אלעד

שלום,

אני אלעד גזית, עולה לכיתה י"א,הייתי בקיץ 2014 בסאמר סקול של חברת קמפוס, שבועיים בניו יורק ושבוע בבוסטון. 

למען האמת, אני לא מבין למה לכתוב את הסיפור הזה, הרי בכל מקרה אף אחד לא יקרא אותו ובכל מקרה לא נזכה במפגש המדובר.אבל.. מכיוון שאני בכל מקרה ילד משועממם וחסר חיים וביקשו ממני, החלטתי שאין סיבה שאני לא אכתוב.

אז.. נסעתי בבוקר ה14 ביולי (למיטב זכרוני) מנמל התעופה בן גוריון.

היה משעמם (סלחו לי על ביטוי) "תחת" לוקח לקבוצה שנה לעבור את הבידוק הבטחוני, שביחידים לוקח 5 דקות, אבל בסדר. עברנו את פרעה ונעבור גם את זה.

עליתי לטיסה הארוכה מידי (אבל שווה את זה) ולאחר כ 11 שעות נחתתי בארצות הברית - ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות.

למען האמת, האפשרויות שלי היו דווקא די מוגבלות מכיוון שלצערי, אני לא בן של יצחק תשובה ומכיוון ששתי המדריכות המדהימות שלי (הדס וענת) היו פולניות במידה יוצאת מן הכלל (אבל בצורה טובה).

[בכל זאת צוק איתן והפגנות נגד ישראל ובלה בלה בלה] אבל בסדר.

הגענו לקמפוס, שם פגשנו מלא חברים חדשים מכל העולם (כן, אני יודע שהמשפט הזה נשמע קיטשי אבל אין לי כח לחפש ניסוח אחר, בסדר?) והלכנו לישון.

למחרת עשינו מבחן חלוקה לרמות למידה, ולאחר מכן התחלנו ב"שגרה" מדהימה. לימודים ממש כיפיים בבוקר וטיולים באטרקציות החשובות אחר הצהריים.

בין לבין הספקתי להיות חולה ולהגיע לחדר מיון בארצות הברית (פעם ראשונה בחיים, כן?) והספקתי לראות את פסל החרות, להשקיף ממרומי בניין האמפייר סטייט בילדינג (למה אני כותב בניין האמפייר סטייט בילדינג? הרי אם הוא בניין, ברור שהוא בילדינג)

בכל אופן, מניו יורק נסענו לאותה "שגרה" אבל בבוסטון. שם היה פחות כיף אבל גם בסדר.

לאחר מכן חזרנו לארץ, אבל היה פחות נורא, אין לי מושג למה.

לסיכום,
היה ממש כיף ואני ממליץ לכולם לבוא גם.

אלעד.