נעה

שלום לכולם, 
אני נעה ירון בת 15 מיהוד וטסתי למרכז Queen Anne's במחזור השני.
לפני שטסתי היו לי ציפיות מאוד גבוהות, והאמת שלא חשבתי שהמקום יכול להגיע לסטנדרטים שחשבתי עליהם. אבל כהגעתי וראיתי ושאבתי את המקום, התברר לי, שהמקום עלה על הציפיות שלי... ולא רק המקום, הילדים מהארץ (שאני מרגישה שאני מכירה אותם כל החיים), הילדים מחו"ל ובעיקר באיטלקיות (שעזרו לנו להכיר תרבות אחרת, והאמת די דומה לישראל, ובכלל שהתחברתי עליהם המון). במרכז יצא לי לעשות הרבה פעילויות (activities) שבחיים לא
עשיתי: בייסבול, לתפוס את הדגל ואפילו מחניים כי הם משחקים את זה בגרסה שונה, וכמובן שבמהלכם היה לנו את המדריכים הכי טובים שיכולים להיות, שבתכלס מהצד זה נראה שהם רק ישבו ואמרו לנו איך לשחק, ולא עשו כלום, אבל האמת שהם תרמו הרבה רק בזה שהיו ושם
ודיברו איתנו ותרמו לאווירה של המשחק. במהלך הלימודים יצא לי ללמוד הרבה דברים חדשים שלא ידעתי וכמובן שהכל דרך פעילויות ומשחקים כיפיים ומהנים. הלימודים שיפרו לי את האנגלית ברמה שלא חשבתי שיקרה, וההרגשה שלי, היא חבל שלא מלמדים ככה בארץ. כמובן שגם היה מאוד מצחיק בגלל שלא הבנתי מה המורה כתבה על הלוח כי היא כתבה במחובר, אבל זה רק עזר לאווירת השיעור. 
ובנושא הטיולים: הטיולים היו מהנים ושויים, היינו בארמון המלכה בWindsor, באוקספורד בשופינג ובחדר האוכל האגדייייי שבו צילמו את הארי פוטר, ברידינג שבה עשינו את עיקר השופינג שלנו (כי היה שם primark, חנות אגדית למי שלא יודע), וכמובן במוזאון מאדאם טוסו המדהים שבו יצא לי לראות את אליליי הרבים ולהיות במבוך, שהיה די מפחיד ומצחיק ביחד. בהצגה הכי יפה שהייתי בה בחיים- מלך אריות. וכמובן שראינו את הביג בנג, את הטירה של המלכה (bakignahm palace), עלינו על הlondon eye וראינו את כל לונדון, היינו בקרוז מדהים באמצע לונדון והלכנו לפארק השעשועים הכי גדול שראיתי בחיים, שגם הסופרלנד וגם
הלונפארק ביחד לא משתווים אליו.
ואיך אפשר בלי להזכיר את הבעיות הקטנות והמצחיקות שהיו במרכז, כמו: בעיית האוכל המגעיל והמועט שבמהלכו יצא לנו לחזות בספירת תפוחי האדמה על הצלחת שלנו, לראות המבורגר
צימחוני סגול ולקבל שוק מדייסת אורז מגעילה. והבעייה המצחיקה ביותר- האובססייה של
האנגלים לאש- על כל דלת כתוב דלת אש, ואפילו היו דלתות שאסור היה לפתוח כי הם מפעילים  את האזעקה, 3 מטפי אש בכל מסדרון, אסור לשים דאורדורנט בחדר (ולכן נאלצתי לשים מתחת לשמיכה) ואזעקות אש מרובות שנגרמות מדברים קטנים ומשונים, שהעירו אותנו בחמש בבוקר. אבל, אפילו הבעיות האלא רק גרמו לנו לתלונות מצחיקות ומרובות ולעוד חוויות לכל החיים.
לסיום, הסאמר סקול הוא חוויה שאני לא אשכח כל החיים ואני מקווה לטוס עוד פעם שנה הבאה.   
 אני לא אשכח בחיים את כל מי שהכרתי (גם מהארץ וגם מחו"ל) וכמובן את המדריכה הכי טובה שיצא לי להכיר בחיים- ליאור, שהייתה שם ועזרה לכל בעיה הכי קטנה שהייתה לנו, ואפילו לימדה אותנו לעשות כביסה. היה לי כל כך כיף שאי אפשר אפילו לתאר את זב במילים, ולכן אני ממליצה לטוס ולראות בעצמכם.