לינויה

טוב אז איך להתחיל?

 

אז קוראים לי לינוי ולקו אני מחולון  בת 15 עולה לכיתה י'.. חזרתי אחרי שבועיים באנגליה, קיימברידג'  מחזור ראשון 2013 מקלר קולג' :P

יותר נכון חזרתי אחרי שבועיים מדהימים, מופלאים, כפיים, חווייתיים, ועוד ..

 

אז בסיפור הזה רציתי להסביר על כל מהלך השבועיים הללו בקצרה ועוד הרבה לפני .

 

איך הגעתי בכלל לרעיון של סאמר סקול?

 

טוב אז את האמת שכל העניין של סאמר סקול הייתה בכלל הפתעה לי ולחברתי שרונה איתה אני לומדת יחד בבית והספר ואפשר לומר שהיא החברה הכי טובה, לפחות אחת מהחברות הכי טובות שלי אבל זה לא משנה    .

 

אז אמא שלי החליטה לרשום אותי לסאמר סקול אחרי שלוש שנים בהם למדתי והשקעתי ולדעתה ולדעת כל משפחתי הגיע הזמן למנוחה מהלימודים, לשיפור האנגלית ולצבירת כוחות לשנה החדשה, וכמובן איך שלא להנות בפעם הראשונה בחול לבד (כי כבר טסתי מספר רב של פעמים לחול אבל זו הייתה הפעם הראשונה שלי לבד).

 

אמא שלי חשבה על הרעיון של סאמר סקול לאחר שלפני שנה הייתי במלטה (אי ליד איטליה ) וראיתי חבורה של ילדים מרוסיה נהנים ומבלים יחד עם מדריכים, והיא הסבירה לי שאלו ילדים שנסעו לסאמר סקול כדי לשפר את האנגלית ולהנות, ואף אמא שלי הוסיפה שזו חוויה מדהימה.

מיד הרגשתי קינאה  ורציתי לקחת חלק בחוויה המדהימה הזאת גם , אז אמא שלי נתנה לי את האפשרות עוד כשחזרתי לארץ בזמן חופשת הקיץ של 2012 להתחיל לחפש עם חברתי שרונה אתרים של סאמר סקול.

 

בגלל שזו עבודה קשה מידי התחלתי להתעצל ולאחר חודש של חיפושים עזבתי את העניין ושכחתי ממנו וכאן אמא שלי התחילה להתערב, בלי לערב אותי יותר מידי ובלי לשאול אותי כיוון שהיא ידעה שאענה בחיוב להצעה יותר מזה אצרח, אשתולל, אשמח ואהיה בשוק  היא רשמה אותי ללימודים לסאמר סקול  בתאום מראש עם אימא של חברתי שרונה.

 

וככה הייתי רשומה לסאמר סקול חודש וחצי לפני הטיסה (יש לציין שזו הפעם הראשונה שאמא שלי מארגנת טיול לחול בהתראה קצרה שכזו) אבל גם כשהייתי רשומה לא היה לי מושג שאני טסה וכך נודע לי ולחברתי רק חודש לפני הטיסה שאני אהיה בקיץ הקרוב בלימודי סאמר סקול .

 

 

איך נודע לי שאהיה בסאמר סקול?

 

יום שישי אחד אחרי ארוחת הצהריים המשפחתית, ביקשה אימי לראות בסקייפ (אני וחברתי שרונה נוהגות לדבר או יותר נכון ללמוד / לחרוש שעות בסקייפ למבחנים הקרבים.. ככה שהבקשה לא הפתיעה וגרמה לחשש) את אחותה הצעירה של שרונה מיראל אחרי שלוש שנים אני מתארת כמה יפה היא ..

 

היא היחידה במשפחתה שזכתה לעניים כחולות ותלתלים שטניים   
אז כמובן דיברתי עם שרונה וקראו למיראל.

 

אחרי התפעלות של 5 דקות כמה יפה היא אבא שלי הגיע לחדרי והוציא את המצלמה והתחיל לצלם על וידיאו ואמא של שרונה הגיעה ובקיצור נהפך העניין לחגיגה משפחתית ואמא שלי התחילה בשאלה :"

שרונה יש לך תוכניות לקיץ הקרוב?" פה חשדתי  ואז השאלה הגיעה גם אליי והיא סיפרה לנו שאנחנו טסות לאנגליה (שכבר הייתי בה בכיתה א') לבד וכל השאר כבר ידוע ........  ואנחנו כמובן הגבנו בצרחות אימה  

 

וכמובן כל ההתפעלות הרסה לנו את הלמידה אבל למי אכפת ?!!?! והתחלנו לחפור לכל ה 12  חברות שלנו יחד עם מכתב המספר להם מה אנחנו הולכות לעשות בקי הקרוב, הורדנו לאיפון תחזית של קיימברידג' והתחלנו להתכונן לטיסה (בגדים חמים, חטיפים, מטריה, מטענים חדים לאיפון, כיס פנימי, עוד חטיפים, פאוץ', עוד עוגיות, כובע צמר, עוד בייגלה שטוחים וזהו). (:

 

 

יום הטיסה:

אזהרה: פסקה זו עלולה להיות מלווה במון בכי, פחד, לחץ, ושוב דמעות שצד ההורים שלנו, יותר נכון מצד אימא שלי ושל שרונה .. לא לבעלי לב חלש  .

 

כן אז כפי שקראתם יום הטיסה היה יום מרגש, בו הכרנו את הילדים (למרות שהיינו דיי מגובשים, כבר הכרנו את השמות של כולם, כבר נפגשנו פעם אחת, ויש לנו קבוצה בפייסבוק בה אנחנו מרבים לחפור ולשתף חוויות) יותר מכל הכרנו ביום הזה את המדריכים המדהימים דניאלה ויואב שהיינו לצדינו לאורך כל החוויה הזו.

 

אחרי המון תפילות ואמירות בעזרת השם, הילולי השם ועוד הצלחנו לעוד את בדיקת משקל המזוודות (אובר וויט) אחרי שכעסנו על אמא שהכריחה אותנו לקחת גם את המעיל הזה ועברנו את הלחץ של אבא (למה היית חייבת לקחת את המחליק אני לא מבין ?! ) ואחרי כל הבדיקות הביטחוניות, כמה משחקים לפני העלייה למטוס, הבזבוזים בדיוטי פרי, השוקולדים, הטובלרונים, סוף סוף עברנו את השרוול ועלינו למטוס. ההמראה הייתה בסדר לא מלחציה כל כך לרגילים שבנינו וזהו חמש שעות של סבל לפנינו (אף על פי שטסתי 14 שעות בעבר אבל הן לא היו כרוחות בצרחות אימה של הבנות בכי צעקות וההמשך ברור למדיי ..) הגענו ללונדון המדהימה, בירכנו את אמא שדחפה לנו בתרמיל גב עוד

חטיפים וסווצ'רט כי האוכל במטוס נורא כרגיל והמזגן עובד פול טיים ג'וב  

 

הגענו ללונדון הקרירה שבירכה אותנו במזג אוויר סגרירי ונחמד  עלינו על האוטובוס והנה לפנינו עוד שעה נסיעה לקיימברידג' המדהימה. כמובן שגם שעה זו הייתה מלווה בהמון צרחות, שירים, אי נימוס מצדינו למדריכה המהממת בעל העניים הכחולות סוזנה (מדריכה מקומית של
ה EF),

 

ועוד כמה שירים עליה אה באכילת הסנדוויץ' המפורסם של הנסיעות, הסנדוויץ' הארוז איך לא יחד עם הבננה, בקבוק המים, וחטיף הצ'יפס (היזהרו העטיפה הוורודה מכילה צ'יפס בטעם סרטנים או משהו לא כשר שכזה.. לא שאכלתי .. חחח יש אחרים לשפני ניסיונות )

 אחח הסנדוויץ' המפורסם שאותו בהתחלה נהנו לאכול ואף קיווינו לסנדוויץ כזה בכל שאר הימים, טעות איומה שכזו להתפלל לסנדוויץ' כזה לכל הימים!!! לא משנה האוכל הוא המבין .. *&^%$#@!

 

 

היום השני:

 

למרות שקראתי המון סיפורים עוד לפני הטיסה שהיה קשה לילדים בימים הראשונים לא חשבתי שבאמת יהיה לי קשה, האמת שלא היה כל כך קשה אבל פשוט הלחץ של הימים הראשונים השפיע עליי  אז ביום הראשון היה לנו מבחן ממש קשה, הכי קשה לפחות ככה אני ראיתי את זה, אני לא כל כך יודעת להתמודד עם לחצים ולא הלך לי ככ טוב, כך או כך שובצתי ברמה 3 (שזה האמצע) ועוד לפני המבחן עמדנו בטור ארוך ומייגע של כשעתיים על מנת להירשם למבחן ולקבל ציוד (זה רק עוד יותר הלחיץ)

 

אחרי כל הזמן שחכינו ואחרי המבחן המעצבן עמדתי בטור לארוחת צהריים, אבל מה שעוד הקשה עליי שבמהלך כל הבוקר לא הייתי עם שרונה (החברה שלי) למרות שידעתי שרוב הזמן כנראה לא נהיה ביחד ... אבל הצד החיובי שבדבר (כפי שאומרים) שיצא לי להכיר המון חברות חדשות וזה כבר עוד אותי כי במהלך הטור המעצבן יכולתי להכיר חברות מישראל ולהתחבר עם אנשים ואחרי כל המבחנים בטור לארוחת צהריים גילינו את ההולנדים החתיכים (שהם משהו כמו 2 מטר כל אחד) בלונדיים, עניים כחולות וזה חחחח... צחקנו עליהם קצת והגיע הזמן לטיול ברחבי קיימברידג', ראינו את כל האונבירסטאות שבעניי נראו כמו ארמון (אם לא היו אומרים לי שזה קולג הייתי בטוחה שזה מבנה ראוותני של מישהו חשוב)  . לקראת הערב עשינו שיחת סיכום וחגגנו לדניאלה ונועם יום הולדת ! (יואב שלנו קנה לכל אחת עוגה אישית מדהימה) בסך הכל היום התחיל מלחיץ ונגמר בשירי יומולדת שמחים :D

 

 

היום השלישי:

 

בבוקר היום השלישי אכלנו את ארוחת הבוקר הרגילה .. כבר התרגלנו אליה ויצאנו אל פארק מדהים ביופיו, פשוט ענקי! לא הפסקתי לצלם אותו! וכמובן הכרנו את המדריכים של הEF המדהימים ! בצהריי היום השלישי התחלנו את הלימודים למדתי מהצהריים עד הערב כלומר היו לי 3 שיעורים,  כל שיעור ארך וכשעה ועשרים דקות (אני יודעת שונה מישראל, אנחנו רגילים לשיור של 45 דקות בלבד) אחרי כל שיעור הייתה לנו הפסקה שארכה כעשר דקות (לא ארוך במיוחד .. ). כבר לא הרגשתי כל כך בחסרונה של חברתי, כלומר שובצתי בכיתה יחד עם חברותיי שהכרתי ביום שלפני. דרך אגב, כל 3 שיעורים רצופים כוללים 2 שיעורים אגרסביים של למידה ועוד שעה אחת יותר כפיית ונחמדה (לפחות אני נהנתי בה) של העברה של השיעורים בכיף כלומר בחלק מהפעמים היינו יוצאים לסיורים ברחבי קיימברידג' ובחלק מהפעמים היינו מושחחים, רואים סרט באנגלית וכו'.

 

 

היום הרביעי:
בבוקר היום הרביעי אחרי ארוחת הבוקר, למדתי שעתיים שהיו מלאות רגשות (העבירו אותי יחד עם אופיר חברתי כיתה כי היו יותר מידי ישראלים בכיתה) והיה לי קשה בלי החברות שלי שהכרתי וכמובן בלי שרונה.. אבל במהרה נקשרתי למורה אמה שאני מתגעגעת אליה מאווד ! מי שילמד איתה רק יזכה בה !!

ביום הרביעי התחילו הסיורים, יצאנו לשייט בנהר של קיימבריג', בכל סירה היו שישה ילדים (אנחנו זכינו ביואב במזל) היה ממש קשה להשיט את הדבר הזה!! פשוט סיוט מרוב שהברזל שאיתו משיטים היה כבד  אבל יואב המדריך היה איתנו ועזר לנו להשיט תסירה המעצבנת, היו לנו לא מעט ויכוחים עם הבנות בסירה אבל הכל נרגע לבסוף (זו הייתה רק הסירה שלי עם הויכוחים) כן היה נחמד וטוב שנגמר השייט הזה, הנוף היה יפה יותר מאשר השייט המעייף   סך הכל אני לא רוצה לדאכות היה כיף מאוד! =]

 

 

היום החמישי:

 

 אז בבוקר היום החמישי שוב ארוחת הבוקר הרגילה, לקום מוקדם, מחליק, מקלחת, בוקר טוב לחברה, ביי ביי וישר לפארקקק !!!  אז כן שוב לפארק המדהים שאף פעם לא נמאס ממנו, שיחקנו בייסבול (גיליתי שאני גרועה בזה!) הכרנו עוד ועוד חברים (מכל העולם!!) גילתי שהילדים מקזחסטן ממש חמודים, הרוסים מנומסים, הברזילאים שזופים, היפנים אסייתים (זה לא חדש במיוחד), הספרדים בעלי מבטא כבד ומעצבן, ועוד כמה ילדים משוודיה, פורטוגל, טורקיה, שוויץ, גרמניה, הולנד (החתיכים),קולומביה וכו'. ארוחת הצהריים המגעילה שגם אליה התרגלנו והשיעורים הארוכייייייייים אחר הצהריים והווווו שוב אני רואה את אמה! וכשהיינו נרדמים על השולחן הייתה אומרת בקול נחמד:" WIKY WIKY (ממש מקווה שזה בלי שגיאות כתיב) ומיד מגבירה את המוזיקה שלא נרדם, כן רוב הזמן לא ממש למדנו כי זה לא המטרה העיקרית, לפחות לא של הישראלים שכבר למדו לקבל את פנינו המדריכים המדהימים המקומיים עם המבטא הבריטי החמוווווד שדורש חיקוי

 

 

היום השישי:

 

 יאיייייייייייייייייייייי יום שישי סופ"ש בדרךךךך !! והווווו ואואואואואו !!! כן ההתרגשות בשיאה כי ידענו שבערב תהיה קבלת שבת ! אז בבוקר למדץי שעתיים והן עברו דיי מהר כי השתדלנו שלשחק במהלך השיעור ופחות ללמוד כמו שאמה אומרת (כן אני אזכיר אותה עוד הרבה! ) "Who cares its Friday "  אז שוב דיברנו המון ושוב אמה כעסה, החרימה קצת אייפונים כי לא מנומס לדבר בזמן השיעור בוואט אפ, אפילו שאמא ממש חייבת לדעת אם נגמרו החטיפים שהיא דחסה ודחסה ודחסה במזוודה ^^ ואחרי זה שווווווווווווופייייינגגג !!!!!

ייייייייייייייייייייאאאאאאאאאא פיירמארק הייר וי גווו ! כן הגענו לחנות האנגלית Primark בה ביצענו לא מעט שופינג ובמהרה הסתערו על החנות כעשרים ישראלים בזבזנים ואני מדברת ברבים כי גם הבנים אצלנו לא היו חסכניים במיוחד !!  ואחרי שופינג מטורף הגענו לפעילויות תשושים ועייפים הכנו שלטים של סמלים ישראלים: חומוס, פלאפל, דגל ישראל, צבעי איפור כחול ולבן מרחנו על הפנים, את התנך כבר ציירנו ואת שירי שבת השלום שרנו! כבר הערב התקרב והתחלנו להזדרז ולהתארגן, הבנות בחדרים כבר מזמן, המקלחות הסתיימו במהרה, בגדים עפים באוויר ראינו, ארונות שלמים העפנו (סתם סתם אני צוחקת, התארגנו והתלבשנו)לאוכל המזעזע הגענו אבל הפעם עם חשק לא לאכול לברכות, לשירים, לאחדות, הגעגועים הציפו אותנו ולסאבסטיאן המדריך כיפה הכנו שוב שירים ועוד ועוד ולקולג חזרנו מאושרים ושמחים!

 

 

יום שבת:
סוף סוף הגיעה השבת! אז בימי שבת כמו בימי שבת לא לומדים!! ובאמת לא למדנו אלא יצאני ל...... לונדוווווווון !!! אחרי נסיעה ארוכה ומפרכת הגענו ללונדון המדהימה שבה היה חם מהרגייל !  לא ציפינו שיהיה כל כך חם ולבשתי בגדים ארוכיייים  אז קודם הלכנו לביג בן!! המווווון תמונות צילמנו ושמענו אותו מצלצל =} ולאחר מכן המשכנו לפארק ענקי שממנו מגיעים לארמון המלכה המרהיב (:  אחרי זה הלכנו לארוחת צהריים, יש שהלכו לsub way ויש שהלכו למקדולנס- אני הייתי במקדולנס שם חיכה לנו טור מטוווווווווורף ולא רק זה אחרי שהזמנתי את הארוחה לא היה מקום לשבת לכן הייתי צריכה לשבת עם כמה חברות שלי במדרגות והיה שם מזעזע ויותר מזה ילד הקיא דווקא לידיי !!  מזל שאני ברחתי והוא לא נגע בי  אז לקחתי את הארוחה והתיישבנו מתחת לתחנת אוטוב כמובן על הרצפה :( (התענוג) ואז הגענו לרחוב עם מלא מותגים שלא ככ מתאימים למחירים שלנו אבל זה לא נורא כי היה TOP SHOP וגם היה H&M אזז ערכנו שופינג קטן של שעה וחצי ^^ וזהוו אני לא זוכרת יותר מיום שבת :P

 

 

 

יום ראשון:

יום ראשון הגיע ושוב אין לימודים לפי הנצרות (הם לא לומדים בימי ראשון וגם אנחנו הרווחנו מזה כמובן) קמנו שוב מוקדם ויצאנו לנסיעה ארוכה ארוכה שבסופה הגענו לעיירה סטרטפורד, בה נולד שייקספיר , כשהגענו שוב לקחנו כמה תמונות ליד האגם (אני חושבת שזה היה אגם) המדהים ונכנסנו לשוק אמנים מרהיב מלא בדוחנים של: אוכל מכל האוכל מקסיקני, יפני, טורקי ועוד, תיקים, מגנטים, מלא שטויות ובעיקר כיף לאחר מכן נתנו לנו מן חופשי להגיע לביתו של שייקספיר אז אמנם לא נכנסנו פנימה לבית אבל גם לראות את ביתו הספיק וריגש הבית היה יפה מאוד, קצת ישן אבל אותנטי. קנינו סטארבקס וארוחת צהריים כי שוב היה יום חם

  עלינו שוב לאוטובוס ונסענו לטירה ענקית ומהממת ביופיה  מתקופת ימי הבניים ;D נכנסנו לתוכה כדי לראות את המוני החדרים העתיקים ותיפסנו במעלה המדרגות מחוץ לטירה כדי להגיע לגג ענק המשקיף על כל הנוף בפארק! קנינו עוד גלידה ועוד אחת והתיישבנו מול הנהר (שוב אני חושבת שזה היה נהר) על הדשא והאכלנו את הברווזים באוכל המזעזע שהיה לנו (=  אז הם היו שבעים ומרוצים מהסנוויץ והציפס ואנחנו שמחנו שהתפנה מקום בתיק (;

 

 

יום שני:

 

 היום היה יום דיי רגיל, נשארנו בקולג' אני כרגיל יום שני לומדת בבוקר רק שעתיים אחרי ארוחת הבוקר הרגילה, אחרי שעמדנו שוב בטור הענקי לארוחת הצהריים יצאנו לפעילויות בפארק המושלם =] שיחקנו טניס, כדור עף וגם כדורגל נחנו קצת ועוד קצת וחזרנו לקולג לארוחת הערב  כן האוכל לא היה נהדר ובכלל הוא היה זוועה הפסטה לא פסטה האורז לא אורז ואצלנו נהגנו לומר :" זה לא אוכל עם מלח, זה מלח עם אוכל "  אז למרות שהיה שניצל שכמובן לא נגעתי בו כי היה נורא השתדלתי לאכול לחם וקינוח עוגה

 

 

 

יום שלישי:

היום גם נשארנו בקולג' אחרי ארוחת הבוקר יצאנו לפעילות המירוץ למיליון בה היינו צריכים למצוא את המטמון ע"י רמזים.

חברה שלי שלא למדה בבוקר הלכה לחנות האנגלית פריימארק וקנתה לה קצת בגדים (הקנאה)  ואני הלכתי ללמוד במשך שלוש שיעורים!! מהשעה 13:50 ועד 17:50 בערב!!! הזוי לגמרי .. לא משנה השיעור הזה היה משעממם במיוחד כי גם התחלתי להיות חולה  אבל קוויתי שזה לא יתפתח למשהו נורא .... בערב הלכנו לארוחת הערב שוב לא אכלתי כלום אז בזמני הפנוי קניתי מקדולנס לפחות זה עדיף =) והשגרה הייתה כרגיל, שיחקתי כדור נוצה כשחזרנו לקולג' ועם מרטין צחקתי שוב, שיחקתי גימי גימי איתו ודיברתי עם דניאל (גייקוב החתיך) אחד המדריכים המקומיים ..

 

 

יום רביעי:

 

בבוקר אכלנו את ארוחת הבוקר, למדתי קצת בבוקר ויצאנו לדרכנו שווווווב ל .... לונדון !!!! והווו חכינו לאוטובוס ויצאנו לדרכנו שוב בנסיעה של כשעה (אני חושבת) בכוונה ללכת למוזיאון המפורסם, מוזיאון השעווה מאדם טוסו  ואני הייתי בציפייה כל הדרך לראות את טיייייייילוווווווור לאוווווטנננררר ההוווווורס  (אני מעריצה שלוווווו) לא הפסקתי לצרוח ולשגע את שרונה חברה שלי במשך כל הטיול שאני הולכת להצטלם איתו עאעאעאעאעאעאעאעאעא *&^%$#@!  (טים גייקוב) אז כשהגענו כובן שזו הייתה התמונה הראשונה שלי, והצטלמנו גם עם ריאנה, ביונסה, ספורטאים למינהם, שרק, מרלין מונרו, מייקל גקסון, הביטלס, איינשטיין, גסטין ביבר, גסטין טימברלייק ועוד מפורסמים אחרים ...  אחרי זה לקראת הערב הלכנו להופעה weeked (מכושפת) שהייתה מבוססת על אליסה בארץ הפלאות  רק שכבר בערב לא יכולתי להקשיב יותר לכלום כבר הייתי ממש ממש ממש חווווולה ולא יכולתי להתרכז בכלום, הייתה מעליי ארימה ענקית של טישו, לקחתי מלא כדורים, המים שלי כבר נגמרו וממש ממש כאב לי הראש !  אז הערב היה סיוט ולא הצלחתי להנות מכלום אבל במהלך כל הנסיעה ישנתי אז זה עזזר לי  הגענו ממש מאוחר לחדרים, בסביבות אחד בלילה בקור אימים ולא רק זה אלא שננעלנו בחוץ לכמה דקות ואז פתחו לנו את המגורים, מקלחת, צחצוח שיניין ונרדמתי כמו תינוקת :O

 

 

יום חמישי:
היום שיחקנו קריקט, כדור-עף ומשחקי כדור אחרים בפארק ולמדנו אנגלית בשיעורים בכיתות אני קצת הברזתי כי הייתי ממש חולה ולא יכולתי לנשום !!

שיעורי האנגלית שהתחלנו לפני שבועיים מגיעים מחר לסיומם ולכן התבקשנו להיבחן (אמאל'ה!) וכן קיבלתי ציון ממש גרוווווע כי לא הייתי חצי מהמבחן היה לי התקף שיעול מטורף וזה הפריע לאחרים אז בשיא הבושה יצאתי החוצה והפסקתי את המבחן.

לאחר שצלחנו כמחצית מהעיר הגענו למתחם ענק, שהזכיר לנו קצת את מתחם ה''סינמה סיטי'. במתחם היו אולמות קולנוע, מסעדות, משחקי וידאו (ארקייד) ו...באולינג ! אליו הלכנו. נרשמנו כל עשרה ילדים במסלול והתחלנו לשחק, את האמת שלא הייתי כל כך גרוע והיה לי סטרייק אחד או שניים, אחרי זה הגיע האוכל ואני הייתי מורעבת (לא אכלתי צהריים וגם לא כל כך מהבוקר) איך לא המבורגר וציפס והאוכל היה ממש טעים כי זה היה האוכל של הבאולינג ולא חדר האוכל המזעזע  נהנתי במיוחד, אני חושבת שכווולם, אחרי עוד יום מעייף הלכנו לישון שבעים ומרוצים ><

 

 

יום שישי:
הימים עוברים מהר מידי, ומתחילים להריח את הסווף :(  בכלל לא רציתי לחזור היתה וגם לא התגעגעתי, אני חושבת שכמעט אף אחד לא ממש התגעגע או רצה לחזור, את הבוקר העברתי בכיתה עם המורה המושלמת בעולם אמה, לא למדנו כי זה היה היום האחרון אז רק שיחקנו משחקים: מונפול, הרוצח, האיש התלוי ועוד הרבה  כבר התחלתי להתגעגע לכל הילדים בכיתה (הם מכל העולם) וההכי למווורה! אחרי זה יצאנו שוב לשופינג בפריימארק יאייייייייייייייי ;) ויכולתי לקנות בגדים לערב יום שישי שבו כרגיל קידווש :D

 

לרגע הזה כולנו חיכינו שישי אחרון יחד, ארוחה אחרונה בה נשב כולם יחד, היה ממש כיף, אבל הפעם לא הלכנו לחדר האוכל כמו בשאר הימים וכמו בשישי השעבר, אלא  הלכנו לבית חבד, שלם הוזמנו (מי שלא יודע בית חבד זה כמו בית מאוד גדול יחסית, בבית בו התארחנו היו שתי קומות או יותר, שמארחים אותנו בו אנשים דתיים ולא רק אותנו אלא יהודים מכל מקום, יש בתי חבד בכל העולם ..) אז לכבוד ההזמנה החלטתי שצריך להודות לאנשים בדרך כלשהי, בכל זאת מארחים אותנו בכל טוב והכל בחינם, ואולי האנשים זקוקים לעזרה, אז דיברתי עם המדריך שלי מישראל וביקשתי להתנדב אולי הם צריכים שארוך את השולחן, שאכין קצת אוכל או משהו כזה. בסופו של דבר אני ועוד שלושה ילדים הלכנו לפני כולם לסדר את השולחן, לדבר עם הילדים הקטנים שנמצאים בבית החבד ולהכין סלטים  אחרי שסיימנו הכל, באה שאר הקבוצה, כבר יכלו לשמוע את ההמולה נכנסת, ישבנו סביב כמה שולחנות, ערכנו נטילת ידים והדלקנו נרות, הרב בירך על היין והתחלנו בקידוש [= האווירה המשפחתית והגעגועים הציפו אותנו, ריח של אוכל של בית התמלא, היה טעים וכיף במיוחד !!

 

 

יום שבת:
ביום שבת יצאנו לפארק מגניב בטרוווף הוא ענקי, במיימדים שאי אפשר לתאר  כפי שסיפרו לנו בדרך, וכמובן לפי המראה שהגענו הפארק בנוי בעיקר מרכבות הרים, אפשר לומר שזוה המטרה הבדיוק של הפארק: רכבות הרים הבעיה הקטנה היא שזה פחות או יותר בין אחד הפחדים היותר גדולים שיש לי אעעעעעעעעעעעעע הפחחחחחחדדדד !! אז זהו בגלל שזה הפחד הכי גדול שלי ורוב הפארק מבוסס על זה החלטתי שלעלות רק על אלה שנראים לי יחסית נורמלים (הבעיה שאי אפשר להגדיר את המילה נורמלי בפארק עצום שכזה, רכבת הרים בגובה 2000 מטר ונוסעת לאחור במהירות האור לא בדיוק מתאימה להגדרה של נורמלי :) )

 

אז בקיצור עליתי רק על המתקנים של התינוקות כמו הכוסות המסתובבים , כן אני יודעת זה לקטנים אבל אני חייבת לומר שזה היה ממש מהיר וכיפי והמתקנים עם המים עליתי עליהם, ושלא תחשבו ואפשר להתחבא מאחורי האדם הראשון שיושב בסירה כמו בישראל! ממש לא! כולכם תהיו רטובים, ספוגים במים אז שלא תנסו לעשות קומבינות למינהם! לא רק שהיה ממש ממש חם ולוהט אלא שגם הפארק ככ גדול שאתה הולך לאיבוד אז להגיד לחברה שלך אני יהיה פה ופה לא ממש עוזר כי לא תמצאו אותה  החלק הכי כיפי בפארק היה חוף הים המלאכותי, טוב הוא לא ממש היה חוף ים פשוט היה חול ומן בריכה כזאת עם מלא מים פשוט קראו לזה חוף ים אז כשהחום חגג אנחנו חגגנו במים

