אז מאיפה להתחיל?
אני אופיר קרת, בת 16 וחצי מרעות. הייתי בסאמר סקול במשך שבועיים בעיר הכי מדהימה שיש, אוקספורד! אלו היו רק שבועיים אבל אלו היו השבועיים הכי מדהימים שהיו לי בחיים! 
עברו כבר 6 ימים וזה עדיין לא נקלט שזה נגמר! אני עדיין רגילה שיש ארוחת בוקר ברבע לשמונה ושצריך לצאת לשיעורים ב8:25 ושמיילס כועס עלינו על זה שאיחרנו בשתי דקות. 
בואו נתחיל מההתחלה, בסדר?
הכל התחיל ב11 ליולי, ביום של המפגש. כאשר ההרצאה הכה (לא) מעניינת נגמרה, היינו צריכים להתחלק לקבוצות של המרכזים ולהתחיל את מפגשי ההכרות. אני באתי לבד ולכן לא הכרתי אף אחד. הייתי ממש לחוצה אם לומר את האמת אבל הקבוצה הייתה דיי נחמדה.
מאיה, המדריכה הכי טובה בעולם, קבעה שכל אחד צריך לומר את שמו ושם של אוכל שמתחיל באות הראשונה של שמו. לא הבנו מה היא רצתה. 
אחרי זה היא העבירה נייר טואלט בנינו ואמרה לנו לקחת כמה חתיכות. כל חתיכה, צריך לספר משהו. בקיצור, היה מצחיק ומלחיץ אבל הכל נגמר תוך רגע, כמו הטיול. 
עברו 11 ימים והגיע הזמן לטוס. 
הגענו לשדה תעופה ב6 בבוקר בשביל להספיק לטיסה ב10.. כל ילד היה במקום שלו, לחוץ מהטיול ומהפחד שלא יצליח להתחבר. ככל שהזמן עבר, כך הצלחנו יותר ויותר להירגע ולהיפתח. לא עברה שעה וכבר דיברנו עם אחד והשני. עשינו צ'ק אין והלכנו לדיוטי פרי. אני נשארתי עם מאיה וכמה בנות - אחת מהן הייתה השותפה שלי בחדר. אני שומרת איתה קשר עוד עכשיו. היא הייתה החברה הכי טובה שלי שם - וסתם דיברנו בין עצמנו. עבר הזמן וכבר היינו צריכים לעלות על המטוס! הטיסה הייתה חלקה ושקטה. תוך חמש שעות, הגענו לאנגליה ונחתנו בלונדון.
אמרו שירד גשם אז לבשנו מכנסיים ארוכים, טרנינג, הבאנו ז'קטים עבים. התכוננו כמו שצריך. הבעיה היא, היו 30 מעלות בחוץ והיה נורא חם! לא הבנו מה קורה פה. יצאנו מהמטוס והגענו ליציאה של השדה תעופה, שם חיכה לנו מייקי, מדריך מארדמור, החברה שליוותה אותנו כל הדרך, והמנהלת הלה. הם נתנו לנו אוכל ויצאנו לדרך. שעה שלמה נסענו לקמפוס בתוך אוטובוס שחור בלי מזגן, בלי חלונות פתוחים, כאשר יש 41 מעלות בתוך האוטובוס עצמו אבל בסוף הצלחנו לשרוד והגענו לעיר המדהימה, והישנה, אוקספורד!
כל הבניינים שם נראו כאילו יצאו מתקופת הביניים, הכל היה ישן וכל כך יפה.
הגענו לקמפוס, שם מייקי נתן לנו את המפתחות לחדרים - בהם היו שלושה חדרי שינה, סלון, מטבח, שירותים ומקלחת ואפילו אור שנדלק ברגע שזזים! כמובן וכמובן שניסיתי להיכנס לחדר בבום ולצעוק "ויהי אור!" וכמובן כמובן שזה לא הצליח
- ואמר לנו מתי צריך לרדת. כמובן הוא עזר לנו עם המזוודות הכה כבדות עם ה-20 קילו (עצה שלי, אל תביאו כזה הרבה בגדים - במיוחד לא מגבות כי יביאו לכם שם. רוב הבגדים לא צריך וחוץ מזה, אם תביאו הרבה לא יישאר מקום לשופינג שתעשו
) התארגנו מהר מהר וירדנו בחזרה למטה בזמן שאמרו לנו. מיילס, המנהל של המקום, בדיוק הגיע ואמר לנו שלום. עם זה, יצאנו לחדר האוכל.
