הי קוראים לי שרון אני בן 15 טסתי לשבועיים לשיפליק.
לפני שטסתי פחדתי שאני לא יתחבר שם לילדים, מסתבר שכמו כולם אבל תוך יום שאנחנו ביחד כולם כבר מכירים את כולם.
לונדון כל כך שונה מישראל יש הרבה עצים ומקומות יפים והאנשים ממש מנומסים אחד לשני.
לדעתי החביה העיקרית בסאמר סקול היא ליצור חברים מהארץ ובמיוחד מחול.
הקבוצה שהייתי בא הייתה קבוצה של שבועיים שבאה שבוע אחרי הקבוצה של השלוש שבועות
אז שני הקבוצות כמובן התחברו וניהינו חברים אחד של השני גם כאילו אנחנו קבוצה אחת תמיד
אכלנו ביחד יצאנו לטיולים ביחד היינו בהפסקות ביחד עשינו כמעט הכל ביחד.
החלק הכי קשה בסאמר סקול הוא הפרידה במיוחד מהילדים מחול כי אתה יודע שרוב הסיכויים שתחזור לראות אותם נמוכה אם הילדים מהארץ זה לא כלכך נוראה כי אנחנו עד עכשיו עושים מפגשים גם בלי המפגש שאתם מארגנים לפעמים זה בבית של מישהו לפעמים זה בקניון כל שהו העיקר לשמור על קשר. אפילו פתחנו קבוצה בוואטצאפ שאנחנו כל הזמן מדברים גם עם הילדים מחול שככה אנחנו עדיין בקשר איתם.
לסיכום בסאמר סקול יש רגעים טובים ויש רגעים רעים האנשים שאתה איתם בקבוצה אתה נימצא איתם שבועיים באותו מקום ככה שאין לך סיכויי לא להקשר אפילו למישהו אחד אתה תיראה שם את כולם במצבים הכי טובים שלהם במצבים הכי רעים שלהם במצבים הכי מעצבנים שלהם במצבים הכי שמחים שלהם שאין מצב שלא תכיר אפילו מישהו אחד
