היי כולם :)
חשבתי על מה לספר ואז נזכרתי ביום הכי כיף שהיה לי באנגליה - וזה היה הביקור השני שלנו בלונדון !
זה היה ביום רביעי בשבוע השני שלנו, לא כל כך הרבה זמן לפני הסוף.
זה היה היום המטורף (
) של כולם ! כבר הכינו אותנו מראש ללו"ז צפוף,
והוא היה כזה !
טוב אז זה מתחיל ככה, התיכנון היה להספיק לעשות שלושה דברים חשובים - ביקור במדאם טוסו, מחזמר ואיך אפשר שלא - זמן קניות.
אז בגלל שזה הרבה דברים בזמן קצר ניסו לקצץ בזמנים כמה שאפשר ואיפשרו לנו לנסוע ברכבת במקום באוטובוס, ובכללי להתנייד בתחברה ציבורית בלונדון - פחות בטוח, יותר מהיר ויותר מגניב, נוח וממש חווייתי! :)
בקיצור, יצאנו מתחנת הרכבת באיסטבורן והגענו ללונדון תוך שעה וחצי בלבד!!! (לעומת שעתיים וחצי - שלוש באוטובוס !)
זה היה ממש כיף !
ביציאה מתחנת הרכבת קיבלנו כובעים כאלה כפרסומת של בית קפה כלשהו - עשקנו אותם שם... חחח והצטלמנו כמובן !
מפה לשם, נסענו באוטובוס חסר מזגן ביום די חם, (הגעתי למסקנה שעם קור האנגלים מתמודדים מצוין אבל עם חום - הם פשוט לא יודעים מה לעשות... טוב שהם לא חיים בישראל, כולנו היינו מתים פה בלי מזגנים) ואז הלכנו עוד קצת עד למוזיאון השעווה של מדאם טוסו.
המסקנות העיקריות שלי מהמקום:
1. הוא ממש מסובך. ממש !! טוב שיש שילוט אחרת לא היינו מצליחים לחזור...
2. הוא מדהים! יותר מפעם אחת תהיתי האם האנשים שעומדים מולי הם בובות שעווה או שהם אמיתיים...
3. צריך להיות שם יותר משעה בודדה כדי למצות את המקום.
כן, היינו שם שעה פחות או יותר. למה? "כי הלו"ז צפוף!" ו"אסור לאחר למחזמר!!"
אז יצא שנכנסנו בסביבות 12, יצאנו באחת וחצי בערך, והמחזמר התחיל בשתיים וחצי אם אני לא טועה.
בכל מקרה, שיחררו אותנו וכולם התפזרו בין הבובות, המפורסמים והעמדות.
אני הספקתי לרקוד עם ביונסה, להרביץ להיטלר בפרצוף, לשמוע מוזיקה עם בוב מארלי, להתחבק עם ג′וני דפ, בראד ואנגלינה, ואפילו ללחוץ יד לשרק ולענק הירוק.
אה, וגם ראיתי מקרוב את משפחת המלוכה, את מייקל ג′קסון, והכי טוב - השתחוותי לניוטון, לחצתי יד לאיינשטיין וכמעט שרתי עם הביטלס על הספה שלהם.
אפילו גנבתי לשייקספיר את היצירות שלו וצחקתי על ג′סטין ביבר שהוא נמוך.
כשחושבים על זה - כן הספקתי לעשות הרבה בשעה וקצת במדאם טוסו.
ביציאה פגשנו שומר בריטי משעשע בעל עור כהה שדיבר עברית די טוב אבל עם מבטא. זה היה כל כך מוזר לראות את זה, אבל נחמד כמובן לפגש עוד דבר עברית.
פתחנו בהליכה מהירה לקראת המחזמר. בשלב מסוים התפצלנו לאלה שהיו מקדימה עם ניק, המדריך הבריטי, ולאחרים - ביניהם שתי המדריכות שלנו, שאיבדו אותנו והלכו למקום לא נכון.
מה שקרה זה שהם לא ראו שפנינו שמאלה בצומת, והם המשיכו ללכת ישר. התקשרנו לשונית, ולכמה מהאנשים שהיו בקבוצה השניה (למי שהיה מספרים) והסברנו להם איפה אנחנו מחכים להם והאצנו בהם לבוא.
הפיצול הזה עלה לנו באיחור בטוח למחזמר. כשהתחלנו שוב ללכת לכיוון התיאטרון, היינו במרחק של עשר דקות ממנו פחות או יותר, והמחזמר התחיל תוך חמש דקות.
התחלנו לרוץ, רק שיכניסו אותנו !
הגענו !
הסדרנים מיד חילקו אותנו לקבוצות קטנות יותר כדי שלא נפריע למהלך המחזמר שכן, הוא כבר התחיל, והעמידו אותנו בכניסות השונות ואמרו שניאלץ לחכות עד לסוף השיר הראשון כדי להיכנס.
תוך כדי תחושת הפיספוס שהרגשתי, ניסינו כולנו לראות כמה שיותר מהבמה, לקלוט את הסיפור !
אבל בסוף נכנסו והתיישבנו.
אני חושבת שהמחזמר היה מדהים ! השירים, השחקנים, התפאורה, הסיפור, הכל.
ראינו את "we will rock you", המחזמר עם שירי קווין.
אני ממש נהניתי מהמחזמר, ממליצה ממש בחום לראות !
בחמש ומשהו יצאנו מהמחזמר לשעה וחצי של קניון באוקספורד סטריט. גיליתי שכל המוכרים שם הם מהסוג שמתחילים איתך כדי שתקנה אצלם משהו. מלחיץ קצת...
אפשר לסכם שלא הרגשתי הכי בנוח להיות שם בתוך החנויות.