בהתחלה לא הבנו בכלל מה קורה מכיוון שהיינו צריכים לצאת מהקמפוס וללכת טיפה בעיר. אחרי איזה חצי שעה של הליכה, סוף סוף הגענו למקום מלא בדשא שאי אפשר לדרוך עליו, מכיוון שקברו שם גופות או משהו כזה, לא ממש הבנתי מה שהם אמרו. אל תיבהלו, זה סתם. נכנסנו למקום בו הוגש האוכל ולקחנו את מה שהיה. מה שעל בטוח, כל אחד לקח תפוחי אדמה. תפוחי אדמה זה כמו חומוס וטחינה פה. זה ה-מאכל שם.
לקחנו סכו"ם ומיהרנו לחדר האוכל, בו יש שלושה שולחנות ארוכים ארוכים המתחילים מהכניסה לחדר עד לסופו. בצד השני של החדר היה שולחן מרכזי כמו בהארי פוטר אבל אף אחד לא אכל בו. אף אחד מאיתנו לא יודע מה לעשות מכיוון שהילדים מארצות אחרות כבר היו שם ופשוט היינו לחוצים. בלשון המעטה, כמובן. אכלנו, דיברנו, צחקנו ומיהרנו בחזרה לקמפוס, בו חיכתה לנו פעילות כיפית שנהרסה בגלל הגשם שסוף סוף הגיע, אז במקום לעשות משהו כיפי, היינו צריכים לשבת בחדר האוכל - או יותר נכון, ברייקפסט רום - ולשחק משחקי קופסא עם הילדים הזרים. בהתחלה היינו סגורים בתוך עצמנו, ישראלים פה, אחרים שם, אבל בסוף הצלחנו לשבור את ההרגל הזה והתחלנו לשחק עם ילדים אחרים. היה ממש כיף אם לומר את האמת.
ביום השני גילינו שארוחת הבוקר היא ב7:45 ושצריך להיות שם כולם. חשכו עניינו! לא הבנו מה פתאום שבע בבוקר בחופש. רצינו להבריז ולהמשיך לישון אבל זה לא היה משנה כי ב8:25 היינו צריכים לצאת לקולג' - ידוע גם כחדר האוכל בו אוכלים צהריים וערב. הגענו לקולג' והלכנו לקומון רום - שם כל הילדים שנמצאים בקולג' יכולים להירגע, לשחק פול או פינג פונג או לראות סרטים בלי תרגום.. אחרי מספר דקות של רגיעה, או בקיצור, שעמום מוחלט, הלכנו לדבר טיפה על אוקספורד והאוניברסיטאות השונות שיש שם עם שני סטודנטים שגרים שם, אחת הולכת לקיימברידג' והשני הולך לאוקספורד. הם הסבירו לנו איך החיים שם באוקספורד ואיך הלימודים בכל קולג'. הסטודנטים סיפרו לנו דברים ממש מצחיקים על המועדונים שיש להם שם - אפשר להצטרף לכל מועדון שרוצים, מספורט ללמידה לאכילת גבינה.. כן, יש מועדון בו הולכים אליו אנשים ופשוט אוכלים גבינה ביחד.
סיימנו את הפגישה וחזרנו לקולג' לארוחת צהריים מלאה בדברים טעימים. בחדר אוכל, גילינו שיש שם משרתים, או יותר נכון, עוזרים. הם מזגו לנו מים כל הזמן ולקחו לנו את הצלחות כשסיימנו מבלי לשאול בכלל אם אפשר או לא. לקחו לי את הצלחת כמה פעמים עוד לפני שסיימתי לאכול.
אחרי האוכל, היה לכולנו מבחן שיבוץ שלקח שעה פחות או יותר. המבחן היה דיי מגוון - היה דקדוק, אוצר מילים, חיבור קצר ושיחה אחד על אחד עם אחת המורות. אחרי המבחן, באה מישהי העונה לשם סילביה. הוא טיפה מפחידה אבל ממש חמודה. היא לימדה אותנו טיפה על אוקספורד, ומכיוון שזה היה השבוע הרדוף (Haunted Week) - כל שבוע יש להם משהו אחר - היא ניסתה להפחיד אותנו בקצת סיפורי רוחות למיניהם.
