וואוו תראו כמה יכול להשתנות בשנה!
ב14 ביולי 2013 נחתי בארץ אחרי שבועיים מדהימים של סאמר סקול בקיימברידג' המהממת שבאנגליה, כמו שכתבתי בסיפור שלי חזרתי בטירוף חושים, הייתי בטוחה אז - שעברתי את החוויה הכי מדהימה בחיים שלי וששום דבר לא יתעלה עליה! ב14 ביולי 2014 המראתי מהארץ לניו יורק בארצות הברית המדוברת, לא ידעתי מה הולך לצפות לי! כן קיימברידג' הייתה חוויה מדהימה שבחיים לא אשכח אבל אי אפשר להשוות אותה לניו יורק. NEW YORK CITY ! עיר ההזדמנויות הבלתי נגמרות, העיר הענקית, הרועשת, המדוברת, העיר מהסרטים!
עכשיו כשחזרתי גם השאלה הרגילה "נו גברת קיימברידג' איך היה?" השתנתה ל "נו גברת אמריקה! ארה"ב של אמריקה! (עם מין קריצת עין שכזו) איך היה?????" ואיך אפשר לענות לשאלה כזאת ולסכם את החוויה הזו במשפט קצרצר (הרי זו התשובה שאליה הם מצפים כשהם שואלים את השאלה מתוך נימוס) אז אני פשוט עונה "מדהים! מושלם! אי אפשר לתאר כמה נהניתי." ואז אני צוחקת לעצמי, חה זה בכלל לא מתאר חלק קטן מחוויה שכזו.
מהרגע שהמראתי ועד הרגע שנחתי פה אני מניחה שחייתי במין איזה שהוא חלום.. עברו כבר שלושה שבועות מאז שחזרתי לארץ וזה עדיין לא נקלט שאני- נועם אחרק מאיזה מושב לא ידוע במרכז ישראל, עדיין לא בת 16 (כמו שהמבוגרים אומרים.. עוד לא יודעת כלום מהחיים שלה) הייתי בניו יורק, לא רק ניו יורק גם מסצ'וסטס! (שאף אחד לא מצליח לומר נכון אבל כולם מכירים..).
השנה נרשמתי לסאמר סקול בסביבות אוקטובר O: וכבר ישר הורדתי את האפליקציה הזו לאייפון שסופרת לאחור.. הספירה התחילה מ170 יום? או 200? אני אפילו לא זוכרת. זה היה ממש מגוחך, הסאמר סקול היה כל כך רחוק אז אבל עדיין הציפייה הייתה ענקית, הייתי בעננים. אמא לא הבינה את ההתלהבות (והם אומרים שאני לא יודעת כלום מהחיים שלי אה) וההתרגשות לקראת הקיץ, היא הייתה אפילו בשוק כשקפצתי עליה כאשר היא סיפרה לי שאני רשומה לשלושה שבועות של סאמר סקול בניו יורק-בוסטון, ארה"ב!
להירשם בפעם השניה לסאמר סקול אולי נותן לך ניסיון, איך לארוז או איך הכל מאורגן אבל עדיין הייתי מלאה בשאלות וחששתי מאוד. לעומת השנה הראשונה באנגליה שאליה טסתי עם שתי חברות טסתי לניו יורק-בוסטון לבד, לא ידעתי איך זה הולך להיות.. איך תיהיה השותפה שלי לחדר- מסודרת או מאורגנת? נסתדר או ממש לא נתחבר? לא ניהיה באותו ראש או שניהיה ממש דומות? לא ידעתי אז שספיר תמר, שהייתה רק שם אחד מתוך 26, תהפוך לחלק ענק מהחוויה הזו.. יש לי אינסוף חוויות מדהימות שאני בטוחה שבחיים לא אשכח, שיחות לילה, סידורי חדר, תורניות מקלחת, בקרים (להעיר אחת את השנייה, לשכב אחת על השנייה, לעשות כל דבר איתה ובכללי, לחלוק איתה את המרחב האישי והפרטי שלך) אה ואיך שכחתי! לצאת למקלחת ב7 בבוקר ביחד ולשכוח את שתי המפתחות לחדר בתוכו! עם פיג'מה ומברשת שיניים ביד, שיער הפוך והמסדרון קפואאאא! זה היה בהחלט בוקר חווייתי, חיכינו שם איזה 20-30 דקות כי הם רצו ללמד אותנו לקח לא לשכוח מפתחות, תאמינו לי שלשבת בלובי קר קרח עם כותנת מפדחת שמכסה חצי גוף בהחלט לימד אותי לקח.. למרות שאני לא בטוחה לגבי ספיר, היא ישנה עם בגדים ארוכים. ספיר שלי אם את קוראת את זה אני אוהבת אותך ואין מאושרות ממני שפנית אליי עם פנים מסמיקות במפגש היכרות כדי לשאול אם יש לי שותפה לחדר 3> ולכם הקוראים בבית ;) אל תפחדו להירשם לבד! זאת חוויה מדהימה עוד יותר, ככה אתם לא מקובעים להישאר עם החברים מהבית ומכירים יותר ויותר אנשים, מישראל ומכל העולם!
