לינויה

מי אני בכלל?

טוב אז קוראים לי לינוי ולקו ואני בת 16 (ו27 יום ווהוווו) מחולון ובקיץ 2014 טסתי לסאמר סקול בניו יורק (מרכז סיינט פיטרס) ובוסטון (בעמנואל קולג') למשך שלושה שבועות מדהיייייימיים!! חזרתי לארץ לפני כאחת עשרה יום ככה שעדיין לא התאוששתי לגמרי- איך אפשר בכלל להתאושש אחרי שלושה שבועות בארה"ב עם הקבוצה הכי מדהימה בעולם, במקום המוווווושלםםם הזה שנקרא סאמר סקול (?!?!)

איך הכל התחיל?

זו לא הפעם הראשונה שלי בסאמר סקול.. (אז תקראו גם את הסיפור לפני שנה אם אתם רוצים לערוך השוואה בין שני המרכזים). לפני כשנה, בקיץ 2013, טסתי לקיימברידג' (אנגליה) לשבועיים לסאמר סקול כמובן אבל החוויה שונה כל כך. בניגוד לשנה שעברה שהסאמר סקול היה הפתעה, פה ידעתי על העניין, הייתי מעורבת בשכנועים ככה ש ..

תמיד שואלים את ילדי הפעם השנייה- איך זה להיות בסאמר סקול שוב באותה חברה (מדהימה כמובן בלי להתחנף)?

אז זו חוויה מדהימה,  כן גם בפעם השנייה יש המוווון מה ללמוד, לא לא לומדים את אותם הדברים של שנה שעברה כי זה לא אותו מרכז גם, ולא זה אף פעם לא נהיה משעמם ואני בטוחה בזב גם אם אהיה בסאמר סקול 1000 פעם (הלוואי שזה היה קורה). וכן זו חוויה שונה לחלוטין, המקום שונה, הילדים שונים, הלימודים והאוכל שונה וכמובן הטיולים.

לאחר שחזרתי אחרי שבועיים מטורפים בקיימברידג' והרגשתי שלא הייתי מספיק, ממש רציתי לחזור על החוויה המדהימה הזו.. כמובן במקום שונה כדי ליצור חוויות שונות, להכיר שוב אנשים חדשים מכל העולם ומהקבוצה הישראלית איך לא?!

נכון, לא קל להורים לממן את הטיול הזה, אבל הייתי כל כך נרגשת מהטיול באנגליה והצלחתי לשכנע את ההורים להחזיר אותי לידי המדריכים של הסאמר סקול (היה צריך להפקיד אותי בידי חדשים כי אין מה לעשות מקום חדש מדריכים חדשים).

שנה שעברה טסתי עם חברתי שרונה לאנגליה והשנה עם חברה אחרת רוני. לא זה לא כזה חשוב אם טסים עם מישהו או לא, הרבה מהחברים שלי בקבוצה לא טסו עם מישהו והיה להם ממש כיף, תאמינו לי אתם לא תהנו פחות! לכל אחד יש את החסרונות והיתרונות שלו. לטוס עם חברה זה נותן המון ביטחון, אבל מצד שני יש סיכוי שטיפה תריבו, בכל זאת להיות תקועים אחד עם השני כל כך הרבה זמן משמע שיהיו אי הסכמות על דברים (ברמה של אני רוצה את המיטה הזו, לא אני!) באמת שטויות, מה שכן גם אם אתם טסים עם חבר/חברה אל תהססו לעזוב אחד את השני ולא להיות ביחד בשיעורים, בכל רגע נתון כי זה עוד יותר שטויות.. יהיה הרבה יותר קשה אם לא תנסו להפיק את המרב מהמקום ולהכיר אנשים חדשים, כי אחרי הכל זוהי המטרה של הטיול, אז אל תהיו קשים עם עצמכם ותנסו להתחבר כמה שיותר לאנשים אחרים, ואתם תראו שלמרות שהם לא החברים הכי טובים מגיל 6 מהארץ, הם לא פחות טובים !! (מבטיחה). גם אחרי שאתם רואים את החבר/ה בכל בוקר, צהריים, ערב וטיול זה מספיק ולא תירצו להיות איתם גם בשיעורים- זה כבר יותר מידי...

אזהרות לפני תחילת הכתיבה שלי:

אני עדיין בהתרגשות מהנסיעה ולא משנה כמה חפרתי לאחרים על הנסיעה, אני ממשיכה עם זה, אז תצפו לחפירות בכתיבת הסיפור שלי .. אתם הולכים לעבור חווית קריאה של שלושה שבועות ואתם תדעו על כל פרט שעברנו שמה. בנוסף אני נוטה לכתוב עם הערות סוגריים אז כן הולכות להיות הרבה כאלה- אל תגידו שלא הזהרתי.
בסיפור ניסיתי לתת לכם דגימה על כל יום שהיינו בסאמר סקול, תדעו לכם שזו רק דגימה וככה תוכלו להבין באמת מה עבר עלינו שם (: אז תהנו!

הערות:

# יורד גשם לעיתים בניו יורק אבל לא קר כל כך לכן רצוי להצטייד במטריה ובגדים חמים אבל לא להיסחף- שני סווצ'רים יעשו את העבודה כי לא לשכוח קונים גם.

# בין ארה"ב לישראל יש הפרש של שבע שעות (כשבישראל עשר בלילה בארה"ב שלוש בצהריים)

# יש שעת עוצר- באחת עשרה להיות בחדרים

#יש קומה לבנות שנפרדת מקומת הבנים- אסור להתערבב בחדרים/ להיות בקומה של הבנים-בנות

# האוכל סבבה אל תדאגו, אבל המון פסטה אז תכינו את הקיבות (;

המפגש הראשון:

המפגש נערך כאחת עשרה ימים לפני הטיסה, טסתי בשנה שעברה עם עומר מאיר, נועם אחרק, כפיר פרדסי ואיתמר כהן לאנגליה וכן גם השנה, אז תמיד טוב לראות את כולם במפגש. אחרי הנסיעה (המוכרת כבר) למקום המפגש הרגיל, וההתכנסות באולם, ההסברים הארוכים על זה שלא אי אפשר יותר מ 20 קילו (אופס 23), וצריך נעליים סגורות לטיסה וכל הבלה בלה בלה שאמא טוענת שחשוב להקשיב לזה (כאילו אני כבר לא יודעת) כמעט התפוצצתי מרוב התרגשות, הכרנו את שתי המדריכות בדגש על ה-ה מדריכות, הדס וענת שאין כמותן בעווווולם, איזה מדריכות אחיות, דודות, חברות ממש משפחה. יצאנו לרחבת הדשא והתחלנו בהכרת אחד השני, בניסון לשנן את כל השנות ולהתאים את התלתלים האלו לשם הזה, התחלנו להרגיש את ההתרגשות באוויר, כבר אי אפשר לחכות יותר ליום הטיסה!! קצת הסברנו למדריכים על האלרגיות שלנו (מסתבר שאין דבר כזה אלרגיה לג'וקים, למרות שאני עדיין סגורה על זה- זה נקרא פחד, אבל תקראו לזה איך שאתם רוצים, הקומה בכל זאת תרעד אם יהיה אחד מהיצורים האלו בטריטוריה שלי) וההבטחות של המדריכים לאוכל יותר טוב מאנגליה, לפחות זה, התחלנו לדבר על השלושה שבועות שעוד לא יצאנו אליהם. אכלנו קצת שוקולד, תמונה קבוצתית ראשונה, עוד דיבורים בין ההורים למדריכים (איזה הורים לחוצים) וזהוו, חזרנו כל אחד לעירו (אם יש מילה כזו) ולא הפסקו לחפור לחברים על כל הדברים שהם כבר יודעים יותר טוב ממני.