היא סיפרה לנו מספר עובדות על העיר, כמו מתי היא נוסדה - 1020 או אפילו 900 - כמה קולג'ים יש באוקספורד - 39 - ועוד כמו זה. היא נתנה לנו סיפור קצר על בן אדם שפעם למד שם והמורה שלו נהרג על ידי זומבים שהיו פעם התלמידים שלו - אני מספרת בשביל ההכנה - ותשחץ עם מילים הקשורות לדברים מפחידים.
בערב כשחזרנו לקמפוס, הייתה פעילות, כמובן, בה היינו צריכים להתחלק לקבוצות שלנו ולהעלות הצגה הקשורה לנושא של השבוע - haunted week למי שלא זוכר. לא הבנו מה קורה וממש נלחצנו כי הייתה לנו רק שעה להכין הכל ויום למחרת היינו צריכים להעלות את ההצגה מול כולם. היינו צריכים להכין "סרט אימה" אבל זה בסוף יצא יותר לכיוון הקומדיה...
יום אחרי זה, כבר ידענו באיזה כיתות אנחנו. היו שלוש מורות, כל אחת רמה שונה. למזלי, יצאה לי מורה נחמדה אבל אל תצפו שכולן נחמדות. הייתה אחת רעה ואחת שהשאירה את התלמידים יותר זמן ללמוד.
לאחר ארוחת הצהריים הלכנו לסיור באוקספורד, ראינו קולג'ים יוקרתיים ואת בית התפילה, המדשאות הענקיות והירוקות וחדרי האוכל המפוארים שלהם. המדריכה המקומית הסבירה לנו על המוזיאונים בעיר, הספריות הענקיות והחיים בעיר הזו... אני לא יודעת לגבי האחרים, אבל לי זה ממש עשה חשק לעבור לגור שם. אחרי הסיור הקצר, עצרנו בגראנד קפה (Grand Cafe) הבית קפה הראשון באנגליה.
לאחר ארוחת ערב, חזרנו לקמפוס, שם היינו צריכים להעלות את ההצגות שלנו. הקבוצה שניצחה הייתה שלי כמובן! - סתם, לא. קבוצה שש ניצחה - היה ממש מצחיק וכיפי בלילה הזה, הצלחנו להתחבר עם מלא אנשים שם.
אחרי שהפעילות הסתיימה, כל אחד עלה לחדר שלו ופשוט הלך לישון - אחרי שדיבר עם המשפחה כמובן.
היום השלישי התחיל אותו הדבר - ארוחת בוקר, לימודים - בצהריים הלכנו לנהר תמזה, נהר נקי ויפה המכוסה בצמחייה ירוקה, עם מלא ברווזים חמודים וקטנים במים.
היה נורא נעים יחסית לימים האחרים. ממש לא רציתי שהשייט יסתיים. אחרי איזה שעה של שייט רגוע בנהר, היינו צריכים לרדת מהסירה ולהמשיך עם עניינינו. 
בארוחת הערב, הגיעו סטודנטים לטקס הסיום שלהם. כל הבנות היו לבושות בשמלות ערב יפות וכל הבנים בחליפות.
הכל נראה כזה חשוב ורשמי. אכלנו ארוחת ערב ומיהרנו בחזרה לחדרים. בשמונה בערב, כמו כל ערב, התקיימה הפעילות, רק שהפעם, הפעילות הייתה בפארק. השמיים היו מהממים והייתה לנו פעילות ספורטיבית הפעם. 
שיחקנו "דגל", מכירים? צריך לגנוב את הדגל של הקבוצה השנייה ובאותו הזמן לשמור על הדגל שלך. הקבוצה שלי ניצחה פעמיים מתוך שלוש - ווהו! - הוצאנו מלא אנרגיות והיה ממש כיף אפילו שהיה קפוא. הצטלמנו כולנו כמה פעמים וחזרנו לחדרים.
ביום החמישי גילינו להפתעתנו שאנשים אשכרה לובשים גלימות כמו בסרט של הארי פוטר ובכל אמצע חודש כאשר יש ירח מלא, עושים סעודה גדולה כאשר יש את כל הפרופסורים והמורים בשולחן הראשי וכל התלמידים הלבושים בגלימות בשולחנות האחרים - בדיוק כמו בהארי פוטר. בצהריים הלכנו שוב פעם לפארק ושיחקנו dodge ball, יעני מחניים. חלק ישבו בצד ופשוט נחו להם - כמוני.
המקום הזה ממש התחיל להרגיש כמו בית, שאשכרה התחלנו לקרוא לזה ככה. רק חמישה ימים עברו וכבר זה הרגיש ככה...