במפגש הספקתי ללמוד כבר כמה דברים על הקבוצה.. ידעתי שניהיה קבוצה מגובשת, כיפית אבל הכי.. מצחיקה! אם הייתם מסתכלים עלינו מהצד בשלושה שבועות האלה הבטן שלכם הייתה כואבת כל כך ! מה לא קרה לנו? כל החדר אוכל כבר רצה להרוג אותנו למה? כי צחקנו ודיברנו יותר מידי- מה לעשות ישראלים הם עם רועש! השפים כבר הכירו כל אחד מאיתנו למה?כי מה לעשות- ישראלים אוכלים הרבה! ב12 בצהריים הייתם רואים את כולנו רצים את כל ניו ג'רזי כדי להגיע ראשונים לארוחת צהריים, למה? כי ישראלים לא מחכים בטורים! ביום שישי הגענו מאוחר לקידוש וטעינו במילים לשיר "שלום עליכם", למה? כי ישראלים אוהבים שופינג ולא יודעים לעמוד בזמנים! ולגבי השיר... קורה.. סלחו לנו פליז! אה ודרך אגב, אל תסמכו עלינו לשמור לכם בשירותים! כי אנשים עלולים להיכנס... קורה... סלחו לנו פליז! אופס..
טוב אז אני אספר לכם על הטיול, לא מבטיחה שבקצרה אבל גם לא בהארכה..
5 לפנות בוקר, בוקר יום שני ה14 ביולי 2014 חחחחח סתם אמרתי שאני לא אאריך.. הגענו לשדה תעופה, כולם ביישנים צמודים להורים שלהם ("מנצלים כל דקה אחרונה איתם" נגיד) אני לא יודעת מה עם השאר, לא הצלחתי לישון בלילה מההתרגשות, ובשדה תעופה בכלל הייתי בשמיים לא זוכרת מי עמד בצד ימין ושמאל... נפרדנו מההורים שוב בלי דמעות ורק חיוכים (למרות שאחותי סיפרה לי ששנה שעברה אחרי שעזבתי אמא התחילה לבכות, אז נגיד שהאמנתי להצגה שלה השנה) התחלנו בבדיקות הביטחוניות, התיק שלי היה עמוס עד אפס מקום ואפילו הפיל אותי קצת למטה.. אבל ברור שהם יגרמו לי להוציא את המחשב -_- ועכשיו תיהיו מופתעים! ממש! טיסה של 12 שעות עברה לי בכל כך קלות :') זה היה פשוט מדהים, נרדמתי קמתי עברו שלוש שעות (במין נס שכזה קמתי כל פעם שאיכשהו הרחתי אוכל.. למזלי לא פספסתי שום ארוחה) ואז שוב נרדמתי ופוף עברו לי הן עוד חמש שעות! זה היה פשוט פלא לא מהעולם הזה.. בפעם השלישית שקמתי הוא אמר שנוחתים עוד שעה, זה היה אפילו מצחיק הייתי מופתעת.. בקיצור נחתנו בJFK וכרגיל אני טיפוסית אז הוצאתי את המצלמה והתחלתי לצלם ואז בא אליי איש אבטחה (שיא המלחיצים!!!!!) כולו עם פוקר פייס וקול עמוק עם טון תוקף "אסור לצלם כאן תמונות! מחקי את התמונה ועכשיו" רעדו לי הרגליים! .. מחקתי אותה ישר.. אמריקאים.. הוא בהחלט שבר שיא אבל, האמריקאי הראשון שגרם לי לרעוד מפחד (וגם הראשון שהכרתי –תגדירו הכרתי- אבל זה כבר שיא אחר).
ניו יורק הגשומה קיבלה אותנו בקבלת פנים מהממת ורטובה. עשינו סיור בקולג' כולם מתחבאים מתחת למטריות ואני הולכת ליד המדריך שנינו ספוגים מים מדברים.. לפחות היה לו מבטא מושלם (הבן אדם השני שהכרתי באמריקה- והוא היה בכלל בריטי..) אז זה היה שווה את זה = חתיך..
הרבה בקבוצה לא כל כך אהבו את החדרים אבל את האמת.. הם היו ממש אחלה! (חוץ מהעובדה שהמצעים עוקבים אחרייך בכל מקום שאת מתיישבת ושהמזגן שבר לי את הציפורן בשתיים בלילה).
