לפני שמתחילים לכתוב, שואלים מאיפה להתחיל?
מה הדבר הראשון שאני אספר.. ואת האמת? שאין לזה ממש תשובה..
לפני בערך 7 חודשים אבא שלי הציע את הרעיון ללכת לסאמר סקול בחופש, די התנגדתי.
אחרי כמה שבועות החלטתי שאני מתחילה לברר, מה יותר שווה איפה יותר נהנים מאיפה יש יותר סיפורים ויותר חוויות, על מה אנשים ממליצים.
מצאתי 2 אופציות, קימברידג' ואוקספורד.
בגלל שאני מדריכה בצופים ועוד לפני סיפור המלחמה בכל זאת אני מדברת איתכם על חצי שנה אחורה.. אמרתי שהכול תלוי בתאריך, כמה שיותר קרוב לאוגוסט נבחר.
אחרי התלבטויות רבות, בחרתי - אוקספורד.
אין ספק שזאת ההחלטה הכי טובה שעשיתי.
נרשמתי והתחלתי לחפש מי נרשם מי איתי בקבוצה, וככה מצאתי את ענבר.
לא עברו יותר משתי דקות והכניסו אותי לקבוצה בווטסאפ, קצת בדילאי כולם כבר מכירים.
מחשבה ראשונה? אמאלה. הימים עוברים ואם הזמן יותר ויותר אנשים נכנסים לקבוצה, כולם מרגישים כל כך בנוח ואין נושא של מדברים עליו. וכל המחשבות משתנות. הם חמודות אני בטוח יהנה. לא ידעתי ממש למה לצפות.
זמן המפגש מתקרב, כל כך הרבה התרגשויות והקבוצה (שללא ספק הייתה הכי פעילה אצלי בטלפון) פועלת יותר מתמיד, אתם כבר פה?? באיזה שולחן?? הגעתי. כמובן שהתחבקנו ואמרנו שלום כאילו אנחנו כבר מכירים שנים.
עם הזמן שמנו לב שאנחנו הקבוצה היחידה שיושבת ביחד לפני הכניסה לאודיטוריום באודיטורים ואחרי האודיטוריום. שם הכרנו את ספיר רזונת כזאת תמניה, מבט ראשוני? יש לי תחושה שזכיתי.
אחרי השבועיים?
אין ספק שזכיתי. אני יכולה להבטיח לכם שאלו היו 3 שעות שרק גורמות לך להתרגש יותר לטיסה, הימים עוברים והשם של הקבוצה משתנה כל יום.. 21,22,23 ימים... היום! 21.7 אחת עשרה בלילה, יוצאים מהבית ונוסעים לשדה תעופה, לחץ לחץ לחץ,
נראה כאילו ה-7 חודשים מאז שנפתחה הקבוצה היה לפני שבוע המפגש היה אתמול, ועדיין הסאמר סקול עוד כל כך רחוק. הא לא, זה עכשיו! אומרים ביי להורים ומשם התחילה החוויה הכי משמעותית שהייתה לי.
במשך שבועיים הכרתי אנשים שהפכו להיות המשפחה שלי.
האווירה השונה הנוף המדהים הכול ירוק נוהגים בצד הפוך אסור לצעוק (תהיו בטוחים שזה קשה לישראלים..) כולם כל כך מנומסים, עולים לאוטובוס הוא נקי אין מסטיקים על הכסא פרקט על הריצפה שירותים וכיור.
הגענו למגורים שלנו, חולקנו לדירות, הייתי עם רומי ושירה בדירה, שירותים ומקלחת סלון ומטבח כל אחת והחדר שלה, אין דרך להסביר את כמות ההתרגשות שהייתה בתוכינו.. תוך פחות מדקה המקום כבר נקרא הבית. החיוך לא ירד הלכנו לקולג' עשינו מבחן אכלנו הכרנו את החברה מחול. והתרגשות לא יורדת.. חולקנו לרמות שונות המורים מדהימים והאווירה כיפית.
כל יום הייתה פעילות שונה, אם הזמן כולם מכירים את כולם, כולם מדברים עם כולם, המדריכים כמו חברים שלנו.
אין דבר כזה יום בלי לצחוק לחייך ולהנות, מהבוקר ועד הלילה.
לא חשבתי שכשאני אגיע האנשים שאני אפגוש יהיו חלק כל כך גדול ממני אחרי.
החוויה הזאתי כל כך מלאת כיף והנאה בלי הפסקה, אין לי בכלל דרך לתאר את מה שהלך שם. לא רציתי לחזור הרגיש לי כאילו אני שם מיליון שנה ואני לא מפסיקה להנות כל יום שעובר רק נהיה יותר ויותר כיף מהקודם.
האנשים מחול שנמצאים איתך כל יום האנשים מהארץ זה כאילו אתם מכירים שנים. אני זוכרת את הדבר שהכי הסביר לי כמה אנחנו ללא ספק ה summer school הכי מאוחד, כשהיינו בלונדון בקרוז כולנו יצאנו החוצה, שמנו מוזיקה ורקדנו ביחד, הקאמפים האחרים לא הבינו מאיפה הגענו, ושם הבנתי. שאין עוד קבוצות כמונו!
זה ללא ספק עשה לי את הקיץ, השיט בנהר, מאדם טוסו, לונדון אי, באולינג, מוזאונים שונים, הארי פוטר, או סתם לשבת באיזה פארק לדבר ללא הפסקה לשחק כדורגל או יוגה. חוויות שאני לא ישכח אם אנשים שאני לא אשכח.
אוקספורד 2014 תודה שהייתם חלק מהחוויה הזאת!!
אז אם למישהו עוד יש קצת התלבטות.. תהיו בטוחים שאוקספורד זה המקום הכי מדהים שתהיו בו.
טל גולן 16
קציר.