כשהגענו "הביתה", חיכתה לנו ארוחה מהנה עם פיצה ושתייה קרה, מיילס והמדריכים קנו חלות וחומוס בשביל הישראלים והביאו יין - לא אמיתי כמובן - בשביל הקידוש. העברנו את היין ונתנו למדריכים לאכול מהחומוס. הם ממש אהבו את זה אפילו שזה היה חיקוי גרוע של החומוס הישראלי... חלק אפילו שמו חומוס על הפיצה שלהם! לאחר מכן, מיילס דיבר טיפה ונפרד משלושה חברים שעזבו ביום למחרת. היה עצוב. 
בשמונה בערב הייתה תחרות כישרונות בה כל קבוצה הייתה צריכה להופיע ולהראות מספר כשרונות. הקבוצה שלי שרה לה וזהו. אני התחבאתי בקהל אז ניצלתי. הערב הסתיים עם ראפ רוסי אבל לפני זה המדריכים ומיילס שרו לנו טיפה. אם לומר את האמת, הם יודעים לשיר לא רע.
ביום שבת הלכנו לטירת וינזור. ירד טיפה גשם אבל עדיין היה חם. עלינו עלWindsor Bridge והגענו לEton College. למדנו יום לפני בכיתות שהבית ספר הזה נבנה בשנת 1440 על ידי הנרי השישי, מלך אנגליה. בעבר הוא הוקם עבור 70 בנים, אך כעת לומדים בו כ-1300 בנים! היום, שנת לימודים שם עולה 30,000 פאונד! הרבה, אבל לגמרי שווה את זה. גילינו שהנסיך ויליאם, הנסיך הארי וראש ממשלת בריטניה למדו שם גם.
אחר כך הלכנו לטירת וינזור. היה חם נורא והיינו צריכים לחכות חצי שעה בתור אבל זה היה שווה את זה. בדרך לטירה, עצרו אותנו עקב תהלוכה של מספר חיילים. חשבנו אולי בני המלוכה עומדים לעבור, אבל לא. רק חיילים המחליפים משמרות.
כשנכנסנו לטירה קיבלנו אוזניות ומכשיר ששמענו בו באנגלית הסברים על כל מה שראינו בטירה. גם מבחוץ וגם בתוך החדרים. בתוך הטירה היו מיליוני חדרים, רובם פשוט מגוחכים. היה חדר ציור, חדר ישיבה, חדר כתיבה ועוד. לאחר איזה שעה של הסתובבות בטירה, חזרנו בחזרה לקולג' ואפילו קיבלנו טיפה זמן חופשי! או יותר נכון, free time.בפרי טיים נותנים לנו לצאת בזוגות או יותר לקשופינג ברחבי העיר. אם לומר את האמת, לאוקספורד יש מלא להציע כשזה מגיע לחנויות.
בחמש ורבע, כולנו חזרנו לקולג' בשביל ארוחת הערב ומיד הלכנו בחזרה לקמפוס, שם הייתה לנו מסיבת פרידה בחדר האוכל מקבוצה של סינים, כמה רוסיים, ספרדיה ובחור מונצואלה. אחרי מספר משחקים, תמונות ובכי, אמרנו שלום עם מלא חיבוקים ונשיקות 
והלכנו בחזרה לחדרים.
יום ראשון הגיע, סוף סוף זמן שינה! כידוע, יום ראשון זהו "יום הכנסייה" (Church Day) בשביל הנוצרים ולכן באותו היום לא היה לנו שום דבר חוץ מאשר שופינג שופינג שופינג ותה בצהריים - אתה לא חווית את אנגליה לפני ששתיתה קאפ אוף טי, נקודה!
בסביבות עשר, לאחר שכולם קמו אחרי שינה טובה, יצאנו לכיוון הקולג', שם המדריכים שלחו אותנו לדרכנו - לא לפני שאמרו לנו איפה ומתי להיפגש. לאחר מספר שעות של שופינג מטורף בפרימרקט, הגענו לנקודת המיפגש, ומיד הלכנו לכיוון המסעדה שם שתינו את התה. אני לקחתי שוקו חם במקום...
סיימנו לשתות ומיד חזרנו לשופינג שלא סיימנו. בחמש הכל התחיל להיסגר אז חזרנו לקולג' והשווצנו בכל מה שקנינו. לי בקושי נשאר כסף עצה שלי - תביאו לפחות 400 פאונד. לפחות!
בערב בקמפוס הכרנו את החדשים שהגיעו. מכיוון שנפתחנו עם האלו שעזבו, היה הרבה יותר להתחבר! היינו צריכים לשחק "הרוח נושבת" - למי שלא מכיר, מישהו צריך לעמוד באמצע ולומר משהו שיש לו או שהוא אוהב ומהר מהר למצוא מקום כאשר אנשים שיש להם את אותו הדבר קמו - היינו צריכים לשבת על אחד השני, היה ממש מצחיק וכיפי! אחרי עוד מספר משחקים, הגיעה שעת ה"עוצר" ועלינו לחדרים, שם הכיף רק המשיך
כבר עבר שבוע ויום שני הגיע! לא יאמן איך הזמן עובר כשנהנים!
קמנו בשבע בבוקר כמו תמיד, אכלנו ארוחת בוקר והגענו לקולג' לעוד בוקר של לימודים. לאחר הלימודים, הלכנו לאכול ארוחת צהריים ויצאנו לכיוון העיר בגשם. עשינו סיבוב עד שהגענו לChrist Church College, הקולג' הגדול ביותר באוקספורד. בקולג' ראינו את את הגנים העצומים, הקתדרלה וגם את חדר האוכל בו צולמו סצינות בסרט הראשון של הארי פוטר. לאחר מיכן עשו סט לזה. לצערי, התקרה לא הייתה עננים ונרות, והתמונות של דיקני האוניברסיטה לא באמת זזו כמו בסרט... חבל.. קיוויתי...
משם הלכנו עוד כמה דקות - הכל ממש קרוב לאחד להשני - והגענו לתערוכה Magical Books בספרייה הבודליאנית, הספרייה עם הכי הרבה ספרים באנגליה! יש אפילו מערות מתחת לאדמה, שם שומרים את כל הספרים.
Magical Books היא תערוכת קיץ על ספרים מימי הביניים עד עכשיו, בעיקר ספרות פנטזיה לילדים. היו שם יצירות אמנות מקוריות, ציורים מדהימים ומגילות. ספרים, כתבים אמיתיים של סופרים בכתב ידם. היה דיי משעמם בעיניי אבל חלק נהנו.
בערב אכלנו פסטה ותפוחי אדמה - איך אפשר שלא? - ולקינוח, עוגת שוקולד מעולה! חזרנו לחדרים לשעה, חלק השלימו שעות שינה, חלק סידרו את הבאלגן בחדר וחלק ניסו לתקשר עם ההורים. מזל שיש wifi.
אחר כך הלכנו לפארק הענקי, איפה ששיחקנו מחניים ודגל. הנושא השבוע היה Superheros ולכן התחלקנו לקבוצות חדשות של גיבורי על - אני הייתי קאטוומן, יעני אשת החתול - המטרה במשחק היתה למצוא את האויבים המושבעים של גיבורי העל, או בקיצור, למצוא את מדריכי ארדמור לעשות את המשימות שלהם. הקבוצה שלי מצאה רק שלושה וזכינו במקום מהאחרון - אין, אנחנו פשוט מעולים! הייתה לי מישהי פורטוגלית בקבוצה והמשימה הזאת עזרה לנו ממש להתחבר לאחת והשניה. אני ממש מתגעגעת אלייה.
לאחר שסיימנו את המשחק, חזרנו למגורים שם עלינו מיד לחדרים. 
היום למחרת התחיל כרגיל. ארוחת בוקר, לימודים, ארוחת צהריים. אחרי הארוחה, יצאנו לסיור קצר במספר מבנים של ה-Bodleian Library - הספרייה הכי גדולה שסיפרתי עליה מקודם. האזנו להסברים באנגלית על המקום והמבנים. לצערי, לא יכולנו להיכנס למערות התת קרקעיות והסתפקנו רק בהסתובבות סביב המקום. לאחר שסיימנו להסתובב, הלכנו לDivinity School, שם כל הסטודנטים שמסיימים באים ומצטלמים, אבל מה שיותר חשוב, שם צילמו את סצינת המרפאה בסרט הראשון של הארי פוטר!
בערב ציפתה לנו פעילות מהנה ומלכלכת - היינו צריכים להכין בעצמנו ארוחה לענק הירוק (Hulk) או יותר נכון, למיילס. היינו צריכים להתחלק לקבוצות שלנו ולהכין פיצה + קאפקייקס. אוי, מסכן מיילס... הפתיע אותי שהוא לא קיבל קילקול קיבה. הפיצה שלנו לא הייתה מספיק זמן בתנור ולכן היא לא הייתה טובה ואפילו שקאפקייקס שלנו היו מ-ע-ו-ל-י-ם, עדיין זכינו במקום האחרון, כמו תמיד. אכלנו מלא מלא מלא מלא סוכריות ושוקולד, מה שנתן לנו מלא אנרגיות, ולכן הלכנו לישון מאוחר. 
ביום למחרת, יום רביעי, הלכנו לטירת אוקספורד. אבל לפני זה, הייתה לנו משימת צילום בין הקבוצות. כל קבוצה הייתה צריכה לצאת לרחות ולצלם את 25 הפריטים שהיו בדף. הקבוצה שלי מצאה 7 וכן, שוב פעם זכינו מקום אחרון. לאחר המשימה, יצאנו לטירת אוקספורד. תאמינו או לא, אבל מי שהעביר לנו את ההדרכה במקום היה נזיר (Monk) לא אמיתי, אבל עדיין. הנזיר עשה לנו סיור ברחבי הטירה - ששופצה כל כך הרבה פעמים שרוב הדברים שם היו מודרניים - הוא סיפר לנו טיפה על הטירה, מתי היא נוסדה והכל ונתן לנו ללכת. רק 45 דקות וזהו. כל שאר הזמן בילינו בזמן חופשי עד ארוחת הערב. בערב, במקום לחזור לקמפוס, נישארנו בקולג'. הלכנו לאחת הסיפריות שהיו שם ועשינו דיבייט בין הקבוצות. אין מושג מי ניצח ומי הפסיד אבל הסיכויים הם שהקבוצה שלי הפסידה. סיימנו את הדיבייט והלכנו לקומון רום - מי שלא זוכר, שם אנחנו מבלים בין השיעורים - וראינו את הסרט, The Fantastic Four - הוא דיי מצחיק. הפסקנו את הסרט באמצע כי היה זמן לחזור והלכנו בחזרה לקולג' בגשם.
יום חמישי הגיע, כמעט ניגמר השבוע השני! אותו היום התחיל כרגיל כמו תמיד. היה יום הולדת לאחת הבנות שם (מזל טוב צ'רצ'ר!) והמדריכים הביאו לה עוגה ורודה טעימה אנחנו קנינו לה בלונים ומאפין שוקולד קטן כזה ושרנו לה יום הולדת. אפילו לימדנו את המדריכים לשיר את זה בעברית, חלקם אפילו הצליחו! לאחר החגיגות וארוחת הצהריים שהוקדמה בחצי שעה, מיהרנו לאוטובוס השחור - הפעם היה מזגן שבקושי עבד 
- ונסענו לכיוון לונדון!
התוכניות היו שנלך למאדאם טוסו, אבל מכיוון שהיה פקק ארוך, פיספסנו את זה. אבל אל דאגה, במקום ללכת למוזיאון השעוהה הגדול, הלכנו במקום למחזמר We Will Rock You של הלהקה Queen! הייתי באנגליה לפני כמה שנים וראיתי את המחזמר The Lion King במקום אבל כל מחזמר שראיתי במקום הזה פשוט מדהים! אם הייתי יכולה, הייתי חוזרת לראות את זה שוב פעם!
המחזמר הסתיים ועלינו על האוטובוס - הפעם אוטובוס שונה עם מזגן נעים שקירר אותנו עד הקמפוס. חלקנו היינו עם מלא אנרגיות ולא הפסקנו לשיר את השירים שלהם ולהעלות חלקים מהמחזמר (יובל-אור היי)
יום שישי. רק עוד 3 ימים נישארו (לא כולל שישי) הלכנו לכיתות לשיעור האחרון שלנו. היינו צריכים להמציא גיבור ולכן בשעה השנייה, כל כיתה הראתה את הגיבורים שהכינה יום לפני זה. בכיתה שלי היינו צריכים להיתחלק לקבוצות של שלוש ובגלל שאני ידעתי לדבר אנגלית הכי טוב בקבוצה שלי, הייתי צריכה להציג את הגיבור שלנו מול כולם - The Flaming Mammoth!
ממש חששתי והיו כאלה שאמרו לי שראו את זה אבל בסוף זה נגמר ועבר בשלום. סיימנו את ההצגות והתחיל טקס הסיום. כל מורה באה לקדמת החדר וקראה בשמות שלנו בתורות, נתנה לנו חיבוק או לחיצת יד ואת החוברות לימוד ואמרה לנו שלום. לאחר מכן, מיילס קם כדי לומר מספר מילים ונפרד מימנו ומעוד כמה ילדים ומדריכים. היה נורא מרגש. סיימנו את הפרידה ויצאנו החוצה לאחר ארוחת הצהריים בשביל הטיול אופניים שהיה לנו. אני לא יכולה כל כך להרחיב על זה כי אני נישארתי בקולג' - אני לא כל כך יודעת לרכוב - עם עוד כמה בנות ויצאנו לשופינג - לא משהו חכם לעשות כאשר יש לך רק 40 פאונד בארנק.
הפעם שוב נשארנו בקולג' ועשינו מסיבת ריקודים כיפית נורא. כל הילדים השתגעו, המדריכים רקדו בצורה מוזר, היה ממש כיף ומצחיק. לאחר שעתיים או משהו כזה, המסיבה הסתיימה והיינו צריכים לחזור לחדרים.
אפילו שנגמרו לנו השיעורים, עדיין היינו צריכים לקום בשבע בבוקר.
והפעם, לונדון! שוב פעם! עלינו על האוטובוס השחור - הפעם עם מזגן שעבד, תודה לאל - ונסענו במשך שעה וחצי לעיר הבירה, לונדון. עלינו על סירה ושטנו בתמזה לכיוון הביג בן המפורסם. היה לנו מישהו שהסביר כל דבר. הכל היה נורא יפה ואפילו שהיה טיפה קריר, עדיין היה מהנה. ירדנו מהסירה והלכנו ברחובות לונדון העמוסים וננהנו מהאווירה הכל כך שונה. חלק מהכבישים היו חסומים בשביל מירוץ אופניים שהיה שם. עשינו את דרכנו לכיוון Covent Garden, שם היה לנו קצת זמן חופשי - זמן חופשי שנהרס לי כי לא היה לי כסף.
כאשר הזמן חופשי הסתיים, כולנו נפגשנו במקום שקבענו והלכנו לבקיגנהאם פאלאס - ארמון בקיגנהאם. צילמנו עוד תמונות יפות וחזרנו לאוטובוס שלקח אותנו בחזרה הביתה. חזרנו בול בזמן לארוחת ערב, שם הצוות של ארדמור הפתיע עוד מישהי מהקבוצה שלי - ליייייייייההההההההה - בעוגת יום הולדת טעימה בטעם שוקולד ;) כמה דמעות וחיבוקים והופ, קפצנו על הרגליים וחזרנו לקמפוס.
בפעם הראשונה מאז שהגענו, לא הייתה לנו פעילות. היו לנו רק משחקי קופסא ופוקר. לא היינו חייבים לרדת. אבל, מכיוון שאחת המדריכות - ליזי הילי - עזבה יום אחרי, הייתי חייבת לבוא ואני ועוד כמה בנות החלטנו ללמד אותה את המשחק קלפים, "מלחמה". לימדנו אותה איך סופרים עד עשר והיא הצליחה ממש טוב. בסוף המשחק, גיליתי שהיא אולי תבוא לגור פה בארץ בקיבוץ למשך שנה! התחבקנו והצטלמנו ועלינו לחדרים, שם התחלנו כבר לארוז הכל.
יום למחרת, חזרנו שוב פעם ללונדון! והפעם - Thrope Park!! - יעני, פארק שעשועים. התחלקנו למספר קבוצות - אחת עושה את הדברים הכי משוגעים ומסוכנים, השניה את הדברים הנורמליים, והשלישית את הדברים הבטוחית כמו רכבת הרים לילדים קטנים... אני הייתי בקבוצה השלישית..
כשהיינו בדרך חזרה לאוטובוס, באו עלינו אנשים מפאנטה ונתנו לנו שתייה חינם - בתנאי שהצטלמנו עם השתייה בשביל הפירסום. היה נורא טעים אבל היינו צריכים לזרוק את הפחיות הקטנטנות מכיוון שכל הדבורים באו אלינו - הזכרתי כבר שיש מלאמלאמלא דבורים באנגליה? זה יכול להיות ארץ הדבורים הבאה!
עלינו על האוטובוס ונסענו חזרה לאוקספורד, חלק רדומים כבר.