מהשיעורים למדתי מלא את האמת, התוכן היה ממש כיף (אופנה, שירים וכדו'), השיעורים בבוסטון היו מאוד שונים מניו יורק, בניו יורק נהניתי הכרתי הרבה אנשים, שמעתי על תרבויות שונות ולמדתי על ארצות הברית ועוד דברים מעניינים (לא לשכוח את חברתי לריצות צהריים טלי אור לב! שירדנו 3 קומות של מדרגות ורצנו את כל הקולג' והגשר כל צהריים כדי להגיע ראשונות לאוכל, ואכן הגענו שלא תטעו) בבוסטון לקחתי חלק בכיתה מיוחדת של ספרות, היא הייתה כיתה מאתגרת יותר, היינו שלוש בנות בכיתה ומורה מקומית (מדהימה!) הייתי בכיתה רק חמישה ימים אבל למדתי כל כך הרבה, לא רק אנגלית ואוצר מילים אלא גם על החיים, על כתיבה ועל ספרות.
כל ערב (כי אני יודעת לנצל את הזמן שלי מעולה) הכרתי ילדים חדשים מארצות שונות, בשבוע הראשון התחברתי להרבה צרפתים, בשבוע השני לאחר שהם עזבו התחברתי בעיקר לגרמנים ואיטלקים ובבוסטון התחברתי להרבה אנשים מארצות שונות- גרמניה, ספרד, מקסיקו, איטליה ועוד.. נקשרתי לאנשים האלו מאוד והיה לי מאוד קשה להגיד ביי, אני שומרת איתם על קשר ומקווה לפגוש אותם שוב בעתיד (אני אפילו עוד בקשר עם רוב החברים שלי מקיימברידג' וכנראה נפגשת עם שניים מהם –ההכי קרובים- השנה!). חוויתי דברים שאני בטוחה שלא חוויתם- צרפתי עשה לי שק קמח ורץ קומה שלמה, גרמני הלך כשאני יושבת על אחת מהרגליים שלו, עוד גרמני ניצח אותי בטאקי, שיחקתי כדורעף עם איטלקים וספרדים, הייתי בים עם גרמנים, גרמני רקד איתי סלואו, שני צרפתים שרו לי סרנדה, גרמנייה ניחמה אותי בשעת בכי, נרדמתי לגרמנייה על הכתפים בזמן ערב סרט בחדר וכל הצרפתים נישקו אותי בלחי 3 פעמים כל פעם כשהם אמרו לי ביי חחחח זה היה ממש מצחיק ובאיזה שהוא שלב אפילו מתיש איך אפשר?!?! בהחלט חווייתי אתם לא מסכימים? אני בטוחה שיש עוד הרבה דברים שפשוט לא עולים לי לראש עכשיו.. גם למדתי הרבה מילים בשפות שונות ואני אפילו יכולה לנהל איתכם שיחה בגרמנית אבל זה לא לעכשיו ;)
הטיולים בניו יורק היו מדהימים, אני בטוחה שבחיים לא ארגיש תחושת החמצה מהעיר ומהאזור כולו. ראיתי כל כך הרבה מקומות שרק חלמתי להיות בהם והייתי במקומות שאפילו היו בחלומות הכי גדולים שלי. צפיתי בהופעה בברודווי, הסתובבתי בטיימס סקוור, הצטלמתי באמפייר סטייס, ראיתי את האתר לזכר נפילת התאומים, טיילתי ברחובות ניו יורק, עשיתי שופינג בשדרה החמישית ובסוהו, אכלתי גלידה בסנטרל פארק, שפשפתי את הרגל של ייל, ראיתי איש קורא ספר בעמידה בהרווארד .. תנו לי עוד מקום מפורסם ואני אספר לכם ממנו חוויה. אין לתאר כמה נהניתי לחוות את ניו יורק ואת בוסטון ולראות מקומות שבחיים לא חשבתי שאראה. אההה רגע הנה חוויה בגשר ברוקלין שמגיעה לה פסקה משלה
אני ודריה חברתי המדהימה שאני אוהבת מאוד הלכנו לתומנו בגשר הברוקלין היפה והמרהיב, אני מצלמת תמונות מסתכלת ואתם יודעים כמו מה שתייר עושה.. ואז פתאום דריה מתסכלת משמאלי ואומרת וואו אז אני שואלת אותה מה קרה אז היא אמרה שפשוט עבר מישהו ממש חתיך. סבבה? סבבה ניו יורק מלאה חתיכים מה אני אסתכל אחורה עכשיו? לא. (טעות חיי) טוב סוף היום אנחנו מגיעות לארוחת ערב ושוב אני לתומי במדפדפת באינסטגרם ונחשו מה הדוגמן האהוב עליי היה היום בגשר ברוקלין! כבר אני מרגישה אומללה שלא פגשתי אותו, ואז כשאני מספרת את זה לדריה חברתי המדהימה שאני אוהבת מאוד נחשו מה? בדיוק הוא, עבר ממש משמאלי בגשר ברוקלין! ייאיייי הוא עבר לידי ואני לא טרחתי להסתכל שמאלה כדי לקלוט שזה הדוגמן האהוב העליי. בקיצור חוויה של פעם בחיים ואומללות של לילה שלם כשגרמניות מנחמות אותי, כיף. ממליצה בחום.
