לילוש

אני לי כהן בת 15 וחצי ואני יצאתי לסאמר סקול שקווין אנס בין התאריכים 6.7.2014-20.7.2014 

אני לא ממש יודעת איך לסכם חוויה שכזאת אבל אני מבטיחה לנסות

אז אחרי עיכוב בטיסה של ארבע שעות ואחרי שעברנו את כל הבדיקות שמחנו שסוף סוףעלינו למטוס והטיסה עברה ממש ארוכה כי ממש ציפינו להגיע כבר אחרי היום המתיש ואני זוכרת שכשהגענו ממש התפעלנו מהגודל והיופי של המקום וכמה שמחנו שזה היה יותר טוב ממה שראינו בתמונות...

ירדנו מהאוטובוס ולקחו אותנו לבניין שלנו שם פגשו אותנו הולי שרי ולייסי הולי החזק סחב את המזוודות של הבנות שתי קומות והן היו ממש כבדות  הביאעו לנו ארוחות סנדביץ' והלכנו לישון למחרת על הבוקר ציפו לנו פעילויות ספורט והמדריך ספורט הראשון שהכרנו היה ג'יימס  שלא היה לנו מושג עד כמה בסוף ניקשר אליו  עשינו פעילויות ותחרויות כפיות כל היום הכרנו אנשים חדשים והיה באמת רושם 

מדהים שנשמר לכל אורך השהייה שלנו!!

עשינו מלא מלא פעילויות לאורך הימים ואף פעם לא שיעמם ותמיד היה מצחיק רק לצערי היה כמה ימים שפשוט נשארתי בחדר בגלל משהו שעקץ אותי וכל הרגל שלי התנפחה והיה לי סיפור עם בית חולים כדורים וכדומה וכתוצאה ומזה אני מרשה לעצמי לומר לכם להיות רק עם נעליים סגורות ובלילה עם גרביים ומי שלא עושה את זה אני מאחלת לו שלא יעקץ

אז יצאנו הרבה בשבוע השני והכל היה פשוט מדהים אבל תתכוננו ללכת הרבה ותמיד תיהיו עם חשיבה חיובית והכל יעבור בצחוק ובכיף אתם תראו שם מקומות יפים ואם יתמזך מזלכם תראו את לונדון בלילה וזה יהיה מראה שאתם

לעולם לא תשכחו כי זה פשוט מדהים אנחנו היינו יחסית קבצה קטנה של16ילדים אבל באמת ככל שהיינו יותר קצת ככה היינו יותר מגובשים ובאמת שהיינו מגובשים תמיד היינו ביחד ואף אחד אף פעם לא היה נשאר לבד אתם תראו מקומות יפיפיים והדרכים הן תמיד הכי יפות אז כדאי להסתכל מאשר לישון כי לישון אפשר בלילה 

הישראלים כרגיל הם תמיד יותק קולניים ושמחים מהשאר ואני באמת שמחה לומר שאנחנו התחברנו לכולם אם זה הרוסים האיטלקים הצרפתים ואפילו לספרדי היחיד שהיה שם התחברנו לכולם גם למדריכים ולצוות במקום וכמובן שאי אפשר לשכוח את המדריכה המדהימה שלנו ליאור שדאגה להיות שם בשבילנו לדאוג שנבלה שם כי זה באמת חוויה שאסור לפספס ליאור המדריכה שלנו באמת עשתה מעל ומעבר למה שהיא הייתה יכולה או הייתה צריכה לעשות בשבילנו רק בשביל שאנחנו נוכל להינות שם אז ביציאות היינו עם שרה ג'יימס ופבייו מצוות הספורט לרוב הינו עם ג'יימס שהוא היה המדריך הכי מדהים שיכולנו לבקש כמובן חוץ מליאור ואהבנו אותו מאוד והוא אמר לנו כמה פעמים שאנחנו הקבוצה האהובה עליו

ואני זוכרת שמחולקת תעודות כשנפרדנו מכל הצוות והילדים ידעתי שאני אבכה אבל לא ידעתי שאני אבכה כמו ילדה קטנה לא היה לי מושג עד כמה אני יקשר שם לאנשים והייתי כל כך עצובה מהידיעה שרוב הסיכויים הם שאני לא יראה אותם יותר בחיים וזה היה הכי קשה לי מוזר לי לחשוב שבכלל לא התגעגעתי למשפחה שליפשוט היה לנו כל כך הרבה מה לעשות שם שבכלל לא היה לנו זמן לחשוב על המשפחה או על געגועים וכמובן שכל הקבוצה עדיין מדברים וזה היה לי מוזר לא לראות אותם כל יום מבוקר עד ערב וכמובן שעכשיו אני מתגעגעת גם לחברי הקבוצה שלי וגם לכל האנשים המיוחדים שהכרתי שם וכשאמא שלי ראתה אותי בשדה התעופה התחלתי לבכות והיא שאלה אותי מה קרה ?

התגעגעת? אז אמרתי לה לא.. אני רוצה לחזור לאנגליה וזה באמת היה נכון אני ממש רוצה לחזור לשם ולהיות עם האנשים שהכרתי ואהבתי שם כי באמת שלא יכולתי לבקש טיול יותר מדהים כייפי וחווייתי ממה שהיה ומי שלא עושה את זה לפחות פעם אחת מפסיד! לפחות אני יודעת שאני הולכת לחזור בשנה הבאה   אז למי שנוסע אני מאחלת לו שיהנה כמו שאני נהנתי ..

וזה היה הסיפור שלי.. לי כהן