ואיך אפשר לשכוח את ההסברים המייגעים על מקום המפגש בשדה התעופה?! טוב זה גם רק הגביר את ההתרגשות.

יום הטיסה:

לא יודעת למה, אבל הצלחתי לישון חמש שעות בלילה והוווווווווווווווווווווווווו (זה ממש הישג שתדעו לכם), הרבה קפה בבוקר, שקילה אחרונה שבפרוש הראתה שיש לי (17 קילו במזוודה) ויצאנו לדרך. אחרי שהחנינו את המכונית בחניה, ויצאנו עם התיקים (יותר נכון אבא החליף את הכובע של נהג המונית בסבל, וסחב את המזוודות והתיקים כרגיל) למקום המפגש בשדה התעופה בשבילו התכנסנו אחת עשרה ימים קודם. שם פגשו קודם את הדס שקשרה לנו סרט כתום למזוודה (דה זה וו) שהתאים במיוחד למזוודה השחורה שלי עם פסים כתומים (הכי חשוב שזה מתאים) ושוב פגשנו את כל החברים, ושם כבר יכולתי לזכור של מי התלתלים האלו ומי הבלונדינית הזו. נפרדנו מההורים, הגעגועים כבר התחילו, טיפה בכי אבל הכל עובר נורא מהר. עברנו בשלום את כל הבדיקות הביטחוניות (איך לעזאזל 23 קילו לא ברור, אמא אבא בזאת אני מכריזה המשקל מטומטם), קצת זמן חופשי בשדה התעופה (בדיוטי כמובן- בחינה ראשונה של עמידה בזמנים) ועלינו למטוס. אה שכחתי ראינו את עברי לידר בשדה התעופה ווהווהוהוו. וגם שכחתי לציין, ענת כבר חיכתה לנו בניו יורק בשדה התעופה JFK (היא טסה ארבעה ימים לפנינו) אז נשבענו להדס שלא נהרוג אותה בטיסה, למרות שזה לא בדיוק עבד, אבל רק התשנו אותה- בנימוק הכנה מהירה לשלושה שבועות מתישים. שרדנו טיסה של אחת עשרה שעות, לא יודעת איך הנוסעים שרדו אותנו והתחלתי להבין שהקפה בבוקר וחמש שעות שינה לפני לא התאימו במיוחד, כי לא ישנתי דקה בטיסה (worst flight ever) רואים הלמידה השתלמה.. ואחרי עוד נסיעה של שעה וחצי הגענו למרכז  Saint Peter's בניו ג'רזי המהממת ואכלנו את ארוחת הערב הראשונה, יותר נכון את ארוחת הערב הארוזה הראשונה כי איחרנו את מועד האכילה חחח של ארוחת הערב, אז זה מה יש. הלכנו להתקלח צחצחנו שיניים ונרדמנו (לפחות לא אני ג'ט לג וזה באסה), אה וכמובן פרקנו מזוודות קודם וגם היה לנו סיור במרכז הענקיייייי בניסיון קולש לזכור איזה קומה זה המשחקים ואיפה חדר הכביסה כבר נמסנו מג'יימי הבריטי (המדריך הראשון של ארדמור שהכרנו)..

עוד משהו השירותים והמקלחות היו משותפים ואת האמת זה ממש לא היה נורא כי גם ככה יש בנות שמתקלחות בבוקר וכאלו שלא חופפות כל יום אז לא הייתה כל כך בעיה להתסדר עם זמני המקלחת, גם התקלחנו בשעות שונות ככה שגם אם רצית להתקלח בזמן מסויים סביר להניח שלא הייתה בעיה עם זה, פשוט לפעמים היתה מישהי שכבר תפסה את המקלחת לפנייך..

היום השני:

ארוחת הבוקר הראשונה חברים- הרבה בייגלה, מאפינס וגבינת פילדלפיה איך לא?! סוף סוף כבר התחלנו לראות פרצופים חדשים, אנשים מכל העולם ושוב צריך לשנן עיניים כחולות, שיער חום תלתלים חדשים זה זה מרוסיה (גם ככה אני גרועה בשמות) בקיצור לא עשו לי חיים קלים.. דווקא האוכל יחסית לאנגליה סבבה, טוב לפחות בהתחלה, אחרי זה הוא נמאס. פתחנו שולחן ישראלים שהבנו שהוא לא מספיק גדול כדי להכיל את כולם וישבנו ביחד בפעם הראשונה.

אחרי ארוחת הבוקר ממש ליד חדר האוכל עשינו את מבחן הרמות שלא היה נורא כל כך, סיימנו אותו דיי מהר, עברנו גם את מבחן הדיבור עם הבוחן הכי מעצבן בעולם והפקדנו בידי הדס וענת את הדרכונים הכסף וכו כו'. לקחנו סאבווי ראשון ועוד אחד במטרה להגיע לצ'יינה טאון, אבל בגלל מזג האוויר הבלתי צפוי, לקחנו סאבווי נוסף לקניות ענק בניו יורק (השופינג הראשווווןןן) ושלוש שעות של קניות מטורפות החלו להן בהצלחה..
טוב אז כבר העמידה בזמנים התבררה כלא מוצלחת, קצת התעכבנו יותר מדי וכמעט שוב איחרנו לארוחת הערב אבל שום דבר, הספקנו הכל! התחדשנו לנו בשקיות לא מפוצצות אבל עם בגדים חדשים, תמונות ראשונות של הבגדים וויקטוריה סיקרט כבר נשלחו לאחותי והחברות איך לא?!
אחרי ארוחת הערב פסטה, ירקות ואת כל השאר אני כבר לא זוכרת כי זה תמיד מה שאכלתי, היה לנו חידון כזה שכמובן הקבוצה הישראלית ניצחה. כבר התחלנו להכיר את אנשי המקום (הכוונה לילדים מחול) לזהות יותר פרצופים ולהתחבר אליהם.

וכבר נגמר היום השני שלנו

היום השלישי:

אוקיי השגרה היא: ארוחת בוקר- מאפינס, קורנפלקס, קפה ופירות, אחרי ארוחת הבוקר יוצאים לכיתות ללמוד מתשע בבוקר עד שתיים עשרה (ממש לא הרבה זמן) ואחרי זה ארוחת צהריים (פסטה/ המבורגר וצ'יפס) ואז יציאה לטיול בניו יורק (יאיייייי) חזרה תמיד טיפה באיחור לארוחת הערב שמכילה רק פסטה בצלחות ופעילויות ואוווו לוז עמוס עכשיו שמסתכלים על זה.
אז היום השלישי התחיל בשיבוצים לכיתות אבל הכיתה שלי לא הייתה במבנה הרגיל עם כולם אז נאלצנו להתחיל את השיעורים יותר מאוחר כי המבנה מרוחק מהאוניברסיטה ועד שמצאנו את המפתח לכיתה ווואוו שנים. כבר הצלחתי לזהות את הילדים שאיתי בכיתה מארוחת הבוקר, ערכנו היכרות עם המורה הכי מושלם (מת') לא הוא לא מת זה בסדר, ואחרי שעה וחצי (בעשר וחצי) יצאנו להפסקה שבה הכרתי גם את הברזילאיות החמודות מהכיתה שלי, חזרנו לעוד שעה וחצי של לימודים בדרך כלל מאחת עשרה אנחנו משחקים תוך כדי למידה (זה הכי כיף בעולם). אני יכולה להגיד לכם שהנושא של הכיתה היה מזג אוויר (זה ממש לא מטופש כמו שזה נשמע) אז התחלקנו לשתי קבוצות שהשמות שלהן ליוו אותנו לאורך כל הלימודים (red forever vs. the winners) והתחלנו להתחרות מי יכול לרשום יותר מילים שקשורות למזג אוויר מאוצר המילים שלמדנו בשיעור והיה ממש כייייף.

אחרי השיעורים הלכנו לארוחת צהריים השגרתית- פסטה, ירקות לפעמים עוף או נתח בשר לא ברור בעליל ולעיתים גם אורז.

היום לא יצאנו מהקמפוס אז היו לנו מל פעילויות מאחר הצהריים, זה היום היחידי שלא יצאנו לניו יורק, אז עלינו לקומה 4 שכבר זכרנו את המספר שלה וכמה משוכלל שמה חחח פול, הוקי אוויר, פינג פונג, כדור רגל ועוד ועוד.

אה וגם הייתה בריכה אחר הצהריים (לא יצא לי ללכת) וקומת הטניס הייתה ניראת לי רדופה אז ויתרתי..

אבל בערב היה סרט, את האמת לא ממש מעניין אז פרשתי לראות משחק כדור רגל מה שהצלחתי להבין ממנו..

היום הרביעי:

ארוחת בוקר בשגעתתת-  בייגלס/ לחם, גבינה, פירות וחלב
אחרי זה השיעורים הרגילים במקום המרוחק שלא כזה נורא, הכי כיף להפסיד עוד כמה דקות מהשיעור, נושא השיעור היה אקטואליה אז הכנו כתבות משל עצמנו במעיין עיתון והצגנו את זה אחרי זה מול הכיתה, כמובן הכל באנגלית, הכי כיף בעולם, חלקנו המצאנו כתבות אבל העניין היה להתנסות בכתיבה באנגלית תוך שילוב עם מה שקורה בעולם, שוב הכרנו אוצר מילים חדש ועוד הפסקה קצרה אחריה קצת משחקים כרגיל (אבל אף פעם לא נימאס מהם לפחות לא לי)

בארוחת הצהריים הייתה פיצה הפעם- קצת גיוון סוף סוף ופסטה ברוטב עגבניות (שוב בזבזו את כל האכול הטעים בפעם אחת) ואז יצאנו לטיול ברחבי ניו יורק. כבר התחלנו להתרגל לסאב ויי (ואפילו להמר באיזה ניתקע: אחד עם מזגן אבל בלי מקום לנשום או אחד ריק בלי מזגן, הכי נורא זה מפוצץ בלי מזגן- באמת שלא נדע עוד צער) חחח אבל הכל חלק מהחוויה, ואיך אפשר להכיר את ניו יורק בלי סאבווי כמובן?! היום הגענו ל Upper west side שזו שכונה ממש יקרה עם כל הבתים על הגגות הירוקים כמו שרואים בסרטים חוחו עם השומרים והלימוזינות (כ"כ פאנסי מתנגן ברקע), אחרי זה הלכנו למוזיאון the national museum of history   לא יודעת מה אתכם, אני ממש נהניתי שם וגם צילמתי מלא כי הוא ממש היה מעניין רק כמובן לא היה מספיק זמן להסתובב ולראות הכל אבל לא נורא. הוא היה מלא בתערוכות על בעלי חיים וצומח, באמת עניין אותי, ואחרי זה גם ראינו סרט על כרישים, והיינו צריכים לראות רק חלק ממנו כי רציתי גם להספיק לראות את הדינוזאורים כמובן בקומות האחרונות, שאף אחד לא ממש הספיק להגיע אליהן.. ואז אחרי עשר דקות בקומות האלו יצאנו במוזיאון דיי בלחץ להספיק להגיע לסאב ווי לניו ג'רזי.
כשחזרנו לאוניברסיטה אכלנו ארוחת ערב רגילה בשולחן ישראלים ענק, המון צחוקים ושטויות, כל ילדי העולם כמובן מסתכלים עלינו ואחרי זה אקטיויטיז.
ערב קזינו עמד בפתח, שיחקנו פוקר הרווחנו, שיקרנו, וניצחנו !! ברור שאחרי כל פעילות ובין לבין יש לנו עוד זמן להכיר את כל החברים מחול, לדבר ולצחוק גם איתם.

היום החמישי:

בוקר טוב לכולםםםם היום יום שישי!!
אתמול לצערנו נהרג שוטר בעת מילוי תפקידו אז היום עורכים לו הלוויה וטקס מיוחד אז יצאנו לראות אותו יחד עם כל הכיתה, הבעיה שהגענו מאוחר מידי אז הכיתה שלי הפסידה אותו, אבל הכיתה שהייתה ממש לידנו צילמה את חלק מהטקס אז פשוט הלכנו לכיתה שלהם ואז פתאום יכלו להרגיש את הצפיפות והקרנו במקרן את הסרטון שהיה מרגש מאוד, תמיד נחמד ללמוד מתרבות ששונה משלך ובמיוחד טקס מרהיב כזה!
במהלך השיעורים מליאנו דו"ח על המקום, תמיד עושים את זה כדי לדעת מה הם יכולים לשפר ולדעת את מידת הכיף שלנו במקום, אני חייבת לומר ברור שסימנתי 5 (הכי גבוה) בהכללללל, באמת מדהים שם אז אני הייתי חייבת לפרגן.
אחרי ארוחת הצהריים הקבועה בשעה 12 בצהריים, או שלא כל כך צהריים כי לא רגילים לשעות אבל שבוע זה מספיק זמן להתרגל לשעות..  לקחנו את הסאבווי מהתחנה הקבועה, כולם כבר מכירים את התחנות בניו ג'רזי וניו יורק בעל פה, ממש מתחילים להרגיש מקומיים והגענו למוזיאון המטרופולין!
היה בו מלא אומנות המווון פסלים וכאלו, השתדלנו ליהנות ממה שיש, למרות שהמוזיאון אתמול היה יותר מעניין, אבל שוב אני נהניתי מכל רגע בניו יורק, ועדיין הזמן עבר מהר והיה קצר מידי.. אחר כך הלכנו לסנטרל פארק!!!!! סוף סוף חיכיתי לזה מתחילת הטיול- סנאים צבים עצים וגשרים הכל שם אה ואיך לא גם ברווזים, בדיוק כמו בסרטים! מרגש כל כך לראות הכל. קנינו גם גלידה לשם האווירה והצטלמנו המון.

חזרנו בריצה לקמפוס כדי להספיק להגיע לקבלת שבת!!!!!! כן קידווווווווווווווש סוף סוף הרגשה של בית (:
שוב באיחור הפעם ענקי, אפילו בגדים לא הספקנו להחליף, שילבנו כמה ידיים עובדות יחד וערכנו שולחן לבן. מהקמפוס הביאו לנו מפה לבנה, מיץ ענבים כיפות חלק מהבנים הביאו מהבית וישבנו אחרי כל הברכות של עומר יחד לארוחה.

טוב אז כל יום שישי בלילה יש מסיבת סיום כיוון שכל קבוצה עוזבת בסוף השבוע ומגיעה חדשה בתחילת השבוע, אז הם מקבלים תעודות לפעמים גם הצטיינות, עולים לבמה מברכים את המורים לשלום וככה למעשה נפרדים מהחברים, כן במסיבה עם כולם. אז היו מלא חיבוקים וריקודים ושירים והמוון כיייף.

היום השישי:

איך שהגיע סופ"ש בטייייייל, לא לאמין אנחנו כבר שישה ימים בארה"ב!!!!!!!!
טוב אז היום יום שבת אז ארוחת הבוקר מאוחרת מהרגיל שזה מעולה כי הלכנו לישון מאוחר אתמול אחרי המסיבה. הפעם יש בארוחת הבוקר חביתה מקושקשת! כל כך הרבה זמן לא אכלנו ביצים, והיה אפילו פיינקייק ותפוח אדמה מטוגן- משהו לא ברור במיוחד, וכל מיני נקניקים שכמובן אנחנו לא רגילים אליהם בארוחת בוקר.. אבל לא משנה סוף סוף משהו שונה לאכול בבוקר כבר יותר טוב!
אחרי ארוחת הבוקר יצאנו מחוץ לקמפוס כמובן, היום יש לנו יותר זמן כי אין שיעורים אז צריך לנצל את הזמן וכמה שיותר! אז לקחנו שוב סאבווי (איזה ריגוש) לפסל החירותת!!!!

טוב אז אחרי שהגענו עמדנו בתור מטוווווורף כדי לעבור את הבדיקות הביטחוניות המתישווווות כאילו לא הספיק שהיה חם בטרוף חחח, אבל בסופו של דבר עלינו לאונייה ושטנו כחצי שעה לפסל החירות שנמצא באי קטן, ירדנו מהאונייה וראינו את התור המטורף שמחכה לנו בחזור לעלות על האונייה, נתנו לנו זמן חופשי של כחצי שעה אז חלקינו רק הסתובבו והצטלמנו וחלקנו גם קנינו משהו לאכול (לפחות אני). לא היה לנו מספיק זמן כדי לטפס על הפסל אבל לא נורא, העיקר שיצא לנו לראות אותו ולחוות את זה.

כשהצלחנו אחרי התור שציפינו לו לעלות לאונייה שטנו חזרה וכשהגענו למנהטן ראינו מופע רחוב מדהיייים (טוב גם זה חלק מניו יורק לא?!) אחרי זה הלכנו בהליכה מהירה לאנדרטה לזכר נפילת בנייני התאומים, מקום מרהיב עם מזרקה ושמות ההורגים. אחרי זה נתנו לנו זמן חופשי אז מי שעוד לא אכל ודיי גווע ברעב הלך לחפש מקום קרוב לאכול.. אחרי זה חזרנו בריצה למקום המפגש, שם ראינו את הקבוצה והמשכנו בהליכה לכיוון הרחוב.

לקחנו סאבווי חזרה לקמפוס אכלנו ארוחת ערב ועשינו כביסה בפעם הראשונה!! כן היא יצאה באותו צבע!! מדהים האא?! בטח אמא גאה (אצלי זה אמא רגילה אבל לא משנה)

ומה עוד עשינו היום- אני לפחות ראיתי עוד משחק כדורגל והיכולות שיפוט שלי כבר נעשו יותר רציניות.

היום השביעי:

טוב היום ארוחת הבוקר התחילה מאוחר מאוד כי זה נקרא בראנץ' כאן אז זה ממש ממש ממש נוח אפשר לישון עוד קצת. ארוחת הבוקר הייתה דיי רגילה: מאפינס, קורנפלקס, לחם ואת השאר אתם יודעים כבר.. אחרי ארוחת הבוקר הקבוצה שלי הלכה לאמפייר סטייט ואני בטוחה שהיה להם כיף אבללללללל יש לי חברים של המשפחה (שכמובן אני מכירה ואוהבת) והם גרים בניו יורק, אזזזזזזז הם לקחו אותי ואת רוני איתה הגעתי לכאן ליום שופינג בג'רזי גארדן!!!!!!! מי שמכיר זה outlet ענק מכורה, כלומר בצורה של קניון. אין לי כל כך מה לספר על זה אז רק שתדעו שהיו שם את כל המותגים שאני חולה עליהם ואני בטוחה שגם כל הבנות האחרות, ובקיצור ממש נהניתי איך לא??!!! אז חזרנו לקמפוס עם מלא שקיות והיה ממש כיף.
אחרי זה הייתה ארוחת ערב רגילה וכמה עזבו אותנו: צרפתים בעיקר וחלק מהאיטלקים לפי מה שידוע לי.. קצת עצוב אבל מחר יגיעו עוד אנשים.

היום השמיני:

היום הולדת שלייייייייי (:
לא להאמין שעבר שבוע חברייייייים!!! באמת הזמן טס פההה. אה וגם לא רק לי יש יומולדת גם לשני מהקבוצה הישראלית יש יומולדת!!!! אז מזל טוב לנו ^^
אז איך שפתחי את העניים רוני התחילה לשיר היום יום הולדת ומסבר שכל הלילה היא ניפחה לי בלונים והריצפה הייתה מלאה בהם, אחרי זה יצאתי למקלחות וראיתי שלטים מחוץ לחדר sweet sixteen מהמדריכות, אחרי זה בארוחת הבוקר התחילו עם השירים לי ולשני והיה ממש כיף!! אחרי הלימודים שגם שם בירכו אותי, הגענו לארוחת הצהריים שם שוב שרו לכבודי ולכבוד שני והמדריכות קנו לכל אחת בלון וכתר ורוד כזה. ויצאנו למוזיאון moma שהוא מוזיאון מלא באומנות שאת האמת לא הבנתי בכלל אבל הוא היה מדהים וענקי, גם שוב שתי הקומות האחרונות היו ממש יפות (אז אתם שם אל תשכחו את קומות 5 ו6 ) אחרי זה המשכנו לשדרה החמישית וכמובן כמעט כל הבנות הצטלמו עם דוגמני אברקומבי . כשחזרנו לארוחת הערב חיכתה לי ולשני עוגה ממש יפה מהקולג' ובקיצור זה היה יום הולדת מוווווווווושלם!!

היום התשיעי:

טוב אז היום היה היום המפחיד בחיי (אחד מהם תכף תבינו למה), היום אחרי ארוחת הבוקר, השיעורים וארוחת הצהריים, הגענו לתכנת הסאבווי הרגילה, אחרי שתי הסאבווי הרגילים שלקחנו הגענו לניו יורק ושם עלינו למגדל תצפית בשם Top of the rock רואים את כל ניו יורק. מי שמכיר אותי, יש לי פחד גבהים נוראי, אז פשוט שראיתי את הקומות במעלית עולות ועולות ככה הסחרחורת שלי והבחילה עלו, זה עוד היה שלב  בסדר. אחרי זה שיצאנו מחוץ למתחם, כלומר למרפסת וראיתי את הגובה שלנו באמת (בכל זאת פחד אבל אי אפשר לוותר על לראות את ניו יורק מלמעלה בגלל זה), אז כשיצאתי למרפסת והסתכלתי למטה והבנתי שאני עומדת להתעלף אם אני לא יוצאת מהמרפסת עכשיו חחחחח קלטתי כמה הפחד שלי נוראי ומעצבן. בגללו הצטלמתי כולה שלוש תמונות עם הנוף .. אה וגם היד של רוני דיי נמעכה אבל שששש היא עוד מנסה לסלוח לי על זה. אז כדי להתעודד קניתי גלידה של ben & jerry's  הכי טעים בעולםםםם !! ומיד חזר לי המצב רוח. טוב זה היה יום מסחרר במיוחד בשבילי. אההההה וראינו חתן וכלההההה איזה חמודים הם היוווו והבת המתוקה שלהםםם ואפילו נתנו להם לעקוף אותנו במעלית מרוב שהם היו חמודים, ואז ממש הרגשתי סחרחורת אבל שטויות התגברתי על זה בסופו של דבר (כשנחתתי באדמה שוב).
אחרי שירדנו מהענק (תרתי משמע) נתנו לנו זמן חופשי לקניות אז אני וכמה חברות הלכנו לשדוד את h&m  אבל לא היה כל כך זמן אז נאלצנו לוותר על כמה פריטים ממש ממש ממש יפים .  טוב שאלו יהיו הצרות שלנו.

היום העשירי:

Broadway!!!!!!! יאייייי וואי איך חיכינו לזה באמת!!
טוב אז היום היה עמוס במיוחד ודיי לחוץ אבל הסתדרנו. זה התחיל כרגיל בארוחת בוקר: דגנים, בייגלה.. באמת אתם יכולים לדקלם אותה. אחרי זה שיעורים בנושא אופנה אתם יודעים בגדים וכל זה, דווקא היה מעניין השיעור, טוב אחרי זה ארוחת צהריים: היום הכי פחות נהנתי מארוחת הצהריים (מי שמוגזת את האוכל ראתה שאני מעוניית רק בפסטה כרגיל לא שיש ברירה והחליטה להיות נדיבה ולשים לי שתי פירורים וחצי של פסטה, כמובן יש ירקות אבל לא שבעתי לא משנה גם ככה לא היה זמן לקחת עוד ולעמוד את הטור שוב) אז שיחררו אותנו יותר מוקדם מהשיעורים  שלא נצטרך לעמוד את התור המטורף של ארוחת הצהריים ובאמת הקדמנו ותוך עשר דקות כבר יצאתי מחדר האוכל ורצתי לחדר להחליף בגדים ולהתאפר ואחרי עשר דקות שוב יצאנו מהאוניברסיטה ורצנו לכיוון תחנת הסאבווי שהביאה אותנו ל Time square  כאילו המקווום הסתחררתי מרוב היופי, אפילו שכבר הייתי בארה"ב ובניו יורק זה עדיין מדהים כל פעם מחדש! בקיצור המשכנו בריצה ונכנסו לאולם; קנינו שתייה במחיר מטורף (אבל הכוס הייתה שווה את המחיר ובמיוחד הצמא שלי) ומיד התיישבו בכיסאות האולם כמובן לא במקום המקורי כי כולם רוצים לשבת ליד החברים שלהם אבל מה זה משנה העיקר כקבוצה וההצגה התחילה.
את האמת לא כל כך הבנתי על מה היא הייתה ושוב הייתי ממש עייפה מכל השבוע (אני הולכת לישון מאוחר וקמה ממש מוקדם כי אני עושה מחליק וזה בקיצור שש שעות שינה לא ממש מספקות אותי) אז אני ורוב הקבוצה נרדמנו בהצגה אז החלטנו לומר שהיא הייתה פשוט חלומייייתתת (קרדיט לעומר בוריס)
טוב טיפה מבאס היה אבל התלהבתי רק מזה שהייתי בברוודיי שוב. אחרי זה נתנו לנו שוב קצת זמן להסתובב בטיימס אז אני וכמה חברות הרצנו כמה צילומים ואחרי זה רצנו ל forever 21 ותכננו שוב לשדוד את המקום אבל חוסר הזמן מנע את זה מאתנו. אני חייבת לומר שכן הכל לחוץ אבל אין מה לעשות הרבה פעמים גם לא עמדנו בזמנים בתור קבוצה וזה המחיר שנאצלנו לשלם, וגם יוצאים מניו יורק רק אחרי ארוחת הצהריים והשיעורים וחייבים להתייצב באוניברסיטה שוב לארוחת ערב ואתם יודעים עוד שתי רכבות סאבווי ועד שכל אחת מגיעה והזמן שנוסעים וההליכה.. כן הכל לוקח את הזמן שלו אבל שוב ההליכה ברחובות ניו יורק הריצה ממקום למקום הכל חלק מהחוויה (מתי עוד יצא לכם לרוץ מפוראבר  להפיל את כל מה שקניתם בחנות, לאבד את הארנק והפלא , להפיל את השקית חמש פעמים , לחצות באדום , לבקש אקסיוזמי מכל אדם ואדם, לראות ישראלי ברחוב שמלהב ממך ושוב לרוץ כמו מטורף נוטף זיעה כדי לא לאחר לקבוצה, בסוף להגיע בזמן אבל זה לא אתה שעיכב את הקבוצה אלא אחר ששכח את הארנק בחנות חחחחחחחח) לא, באמת, הכל חלק מהחוויה!

היום האחד עשר:

גשר ברוקלין גיייייייזזז!!!!!
היום התחיל רגיל למדי ארוחת בוקר שלא אני לא אפרט שוב מה מגישים, אחרי זה שיעורים לבביים עם המורה החדשה שלי (שכחתי לציין העבירו אותי כיתה כי הגיעו קבוצות חדשות מחול ואתם יודעים עושים שינויים וזה) בקיצור נשארתי עם עמית שזה הכי חשוב ממש שמחתי לגלות שאני איתה עדיין, ושוב מי שמכיר אותי יודע שאני שונאת שינויים, כן בהתחלה לקחתי את זה קשה שהעבירו אותי כיתה ודיי ישבתי להדס על הראש עם זה, אבל אחרי זה הבנתי שכמה ילדים עברו איתי יחד וההרכב של הכיתה לא כזה שונה והמורה ממש מקסימה, באמת ממש אהבתי אותה קראו לה סידני (או Ms. C) והיא הייתה ממש חמה כזו והשתדלה לשעשע אותנו ולהראות לנו סרטונים ולהפעיל אותנו. אז אחרי כל הברבורים שלי מה שהתחלתי להגיד הוא שהיא חילקה אותנו לשתיים (את כל הכיתה לחצי) ונתנה לנו עשר דקות להכין רשימה של דברים שנרצה למכור (לא באמת) ולתת עליהם מחיר, אחרי זה קבוצה אחת הייתה צריכה להתמקח עם השנייה על המחיר שהצענו לפריטים וכביכול למכור ולקנות אותם כמו בשוק (שוב העניין היה לדבר אחד עם השני באנגלית ואם אתה ישראלי אז להפגין את יכולות המיקוח שלך ואולי טיפה לצעוק חוחוחו). אני ממש נהניתי מזה. אחרי זה הייתה ארוחת צהריים רגילה למדי: פסטה, ירקות, ואת האמת שזה הדבר היחידי שאכלתי כל השבועיים האלו.. ואז לקחנו את הסאבווי הרגיל למנהטן ומשם ראינו מופע רחוב קצר (שוב חלק מהחוויה בניו יורק) קנינו מים, הכנו את הנעליים והתחלנו בהליכה על הגשר המרהיב, מוווושלם הוא היה. לחלק ההליכה הייתה מעיקה, אני מסתכלת על הצד החיובי ומשתדלת לא לקטר יותר מידי, אז הוא היה מדהייים. רואים חלק מהממם של ניו יורק וגם פארק קטן שאין לי מושג איזה. ושוב את החברה האמריקאית והכל היה מדהים. אחרי שעצרנו בנקודה והצטלמנו המון כרגיל, המשכנו את ההליכה שלא הייתה יותר מידי קשה, ירדנו מהגשר והגענו לברוקליןןןןן !!!!!! שם נתנו לנו דיי הרבה זמן חופשי (בסביבות השעה וחצי) אז איזה שעה התנחלנו בסטארבקס (צריך לצנן את הגוף) ואז המשכנו כל אחד בדרכו. אני רוני קרן והראל החלטנו להסתובב ולהכיר את הסביבה אז עוד הליכה של חצי שעה סביב העיר, הספקנו להכיר את כל הרוכלים והגענו למבנה קטן שנראה כמו עירייה או משהו. פשוט ישבנו על ספסל ונהנו מאווירה והמקום היפיפה.
אחרי זה חזרנו לאוניברסיטה לארוחת ערב נחמדה וישבנו וצפינו אני חושבת במשחק כדורגל ועוד יום מדהים נגמר.