חזרנו לארוחת ערב ונפרדנו מהעובדים שם. קצת ניקשרנו. הלכנו בחזרה לחדרים, שם היה לבנות מסיבת יופי - היה איפור, לקים, צמידים, צמות - ולבנים פוקר. חלק מהבנות השתגעו והחליטו לשים לסינים לק לציפורניים. כי מי אמר שלק שקוף עם לבבות זה רק לבנות??
סיימנו את הערב בצחוקים, בבכי וחיבוקים, לקחנו מלאמלא תמונות עם כולם, אמרנו לילה טוב ועלינו לחדרים ללילה האחרון.
בבוקר התחלנו כבר להוציא מזוודות. כל הילדים באו לומר שלום. ככל שהרגע התקרב, ככה הדמעות והבכי גדלו. אמרנו שלום בפעם האחרונה, לקחנו עוד כמה תמונות ועלינו על האוטובוס השחור שלנו - רק שהפעם השקיעו בנו והביאו לנו אוטובוס עם רצפת עץ ושירותים שלא עבדו.
יצאנו לכיוון לונדון והפעם, בהצלחה גדולה, הגענו למאדאם טוסו בזמן! בגלל שהיינו קבוצה של 20 אנשים, היינו בתור הקצר ולכן נכנסנו תוך 10 דקות פגשנו בפנים מלא מפורסמים, כמו אנג'לינה ובראד, מרילין מונרו, בריטני ספירס, מייקל ג'קסון ועוד. לקחנו מלא תמונות ביחד - כדי להשוויץ כמובן ;)
פגשנו גם את המלכה אליזבת ובעלה ואת הנסיך ויליאם ואישתו קייטי. הם היו במקום מיוד וסגור, רק בשבילהם. לאחר שהצטלמנו - והצטלמנו הרבה - הגענו לאיזור המוניות המגניבות בהן שמענו על ההיסטוריה של אנגליה, ואיך אפשר לסיים דבר כזה בלי סרט 4D על גיבורי העל כמו ספיידרמן, קפטן אמריקה, איירון מן, הענק הירוק ועוד? היה נורא מצחיק לשים את המשקפיים כדי לראות בתלת-מימד ולהרגיש את כל האפקטים של הרוח, מים, תזוזות, ועוד.
יצאנו שם בחיוך לרחובות לונדון. נתנו לנו שעתיים וחצי להסתובב ולעשות קניות - שוב באסה לי כי הפעם היה לי רק 20 פאונד (תביאו הרבה כסף!) - כשנגמר הזמן, נפגשנו כולנו במיטינג פוינט (Meeting Point) והתחלנו ללכת לכיוון האוטובוס שהיה ממש רחוק. בדרך התחיל לרדת מבול ענקי בלי הפסקה,זה היה כאילו אלוהים בוכה על זה שאנחנו עוזבים. 
הגענו לאוטובוס, ספוגים לגמרי במים, ונפרדנו ממילס שנתן Speech מרגש ואחרון. כמובן הוא הזכיר את המילה Punctuality ואמר "דייקנות" בעברית כמו מקצוען (Punctuality = דייקנות).
הגענו לשדה תעופה Heathrow ומיהרנו לשירותים כדי להחליף בגדים מהר מהר. אני הסתבכתי עם המזוודה, מה שגרם לעיכוב קטן. נתנו את המזוודות ומיהרנו לדיוטי פרי. קנינו מספר מתנות ושוקולדים עם בפאונדים האחרונים שנשארו לנו, קנינו אוכל והתאספנו ליד השער בשביל שיחת סיכום אחרונה. כל מי שרצה אמר מספר מילים, חלקנו בכינו, התחבקנו חזק חזק ועלינו על המטוס, שם פגשנו עוד קבוצה שחוזרת הביתה אחרי שלושה שבועות באנגליה.
הטיסה בחזרה לא הייתה שקטה ונוחה בכלל. אף אחד לא עשה רעש אבל היה ממש קשה לישון. עד הרגע בו עלינו למטוס, לא קלטתי בכלל שאני עוזבת. רציתי כל כך לעשות אחורה פנה ולרוץ בחזרה לאוקספורד! 
החוויה שחוויתי שם הייתה פשוט מושלמת! אולי סיפרתי מה עשינו אבל אין מצב בעולם שאני אצליח לספר איך זה הרגיש! נקשרתי נורא לכל המדריכים ולחלק מהילדים. אם אתם מתלבטים איזה מרכז לבחור או אם כדאי בכלל או לא, תאמינו לי, אולם אוקספורד זה המרכז הכי יקר, אבל זה שווה כל פרוטה שתוציאו.