טוב לאווירה אופטימית יותר, דבר חשוב לספר עליו, אוכל! נו אני יודעת שחיכיתם לזה חיחי. האוכל היה מעולה למרות שבניו יורק אכלנו כל יום פסטה, היה פה ושם פיצה טעימה ועוד איזה משהו שאני לא יודעת את השם שלו.. תמיד יכולנו לאכול סלט בצד מה שהזכיר מאוד את ישראל- ירקות טריים ופרוסים וחומוסים!! (חומוסלחים עפ"י גל מארק) לא לשכוחחח! האוכל בבוסטון היה גן עדן! גן עדן של אוכל! היה בופה ענק עם 3000 סוגי אוכל שיכולים לבחור, היה אפילו גריל שבו הם מכינים לך את הבשר על המקום, גז עם פסטות מוקפצות על המקום, בבוקר עשרה סוגים של קורנפלקס ופנקייקים.. ובאפל בלגי, מה לא גן עדן?
את המצלמה השלי ( NIKON D90למעוניינים בפרטים) סחבתי איתי לכל מקום, נכון היא טיפה כבדה אבל לא יודעת מה עם השאר, לי יש 3000 תמונות מהסאמר סקול (: צילמתי גם הרבה סרטונים ואני באמצע עריכה של הסרט שלי לגביי הטיול, כשהסרט יהיה מוכן הלינק יהיה ממש פה ותוכלו לראות אותו לראות במו עיניכם קצת טעימות מהטיול המדהים שהיה לי ומניו יורק ובוסטון המהממות.
כל יום שישי היה לנו טקס GRADUATION לאילו שעוזבים ומסיבה, הדיג'יים לא היו משהו אבל בכל זאת נהניתי ממש בכל אחת מהן! זה לא היה לגבי השירים, זה היה להשתגע עם ילדים מכל העולם, לקפוץ כמו משוגעת ולצחוק מלא. אני בטוחה שאני לא אשכח אף אחד משלושת הערבים האלו, נהניתי כל כך.
גם בסיפור הזה אני אזכיר שכל פעם שהייתה לי הזדמנות שתיתי לי סטארבקס טעים וגיריתי את כולם בארץ (:
לא יכולה לסכם חוויה כזאת חיים!
קמפוס, תודה רבה לכם על הקיץ הכי טוב בחיי! אתם מדהימים, ושוב גם השנה הצלחתם להפתיע אותי בכמה שהכל היה מוקפד ומאורגן. ענת והדס המדריכות תודה שמצאתן לי את התיק בסאבווי.. חחחח סתם תודה על שלושה שבועות שעשיתן הכל ודאגתן לנו ממש, במיוחד שנצחק ונשכח מהמצב בארץ!
קבוצה מדהימה שלי – דריה, גל, עומר, רייצ'ל, נדים, ספיר, עמית, עומר, איתמר, כפיר, לינוי, רוני, יובל, מעוז, קרן, ענבל, טלי, ליאן, שני, תהל, עידו, מתן, אלעד, שי והראל,אני כל כך מתגעגעת להיות עם כל אחד מכם כל יום ולחוות איתו הכל! במיוחד לחברים הכי טובים שלי מהטיול ואתם יודעים מי אתם! תודה לעמודי שעזר לי להסתדר בסאבווי ולא ליפול למרות שאני סטרילית ;) אוהבת אותכם יותר מכל.
ולכל מי שקורא את זה ומתלבט אם לצאת לסאמר סקול בניו יורק-בוסטון, רוצו לשכנע את ההורים ואם צריך תקריאו לה את הסיפור שלי זאת חוויה ששווה של שקל ואני מקווה שתהנו כמו שאני נהניתי. אם אתם שוקלים להירשם ורוצים לשאול אותי כל שאלה שהיא בקשר לטיול שלחו לי הודעה בפייסבוק (Noam Achrak)
מקווה שלא שיעממתי אתכם,
נועם (:
