פינגווין

"איך בסאמר סקול?" שאלו ההורים שהתקשרו אלי בדרך לא דרך אחרי ימים שלא יצרתי קשר. סיפרתי להם כמה צפוף במגורים, שהאוכל מגעיל, שיש סדר יום עמוס, הלימודים לא משהו ומזג האוויר חם...

אז אמנם היינו שישה ילדים בבקתה קטנה עם ארבע מיטות קומותיים שממלאות את החדר, אבל האווירה היתה נעימה – כל אחד מצא את הפינה שלו ומצאנו את עצמנו מדברים אל תוך הלילה, למרות שכל פעם ביקשו מאיתנו להיות בשקט וללכת לישון... הצפיפות גרמה לי להתחבר ליותר ילדים והיה כיף. בטיול ללונדון גם ישנו לילה אחד במלון ברמה גבוהה ושם התפנקנו בחדר מרווח.

האמת היא שלא היה להם סיכוי מול האוכל של אמא... לפעמים גם באמת נמאס מתפוחי אדמה בצורות שונות ולבייקון לא התקרבתי אבל כן אהבתי את הסלט שלימדנו אותם להכין, את הנקניקיות הצמחוניות, פיצה, גלידה, קוביות בשר ברוטב, המבורגר, פירות, ולימונדה. חמש פעמים גם יצא לי לאכול עם חברים במסעדות שונות (בטיולים ללונדון, ללונה-פארק, לטירה, בשופינג ובפורטסמות) והיה ממש טעים וכיף.

יחסית למה שאני רגיל (לא) לעשות בחופש באמת היה עמוס, רק חבל שאי אפשר היה להספיק עוד יותר... מאד נהניתי מפעילויות האקסטרים – סייף, קיר טיפוס, כדור סל מקפצות, סולם יעקב, נדנדת ענק, מסלול מכשולים ולונה-פארק.  היינו פעמיים בלונדון (מאד אהבתי), ביקרנו במוזיאון השעווה ("מאדאם טוסו"), ראינו מחזמר מגניב – "מלך האריות", עשינו שופינג בכמה מקומות, טיילנו ובין לבין אפילו למדנו קצת אנגלית.

אחת הסיבות שבגללן החלטתי לצאת לסאמר סקול היתה כדי לשפר את האנגלית שלי. אולי היו לי ציפיות גבוהות מדי ולכן הלימודים זה הדבר שפחות אהבתי אבל כשחזרתי לארץ וביקשתי "אקסקיוז מי" ממשהו בתור, הבנתי שכנראה משהו בכל זאת נקלט – הסאמר סקול שיפר לי את הביטחון באנגלית וזה מאד חשוב לדעתי.

מסתבר שהיה לנו מזל. ההורים שלי הופתעו לשמחה לראות שמיים כחולים ושמש בתמונות שצילמתי בטיולים. כמעט ולא סבלנו מגשם ובאמת הרבה יותר כיף להסתובב כשלא אפור וגשום.

אז איך הכל התחיל? כשהגעתי לשדה התעופה היו לי הרבה חששות בנוגע לאיך החברים לקבוצה יתיחסו אלי, אם אני אמצא שם חברים, איך המדריכות יתיחסו ועם מי אהיה בחדר. אני זוכר את הרגע המלחיץ שעליתי במעלית בשדה התעופה וכולם ראו את "פינגווין" – זה היה הכינוי שלי בגלל ששמתי בפייסבוק תמונת פרופיל של פינגווין. במהלך הטיסה הספקתי להתחבר עם כמה ילדים וילדות מהקבוצה. כבר בימים הראשונים הספקתי לדבר כמעט עם כולם ואהבתי שקיבלו אותי כמו שאני.

ביום הראשון אחרי שהגענו מהטיסה הארוכה ומהנסיעה חילקו אותנו לחדרים. חברי החדר שלי היו רון, תמיר, אופק, בשאר ועומר. פרקנו את המזוודות, קבענו איפה כל אחד ישן ושם את המזוודה שלו, משם הלכנו לחדר האוכל לארוחת הערב הראשונה שלנו במחנה. בארוחה היה משהו בסגנון Fish and Chips. ברוב הארוחות היה משהו עם תפוחי אדמה שקצת נמאס בשלב כלשהו אבל שרדנו. אחרי הארוחה טיילנו ברחבי המחנה היפה שלידו עבר נחל. ראינו את המתקנים הרבים והראו לנו את כיתות הלימוד שכל כך שונות מאלה שבישראל. חוף הים היה כמה דקות הליכה מהמחנה דרך יער. שיחקתי בפריזבי ובכדור עם חברים ישראלים וצרפתים שהכרתי. הלכנו לישון עיפים מהטיסה.

ביום הרביעי לקחו אותנו למסיבת דיסקו שאהבתי – כל הנערים והנערות שבמרכז היו ב-Activity Zone. היתה מוזיקה מאוד טובה שכולם מכירים. מי שלא רצה לרקוד יכל לשחק ביליארד או לשבת מחוץ לאולם הרועש ולדבר עם אנשים חדשים מכל העולם.

הפעילות שהכי אהבתי היא הנסיעה ללונדון. אומנם הדרך היתה ארוכה אבל זה היה שווה כל רגע. ביום הראשון שלנו בלונדון היו פקקים מה שגרם לכך שדחינו את הביקור במאדאם טוסו (מוזיאון השעווה) ליום השני וישר הלכנו למחזמר The Lion King. המחזמר היה מאוד מרהיב עם מלא תחפושות מפוארות, במה ענקית ועלילה שכולם גדלו עליה. הסצינות הזכירו לנו חלקים מהסרט. אחר כך נסענו לבית מלון עם פלזמה, מגהץ, קומקום ומקלחת ענקית. בלילה בשאר ואני גיהצנו את החולצה שלי. זה היה מאוד מצחיק בגלל שמהגהץ יצאו מים שהיו רותחים וקפצנו כל פעם שהיה מלא אדים ויצאו מלא מים. המיטה היתה נוחה והעברתי את הלילה בשינה טובה.

יום לאחר מכן, אכלנו ארוחת בוקר במלון ונסענו באוטובוס למדאם טוסו והצטלמנו עם המפורסמים. הייתי בחלק שלא כולם היו של אימה - מסלול הליכה חשוך שלא רואים כלום ופתאום אנשים קופצים מאחורה ומקדימה מלא רעשים ודברים מבהילים ומגעילים. אחר כך הייתי בסרט עם משקפיים בתלת מימד עם כיסא שעושה רוח, נוגע לך בגב מרעיד לך את הגוף. בסוף המוזיאון נסענו במוניות נעות שמציגות את ההיסטוריה של לונדון.

בהמשך נסענו לשייט בנהר תמזה המפורסם. אחרי השיט הלכנו ברגל למרכז הקניות "קובנט גארדן". טיילנו שם וקנינו מעט מתנות למשפחה (0 למשפחה וכמה לי) ומשם חזרנו לאוטובוס שהביא אותנו למעבורת ומשם באוטובוס למרכז.

אהבתי את הרעיון של יום ראשון חופשי שמותר לקום מתי שאחנו רוצים ולעשות מה שרוצים – בכל זאת אנחנו בחופשה J.

באחד הימים היתה "שריפה" – דאורדורנט הפעיל את האזעקה באחד מחדרי הבנות. הבהילו אותנו ואמרו לנו לצאת החוצה אז לקחתי את התיק שלי ואת שק הכביסה... זה היה מאוד מצחיק. אחר כך המזוודה שלי הייתה כל הזמן בהיכון אם יקרה דבר דומה אבל לא קרה כלום.

אהבתי גם את הנסיעה לפורטסמות. עלינו למגדל תצפית וצילמנו הרבה תמונות. היתה שם רצפה שקופה ומפחידה. אחר כך ירדנו במעלית בחזרה לרחוב הקניות ושם התחלנו עם השופינג. קניתי שלוש חולצות וכמה זוגות גרביים. אני ממליץ למחזורים הבאים לא להתקמצן ולקנות מה שמוצא חן בענייכם.

בים שצמוד למחנה היה שפל מטורף כשהיה מתוכנן שנלך לקייקים אז במקום זאת לקחו אותנו לטייל בעיר ניופורט. אחרי שחזרנו ואכלנו ארוחת ערב התנדנדנו בדנדת הענק. אחר כך הלכנו לטקס סיום שבו חילקו לנו את החוברת העבודה וגם את המבחנים.

אחרי שסידרנו את המזוודה לקראת הנסיעה החלטנו שנעשה בלגן. עשינו מלחמת גלילי נייר בחדר ועשינו מלא רעש וצעקות. יצרנו מן רשת ענק של גלילי נייר טואלט שבסוף היינו צריכים להרוס בגלל שהערנו שלושה מדריכים. אבל המשכנו לדבר ולהרעיש.

נתנו לנו ביום של הטיסה בונוס יום נוסף בלונדון. טילנו ברחובות לונדון וקנינו מעט דברים. בסוף הטיול רון, אופק, ארד ואני חגגנו עם ארוחה ענקית במסעדה. בקיצור סיום משובח.

זו הייתה חויה של פעם אחת בחיים שאני ממליץ שכל נער בגילי יעבור. בעצם אולי זו לא חייבת להיות חוויה של פעם בחיים – אולי ההורים יסכימו לשלוח אותי שוב, נכון?!

לצפייה באלבום התמונות שלי לחצו כאן