היום השניים עשר:

יום שישייייייייייייייייייי אנשנושים להתעורר קידוש היום ואתם גם בטח יודעים מסיבמבה ווהווווו !!
היום התחיל דיי רגיל למען האמת, ארוחת בוקר וזה ואז שיעור אחרון שהיה ממש עצוב לעזוב ולהיפרד מהמורים (טוב לא בדיוק לעזוב כי עדיין יש לנו עוד יומיים אבל שיעור אחרון) אני לא זוכרת מה היה נושא השיעור אבל לא סיפרתי לכם במשך כמה שיעורים הכנו ברושור (בטח אתם שואלים את עצמכם מה זו המילה הזו- נו הדבר הזה שמחלקים כשמגיעים למקום תיירותי "עלון" אם תירצו) בקיצקץ הייתי עם עמית בקבוצה ועוד אחת איטלקייה חמודה שקראו לה אנה או אן פשוט היו שם המון עם שם אנה/אן אז כבר נהייתי ממש מבולבלת חחח תסלחו לי על זה. אחרי שסיימו לכתוב על מדינה שבחרנו, אוי רגע הפרעות קשב וריכוז נחשו איזה מדינה בחרנו (ישראל כמובןןןןן- לא היינו דיקטטוריות בכלל והכרחנו את האיטלקייה שאני אקרא לה א.נ כי אני לא זוכרת במדויק את השם, אז לא הכרחנו את א.נ אבל היא פשוט הציעה את זה) אז מידי אני ועמית נכנסנו לפעולה ושילבנו את יכולות השכנוע שלנו יחד עם ההגזמה והתחלנו לתאר לה את ים המלח, תל אביב, החרמון, וכמובן ירושלים והיא עזרה לנו עם הכתיבה כמובן וזהו הוספנו תמונות וציורים ויצא ממש פצצה. אה ושכחתי לומר בגלל הפרעת הקשב אחרי שסיימנו לכתוב הצגנו את זה בכיתה מול כולם, ואני מקווה שאנשים עכשיו ידעו על ישראל מעט יותר.
טוב אחרי השיעורים לקחנו את הסאבווי לסוהוווווו זה מרכז קניות ענק, לא מרכז זה פשוט המון רחובות שנראים אותו דבר והדרך הכי טובה לא לאבד זה פשוט לשנן את הרחובות, אז איך שהגענו אני ורוני התחלנו לשנן את מקום המפגש ואחריו יש ויקטוריה וממול זארה ואז אמריקן אייגל ואז הוליסטר ובחזרה גלידה ועוד חנות בשם אמריקן משהו וברנדי מלווין וזהו מקום המפגש- פשוט אמרתי?! כן היו כמה שהלכו לאיבוד, צפיתי את זה קורה ובגלל זה התעכבנו חצי שעה יותר ואז כבר לא יכלנו להגיע לצ'יינה טאון כמו שתכננו אבל לא נורא בכל זאת נשארו לנו 45 דק' פנויות כשהגענו לאוניברסיטה (אתם יודעים זה בכל זאת לא מספיק זמן כדי לקחת עוד סאבווי ולהגיע למקום חדש לטייל בו). הזמן הפנוי שנותר דווקא הועיל לעומת יום שישי בשבוע שעבר שלא היה לנו זמן להחליף בגדים והחלפנו רק אחרי הארוחה, הפעם הלבשנו, התקלחנו, התאפרנו ודיי לקחתי תזמן.. ואז שוב כשהגענו לדר האוכל המפות הלבנות, החולצות הלבנות, האווירה של שבת, אני לא יכולה להגיד האוכל כי דיי נימאס מפסטה באיזשהו שלב. אבל החברה והאווירה זה העניין, עומר שוב בירך על החלה, נועם שוב הסבירה לנו את המילים של "מי מלך המלכים" בבית השלשי (פאדיחה XD) וזהו היה ממש מיוחד ומהנה כרגיל!
אהההההה והמסיבונת כמובן, שוב רקדנו, השתוללנו, שרנו או זייפנו מה שתחליטו ואפילו רקדנו מקרנה כמו משוגעים עם המדריכות והיה ממש כייייייף. וגם לפני שהתחילה המסיבה היה טקס סיום (graduation)

היום השלושה עשר:

 

סופ"שששששששש כוווולם!!!
אז כפי שאתם כבר יודעים הבוקר קמנו מאוחר מהרגיל כי שבת וזה.. וארוחת הבוקר הייתה הרבה יותר נחמדה עם ביצה מקושקשת ופנקייק ומיץ תפוזים (האמת שהתפוזים זה דיי רגיל). אחרי הארוחה לקחנו מספר רב יותר של סאבווי לקוניאיילנד (איפה שצילמו את לילה במוזיאון) והמקום נראה ממש כמו בסרטים, אם הייתי בלילה ומוסיפה תפאורה הייתי בטוחה שזה מקום רדוף, למרות שהוא ממש לא נראה ככה פשוט הוא מתאים לתסריט כזה בגלל כל המתקנים וחוף ים ברקע וזה.
מזג האוויר היה אפרורי וירד מעט גשם אבל בסביבות 12 בצהריים השמש החליטה להאיר פנים והיה ממש נחמד וכיף! המון החליטו להעלות על המתקנים של הפארק אבל לא הייתי בעניין כי פחד גבהים ורכבות הרים זה לא בדיוק מתאים לזה חחח. אז הלכתי עם רייצ'ל קרן ורוני לחוף להשתזף, משם ראינו את שאר הקבוצה ובשלב מסוים רובנו חברנו יחד והלכנו למקדולנס לארוחת צהריים.
כשחזרנו לאוניברסיטה אכלנו ארוחת ערב, התקלחנו ושבנו לארוז מזוודות וכבר התחיל להיות עצוב.