 . לקראת הערב , אחרי ארוחת הערב, הכנו מפגש עם המדריכים הישראלים וכן עם המדריכים המקומיים, אז למדריכים שלנו אחת הבנות קנתה שני יומנים ממש יפים וכל אחד המהילדים בקבוצה כתב למדריך שלנו ברכה ובסופו של היום נתנו את היומנים למדריכים, ולמדריכים המקומיים הכנו ריקוד וברכה גדולה מכולם, רקדנו שוב את הריקוד של ה EF לצלילי השיר Feel this moment  ניפחנו בלונים והיה ערב מלא ריגושים, בכי, כיף ורגשות מעורבים. נפרדו מהמורים, חיבקנו את החברים שנשארים, והתחלנו ב..... טמטמטטמטמטם מלחמת מייייייייייים וווואואואואואואואואואוווווו כן מהמלחמה הזאת אף אחד לא יצא בשלום אפילו יואב שנשאר דקה אחת יותר למטה חוץ מדניאלה שהספיקה לנוס לחדרה  כולם היו ספוגים מים, בקיצור היה ממש כיףףףף !!!

 

יום ראשון:

היום האחרון היה מלא ברגשוווות, ממש קשה היה לכולם, בכלל לא רצינו לחזור לישראל וכמובן שלא התגעגענו (כי לא ממש היה זמן להתגעגע היינו כל כך עסוקים או שאמא שלי אומרת התירוצים) היה לנו כל כך כיף שלא רצינו להיפרד, נסינו לאבד את הדרכון אבל אחד הילדים מצא אותו, נסינו להיות עם משקל יתר אבל סידרנו לנו את זה בקיצור ניסנו הכל אבל בכל זאת היינו צריכים לעזוב  אחרי שירדנו עם המזוודות במדרגות בפעם האחרונה ונפרדנו מכל המדריכים והחברים נסענווווווו ל ........ טמטמטמטמטמטמטמטמטם קו גניריץ' !!!!!!  (הקו שמפריד בין מערב למזרח, כאילו דההה !!) בדרכנו לשם הגענו למוזיאון שלדעתי היה קצת מטומטם ולא קשור, חוץ מזה היינו ככ עייפים שכבר לא היה לנו כוח להסתובב במקום אז יצאנו מהמוזיאון, התיישבנו בספסל ונרדמנו  אבל אחרי ארוחת צהריים קלה התחלנו לעלות במדרגות שלא נגמרו ורק המשיכו בעלייה מפחידה, כמובן שקיטרנו כל הדרך למעלה אבל כשהגענווו וואווו זה היה מראה מעלף פשוט מדהיים לא יכולנו שלא להתפעל!! ראינו את כל הפארק המרהיב ביופיו מלמעלה כמו תצפית שכזו היה ממש יפה, הנשפנו, נשמנו לרווחה ווורצינו לשחק ים יבשה בקו גריניץ' רק במזרח מערב, אבל לא יכולנו לשהגיע ממש לקו כלומר לגעת בו כי זה היה ממש יקר, ולא יכולנו להרשות לעצמינו אז לא נורא הסתכלנו עליו מרחוק...  בסך הכל היה יום מדהים ושבועיים משוגעייים ^^ חבל שנגמר, נפרדנו כך הייתה דממה, היה עצוב וכואב אבל הגענו לשדה התעופה ואת שאר ההמשך את יודעים.....

 

 

נ.ב -  כשהגענו לשדה התעופה בישראל ההורים חיכו לנו עם בלונים! ואחותי הכינה לי שלט ענקי עם תמונות שלי ושל חברה שלי ועוווגה, הטעם של בית אליו התגעגענו אז בסופו של דבר יצא דבר אחד חיובי או שניים מהחזרה