המדריכה היא אחת משלנו
).
במפגש הראשון בארץ הגעתי עם ראש אופטימי להכיר אותם, הרי כמו כל מפגש תמיד יש חששות לגבי כמה מן הילדים.
המפגש היה נחמד הכרתי את כולם, והחלטנו להכין חולצה למפגש בשדה. בשבילי המסע התחיל מאותו מפגש הרי לא היה יום אחד אחריו בלי חפירות בוואצפ
(כאלף הודעות יומיות חחח..
) ,
בקבוצה בוואצפ דאגנו לנסות להכיר קצת יותר לפני הפגישה בשדה ורוב השיחות היו על המונדיאל/פריטים ששמים במזוודה/דיבורים על המסע שלנו ודאגה מכמה ילדים בגלל המצב הבטחוני בארץ.
ביום של הטיסה אני זוכר שכולם התרגשו מאוד, כשנפגשנו בשדה תעופה כבר נשמנו לרווחה ועשינו "הכרות" שניה, אחרי טיסה ארוכה של כ-5 שעות נחתנו סוף סוף בלונדון וכבר החלה ההרגשה הבריטית, אם זה בגלל מזג האוויר הקריר או השפה האנגלית עם המבטא או הכבישים ההפוכים.
אחרי שעתיים של נסיעה באוטובוס עם נוף מרהיב וירוק הגענו ליעד, קימבריג'!
עם ההגעה לקולג' הציגו לנו את הצוות, המקום והחדרים השונים.
ישר לאחר מכן הכרנו את המשלחת הברזילאית במילה אחת עלייהם- מדהימים!
במהלך היום הגיעו עוד משלחות מצרפת, איטליה וסין, עשינו הכרות עם כולם וגילינו אנשים מצחיקים, כישרוניים וחברתיים מאוד.
ביום השני עשינו מבחן מיון והתחלקנו לקבוצות, לאחר מכן כשחולקנו לכיתות עם משלחות אחרות נכנסו לשגרה, והיא הייתה כזאת:
בבוקר התכנון שלי ושל אלון (חברי ושותפי לחדר) היה לקום ב:7:30 אך במעשי אני קמתי בשעה המתוכננת והקמתי אותו במשך 10 דקות מהמיטה, לפעמים בעזרת אדר..חחח
אחרי שאכלנו וראינו את כולם בחדר אוכל הלכנו לכיתות כשמהלך הלימודים מתחלק לשלוש שעות, שני שיעורים כאשר כל שיעור מתמשך שעה וחצי ובאמצע הפסקה של חצי שעה.
סך הכל שיעורים נחמדים והצוות באותה מידה.
אחרי הלימודים אכלנו צהריים וקיבלנו זמן חופשי בדרך כלל עד 14:00 שמשם לקחו אותנו לביקורים וסיורים מחוץ לקולג':
קניות, שייט, ביקור בקולג'ים שונים, משימות במרכז העיר ואפילו צילמנו קליפ לשיר happy:
בחזור אלכנו ארוחת ערב, ונחנו כשעתיים ואז היו פעילויות שונות
זו הייתה השגרה היומיומית ואת הסופ"שים הקדשנו ללונדון ואיך אפשר שלא- לקבלת שבת והקידוש.
עכשיו אחרי כל החפירה על השגרה אני אספר על אחת מהחוויות המרגשות והמגבשות שעברתי עם הקבוצה והחברים מחו"ל.
ב17/7 שלושה ימים לאחר ההגעה שלנו לקולג' במהלך פעילות ערב הודיעו לנו על הכניסה הקרקעית של כוחות צה"ל לעזה, לאחר המון דרמה והמון שיחות טלפוניות מרגשות לקרובים בארץ ישבנו במעגל ענק וחיזקנו את האופטימיות של הקבוצה לגבי הכניסה הקרקעית.
קיבלנו תמיכה חמה מאוד מהמשלחות האחרות שהסבירו להם את המצבולאחר מכן במעגל עם כולם הקדשתי את השיר "שום דבר לא יפגע בי" של כנסית השכל לחיילי צה"ל הגיבורים שלנו.
אחרי השיר המשכנו לשיר שירים באנגלית כדי שגם המשלחות השונות יוכלו לשיר איתנו.
לגבי קימברידג'- זוהי עיר יפיפיה, אפילו אהבתי אותה יותר מלונדון כי היא עיר פחות עמוסה מלונדון, הנוף והבניינים יותר יפים מלונדון.
בלונדון ביקרנו בטירת וינזדור שהוא אחד ה"בתים" של המלכה, הצטלמנו שם המון ובמיוחד עם השומר (תמונות איתו מצורפות).
ביקרנו במאדם טיוסו ולאחר המוזאון המדהים הגענו למחזמר מאמה מיה.
ביקרנו בביג בן ובלונדון איי וביום אחד נסענו לת'רון פארק ועלינו על רכבות הרים עם כולם.
זכיתי להכיר בחו"ל אנשים מדהימים שאשמור איתם קשר לתמיד, אפילו קיבלתי כמתנה דגל ברזיל שלטענת כולם "כבשתי את ברזיל".. חחחחח
זכיתי למדריכה הכי תותחית בכל קאמפוס, שרון וחוץ מתפקיד המדריכה התגלתה אשיות מדהימה!
זכיתי להכיר ולהתחבר אל כל החברים הישראלים בקבוצה שלי, אנחנו משתוקקים להפגש שוב, שוב ושוב!
חזרתי לארץ עם חיוך אחרי חוויה של פעם בחיים בשבילי כיוון שאני אתגייס, ואני חולם לחזור לשם.
אני רוצה להודות לכל חברי: עדן, אלון, יעל, ריאנה, טוטו, מייקל, יובל בלילי(פיניבלילי), אדר, יובל אליצור, נטלי,אביגיל, ליאורה, לירן, טל, רוני, מאיה, מייקי, שרון, ירדן, גאיה, ג'יין, ניקולה, אקסל, אליאוט, אוליביה, שני הלורנזו, מרטינה, ג'ורג'יה, פרנצ'סקה, אליס, קימברלי, איסדורה, ג'וליה, לואיז, ויקטוריה, ומריאנה על חוויה נדירה, על שהצחיקו תמכו וריגשו ושלא השאירו אותי לשניה אחת לבד!!
אני יודע שנשמור על קשר לתמיד ונפגש ללא סוף, תודה ענקית לקאמפוס על החוויה שהבאתם לנו!
אני חושב שכאן סיימתי את המסע שלי
ומפה אני אמשיך בדרכי 
.
סוף