היום הארבעה עשר:

יום אחרון בניו ג'רזיייייי
היה לי ממש עצוב הבוקר להבין שאנחנו עוזבים את המרכז, היום בראנץ' אתם יודעים אז ארוחה יותר מאוחרת, ועוד יותר עצוב היה לגלות שרייצ'ל עוזבת אותנו אחרי שבועיים כי היא יוצאת לבלות עם אחותה לא משנה... אז היה פשוט עצוב להיפרד גם ממנה..
טוב אז אחרי האריזות האחרונות והעמסה של המזוודות על האוטובוס שלקח אותנו לבוסטון, נפרדנו מכל החו"לים ועלינו לאוטובוס לנסיעה של משהו כמו 6 שעות (פאאאאאאאאק T__T) ממש נסיעה כמו לאילת. אז בדרך לבוסטון עצרנו בייל !!!!!!!! המקום אליו נשוב בעתיד כדי ללמוד (כמובן נקבל מלגה ולא תהיה ככה בעיה לממן את הלימודים) ויווואוווו איזה מקום משגעעעעע, כל הבניינים, הספרייה העצומה, אפילו התלהבנו מהשירותים המשוכללים (שאגב היו הרבה יותר יפים מהראווד- הערה לטובת הרוואד קחו אותה לתשומת ליבכם) והכל היה מדהייייים כל כך, וואוו כל כך חוזרת לשם כדי ללמוד או להארוורד עוד לא החלטתי..
אחרי הסיור הביאו אותנו לחנות של הקולג' וכמובן קנינו מלא סווצ'רים של ייל ועוד כמה דברים. אחרי זה לארוחת צהריים רובנו קנינו פרנצל וזהו נגמר הסיור, עלינו לאוטובוס שוב נרדמנו אחד על השני והמשכנו למדינת מסצ'וסטס!!!!!
כשהגענו הכל היה שונה כל כך, שוב התחלה חדשה, מקום חדש (עמנואל קולג') ומדריכים חדשים (שהיו מעט פחות נחמדים). אכלו בפעם הראשונה פסטה שלדעתי הייתה ממש נוראית אבל מה לעשות החדר אוכל היה סגור וזהו השכנו בערב, רובנו הזמנו אוכל (כן זה אפשרי) והיה נחמד אבל בעיקר מעייף מכל היום.

היום החמישה עשר:

זה היה הבוקר הראשון שלנו מזה שבועיים ללא טיולים לניו יורק או במקרה הזה לעיר, בכל אופן הכל התחיל דיי רגיל ארוחת בוקר אבל רגע סטופ סטופ תעצרו פה זה לא ארוחת בוקר --- זה בופהההה וואוווו אתם לא מבינים כמה אוכל לעומת ניו ג'רזי לא שחס וחלילה סבלתי אבל השינוי משמעותי פנקיים וחביתה כל יום לא רק בשבת!! והשוקו ממש טעייייים ויש שוקו בכלל !!!
אחרי ארוחת הבוקר נערכו מבחני רמה שוב, אבל לא לנו הישראלים אלא לשאר ילדי העולם כיוון שהחברה (ארדמור) עימה היינו בניו ג'רזי ליוותה אותנו גם לבוסטון ולכן תוצאות המבחנים הועברו ישירות למורים החדשים, ככה שעשינו מבחני דיבור בלבד (ללחוצים שבנינו- ממש קל באמת קטן עליכם אני בטוחה). אחרי המבחנים המהירים שיבצו אותנו במהירות בכיתות, ובגלל שרוב הילדים נבחנו הכיתות היום היו עצומות במספר הילדים היינו 25 ילדים בכיתה (ממש כמו בארץ) והיה ממש רועש והיה קשה גם לנהל שיעור אבל ידעתי שזה לא יישאר ככה ויפצלו אותנו. בהתחלה הייתי בכיתה עם המורה ג'וש שהוא למעשה יהודי וגם היה מספר פעמים בישראל (והוא ממש נחמד) ועם עומר בוריס, כפיר, ענבל ואיתמר מהישראלים בכיתה.
השיעור הראשון דווקא היה ממש קל כל אחד היה צריך לרשום על אירוע בחיים כמו אצלנו בר מצווה וזה ממש זרם ושוב חולקנו לקבוצות..
אז אחרי שערכו לנו סיור בקולג' המטורף כי הוא כל כך ענקייי, עצום בגודלו ועדיין אני לא יודעת איך הסתדרתי, והבנתי איפה הקומה של המרתף ואיפה חדר האוכל, ירדתי למרתף וגילינו המון אנשים חדשים!

היום השישה עשר:

הבוקר התחיל בארוחת הבוקר הטעימה שבשנייה אני אתרגל אליה עם מאפינס, פיינקק, פירות, שוקו ועוד ועוד. לאחר ארוחת הבוקר נכנסו לכיתות ולא זכור לי שלמדתי משהו מיוחד אבל אני חושבת שהיינו צריכים לקרוא בחוברת לפי דרישת המורה (כביכול בוחן קריאה). היום כבר הכיתה הייתה יותר מצומצמת, לא מספיק אבל עדיין עדיף, ואני חושבת שגם הכיתה שלי עברה חדר. אה ושכחתי לספר לכם יש לנו כרטיס שאנחנו חייבים להסתובב איתו, סוג של תג עם שרוך אדום אז בתמונות אתם ישר תזהו אותו, ויש עליו את ה ID שלנו יחד עם תמונה שהצטלמנו ממש באותו רגע שנתנו לנו אותו, וכדי להיכנס לחדר האוכל מעבירים לנו אותו וגם האמת כדי להיכנס לכל מבנה, בקיצור חייב להיות איתו בכל רגע נתון וגם עם הצמיד שעליו כתוב מספרי חירום. זה לא נורא בכלל ואני ממש אהבתי אותו חיחיחיחיח.
אחרי הלימודים הלכנו לארוחת הצהריים בשעה 12 בדיוק כמו בניו ג'רזי אבל כאן המגוון מטורףףףףף (No more pasta) איזה כיף זה סוף סוף לאכול המבורגר אתם לא מבינים אחרי שבועיים בלי בשר (ואני לא אכלנית גדולה של בשר) וירקות כמובן וצ'יפס יאמייייייי.
אחרי ארוחת הצהריים הלכנו לבית מדינת מסצ'וסטס, היה שם ממש יפה רק חבל שלא הבנתי על שום דבר במקום הזה, לא זכור לי שהייתה הדרכה בכלל במקום אבל לא משנה, קצת שעממום.
החלק הכיפי היה הפארק הענקי של בוסטון מרהיב ביופיו, וקנינו שיקיים וככה היינו רגועים יותר וכולם היו מרוצים!

