פיני בלילי

וואו, קשה לכתוב בכמה פסקאות את מה שעבר עליי בסאמר סקול. הצירוף סאמר סקול לא כל כך קביל בגלל שבאנגליה לא היה בדיוק סאמר, והחוויה העיקרית בטיול הזה לא ממש הייתה הסקול... 

מי שלגמרי עשו את הטיול הזה היו החברים שלי בקבוצה הישראלית, וכמובן שרון המדריכה-חברה המדהימה שלנו. הגענו קבוצה מאזורים שונים בארץ, עדות שונות, תחומי עניין שונים, רמה שונה באנגלית... אלה אולי נשמעים כמו התחלה של אסון, אבל ההבדלים בינינו הם אלה שקירבו אותנו עוד יותר. כל אחד ואחד היה משהו מיוחד, וביחד התגבשנו לקבוצה אחת מלאה בתמיכה, עידוד, אהבה, צחוקים, וגם עצב לפעמים. 

אחת החוויות שאני לא אשכח היא מעגל הגיטרה שיצרנו כל ערב, שהתחיל מקבוצה קטנה של ישראלים ונגמר בשירה ענקית של כל הקבוצות מחו"ל. 

שרנו פינק פלויד, הביטלס, אואסיס (Wonderwall) ולהקות מודרניות למיניהן. המוזיקה היא אחד הדברים שחיברו בין כל העולם ואני לא אשכח את זה לעולם! 

לי באופן אישי הייתה חוויה אחת שלא היה לאף אחד אחר מהקבוצה שלי, והיא לחגוג יום הולדת 16 בסאמר סקול. כבר ב 00:00 שמעתי את הבנים צורחים ״היום יומולדת היום יומולדת ליובל בלילי פיני בלילי״ (פיני בלילי... סיפור ארוך),

קמתי בבוקר לשירי יומולדת מהאיטלקים, צרפתים וכמובן הישראלים. אחרי שחזרנו משופינג בקיימברידג׳ נכנסתי לחדר האוכל והפתיעו אותי עם עוגה מדהימה ונרות Happy Birthday, אז ביקשתי משאלה (לא מגלה!) והייתי בטוחה שזה ה״highlight" של היום הזה.

כמה טעיתי... קבענו להיפגש במיטינג פוינט בשעה 20:00 ופתאום קלטנו שהשעה 20:04 ואנחנו עדיין לא שם.
רצתי מהר לנקודת המפגש ומצאתי את שרון עצבנית  ומאוכזבת שאיחרנו. שרון נזפה בנו כמה דקות וביקשה שנלך לאולם כי בת׳ האחראית רוצה להגיד לנו כמה מילים (מפחיד משהו). כשפתחנו את הדלת לאולם החדר היה מלא בלונים וכל החברים שלי מהקבוצה קפצו עליי ושרו לי היום יום הולדת, קיבלתי ברכה מרגשת והזלתי קצת הרבה דמעות...

הודתי להם מכל הלב על שעשו לי את היום הולדת הכי טוב שהיה לי בעולם ומשם שרנו קריוקי ורקדנו עד מאוחר בלילה. את היום סיימתי בשחנ״ש (שיחת נפש) עם יוסי על צבא, ישראל ומה שביניהם.

אפשר להגיד שחזרתי פטריוטית לארץ, גם בגלל הגעגוע לארץ, הכיף בלדבר עברית, ההרגשה הכי חמה להיות עם הישראלים והגאווה שלי בחיילים האמיצים שלנו שנלחמים במבצע בארץ. 

אני רוצה להודות מכל הלב לחברים המדהימים שלי מהקבוצה ולשרון המהממת, תודה רבה על הצחוקים, הבכי, המוזיקה, ושסבלתם אותי ואת הדיאט קולה שתמיד הייתה לי ביד :) 

 

אוהבת,

יובל בלילי.