היום השבעה עשר:

גוווווו רד סוקס!!!!!!
אוקיי אז הסדר היום הרגיל ארוחת בוקר מפנקת ואז שיעורים שבהם אני חושבת שציירנו סביבה כלשהי ג'ונגל אם אני לא טועה והיינו צריכים לרשום חוקים, להגדיר אותה (לא משהו) ואז היינו צריכים לרשום על מקומות מהארץ שלנו אז התחלקנו לקבוצות וזה היה כיפי יותר אבל באמצע השיעור העבירו אותי כיתה שוב.. הפעם נפלתי על מורה ממש סטלן כזה, כל השיעור ראינו סרטים ולא ממש למדנו אבל הייתי כל כך עייפה שלא עניין אותי מה היה ופשוט נמנמתי בשיעור חוחוחו D:
אחרי ארוחת הצהריים שלא הייתי רעבה בכלל עוד לא רגילה לשעות לא הלכנו לחנות של הרד סוקס וקנינו שוב ושוב אצבעות וחולצות וכדורי בייסבול (נראלי שזה מה שזה היה XD) ואחרי זה נכנסנו לאיצטדיוווווןןן!!!! אתם קולטים אשכרה הלכנו לשם היה ממש נחמד והאצטדיון כל כך ענקיייייי והיה ממש חם אז המצב לא האיר פנים >< לא משנה זה היה מאאאאגנייייב.

היום השמונה עשר:

שישייייייייייייייייייייייייייייייי יייייייייייא!
וואיי היום היה לי בוקר מוזר, אחרי ארוחת הבוקר הלכתי לשיעור והיה אמור להיות לנו מבחן מסכם אבל המורה הסטלן שלנו ישן אז המבחן התחיל רק חצי שעה אחרי כולם מה שעיכב אותנו מעט והיה דיי מעצבן ואחרי זה עד שהגיעו החוברות של הבחינות וגם עד שמישהו שם לב שאין לנו מורה לקח זמן, לא נורא אבל סתם מורה מעצבן..  המבחן היה דיי פשוט כולו אמריקאי ויש גם כתיבה ארוכה ואחת יותר קצרה (עדיין קטן עליכם) וזהו אחרי זה לא ממש למדנו רק שיחקנו יותר טוב!!
היה לי טיפה זמן עד ארוחת הצהריים שעדיין לא הייתי רעבה בכלל *~* אז סתם התפזרנו בקמפוס. אחרי ארוחת הצהריים שיחקנו המון הוקי ואז לקחנו בלוקים של ציור, מכחולים וגועש כזה והתחלנו למצוא את הצד היצירתי שבנו. היה לי ממש כיף כי אני אוהבת לצייר ויצירות וזה. שוב השתעממנו דיי מהר אז המדריכות האלופות שלנו לקחו אותנו לגמרי בספונטניות לליטל איטלי!!!! וואיי איזה מקום אתם לא מבינים איזה ציורי שם: מרינה עם סירות, המון מסעדות מסתבר שהיה שם שוק וכמו טיילת קטנה ומרכז קטן עם כמה חנויות (קצת מרוחק יותר). היו שם גם כמה אנשים ששרו אופרה (creepy) הצטלמנו שוב ושוב ואז נהיה כבר לילה והיה צריך לחזור למקום המפגש ולקחנו את הרכבת חזרה לקמפוס.
חזרנו לקידוש מעט באיחור לארוחה אבל הסתדרנו ושוב השירים, האווירה הכיף והחברה ועכשיו מותר לומר גם האוכל ^^ אחרי זו הייתה מסיבה וגם סוג של מסיבת סיום בהן קיבלנו תעודות והצטלמנו ונפרדנו מהמורים (לי לא היה אחד קבוע).. ולילט לכולם

היום התשעה עשר:

בוקר אוווור חמודים -_-

שבת בבוקר אז קמנו יותר מאוחר מהרגיל (יאיי שנת יופי נוספת)
אחרי ארוחת הבוקר המאוחרת יצאנו שוב לליטל איטלי כדי לקחת שייט ולצפות בליוויתנים מהממים. שוב עמדנו תור מטורף וירד טיפה גשם אז זה עדיף מלעמוד בחום הנורא של ישראל (נכון בלי תלונות). שטנו כשעה וחצי עד שהגענו לנקודה בה הם נמצאים ואז תוך כדי הסברי המדריכה התחילה הצגה מרהיבה עם הזנב המשגע שלהם! יצורים חמודים ומשגעים שכמותם P=
אחרי המופע המשכנו לשוט שעה וחצי בכיוון חזור כמובן שקנינו נשנושים על האונייה בת השלוש קומות ושוקו חם כי היה פשוט קפווווווווווווווא  מזל שהייתי חכמה והבאתי איתי את הסווצ'ר של ייל (= עדיין היה קור אימיים אה ואני ונועם התחלנו לספור כמה מדינות אנחנו מודעות לקיומן מתוך ה 52 (לא להתוכח על המספר) והגענו ל 48 אז זה כבוד חברים!
כשירדנו מהאונייה קנינו מזכרות מבוסטון וזהו התחלנו לחזור לקולג'.
שוב שיחקנו הוקי שולחן וגם בזה שיפרתי את היכולות שלי חחחח וזהו עוד יום נגמר.

היום העשרים:

בראנץ' !!!!!!!!! So fancy
גם היום קמנו מאוחר יותר וווווהוווו Zzzz  ....
היום נסענו להארוורד כדי לבחון את האופציות גם שם נראה איזו הצעה יותר טובה .. את הסיור ערך לנו המורה שלי לשעבר ג'וש וגם הוא היה מדהייים. כולנו נגענו בנעל של הפסל לשם הצלחה והצטלמנו ברחבי האוניברסיטה (לא חסר איפה) וכן אני בטוח אחזור בעתיד :O
בסוף הסיור נכנסו גם לחנות לקנות סווצרים חדשים בצבע בורדו מעלף חחיחיחייח
וזהווווו יום אחרון, לילה אחרון, ארוחת ערב אחרונה הכל פתאום עצוב, מי רוצה לחזור בכלל??! מי רוצה להיפרד מכולם?!! אי אפשר לסיים את זה ככה חחחח סתם זה פשוט עבר מהר כל כך שהרגשתי שלא הייתי מספיק זמן (טוב ההורים לא הרגישו ככה)

בוקר אחרון:

אין יותר מידי מה לספר, גם הבוקר הזה היה עצוב מאוד, ארזנו את המזוודות כל הלילה ושקלנו שוב ושוב ולא יודעת איך זה קרה אחרי כל הקניות היו לי רק פאקינג 23.8 קילו כשבאתי עם 23 קילו!!!!!!!!!! אה זה בטח קרה כי הבאתי טרול לעלות אותו למטוס. מהאוטובוס התחלנו נסיעה של שש שעות חזרה לניו יורק לשדה התעופה, כמובן עצרנו באמצע לאכול במקדולנס וקנינו שטויות אחרונות וזהו נגמררררר כמה עצווווב !! מה שכן היה נחמד לראות את ההורים סופסוף =] טיסה של עשר שעות הנה אני באה O_0

אז אני מקווה שעזרתי לכם באמת ניסיתי לחשוב על כמה שיותר שאלות ולענות עליהם תוך כדי. משהו אחרון האנגלית משתפרת במידה מסויימת, כן זה לא יכול להגיע לרמות שאני מדברת אנגלית כאילו אני חיה באמריקה כל החיים אבל אני לפחות העשרתי את אוצר המילים שלי ותמיד זה נותן יותר ביטחון לדבר באנגלית מבטיחה לכם! בכל אופן זו חוויה מדהימה שלא אשכח בחיים שלי ואני ממליצה לכולם בחום לא להתלבט פשוט לנסוע והכל יסתדר מעצמו, כל החששות הכל יירגע גם הגעגועים לכלב ולהורים והחברים ;)

אווווהבת אתכםם יפייים שליייי ומתגעגעת כבר לינוי 3>