אז ככה..אני מיכל בת 15 וחצי והייתי בקיימברידג′ מחזור 2 (השולטטטטטטט) ובאמת שאני מנסה לחשוב איך אפשר לסכם חוויה כזאת במילים כשאני לא יכלה לצלם את הזכרונות ולשים אותם פה...
אז סאמר סקול
5
שעות של טיסה,כולנו עייפים באמצע הלילה פוגשים מלא פרצופים לא מוכרים שאתה יודע שאיתם תבלה את השבועיים הקרובים ,הפחד הכי גדול שלי היה שאני לא אתחבר איתם ושהם יישארו בשבילי סתם פרצופים בלי סיפור מאחוריהם אויש כמה שטעיתי ...על ה10 דקות הראשונות כבר התחברנו ואחרי הטיסה בכלל ידענו הכל אחד על השני
42
חברים ישראלים בקבוצה שכל אחד מהם מיוחד ופשוט אי אפשר לדמיין את החוויה הזאת בלי אחד מהם,גם ברגעים הטיפה יותר קשים תמיד תמיד היינו שם אחד בשביל השני לכל דבר ומסתם אנשים שביום יום לא הייתי חושבת אפילו שנתחבר הפכנו לסוג של משפחה תומכת אחד בשביל השני ואין לי דרך להסביר אפילו כמה אני מתגעגעת למשפחה הזאת...
10
השעה שבה כביכול אנחנן אמורים לכבות את האורות ולהיות בחלום הרביעי שלנו אבל אנחנו כיאה לישראלים מורדים היינו מתגנבים מהחדרים וחשים איזה ג′יימס בונד בכל מיני פעולות הסחה,טריקים,מקומות מחבוא למקרה שיבוא רום צ′אק ותירוצים מפגרים...זה היה החלק הכי מלהיב ביום ונראלי שכולנו היינו מחכים לשעההזאת רק בשביל להרגיש מגניבים
7:50
בבוקר,כולנו עייפים כי לא ישנו איזה חצי לילה (להלן הסעיף מלמעלה) גוועים ברעב פוסעים לנו לאורך המסדרון מהר בשביל שחס וחלילה לא נאחר ונקבל עונש ...כל מה שרצינו בסך הכל היה איזה ארוחת בוקר נחמדה אבל כמו תמיד הריח השרוף של הלחם שאנחנו מריחים כשאנחנו רק פותחים את הדלת אומר לנו שאין מצב שנהנה היום מאיזה חביתה נחמדה או קורנפלקס נחמד וכולם יסכימו איתי שבלי שוקו פופס וחמאה לא היינו שורדים את הבקרים האלה :P
310
פאונד...הכסף שבזבזתי על שטויות של אנגלים רק בגלל הקטע של אם אני לא קונה את זה עכשיו אני לא אוכל לקנות את זה בארץ
כשבעצם חצי מכל הכסף הלך גם על אוכל בשביל שאני לא אמות מרעב מהארוחות המדהימות שחילקו לנו שם 
2
מדריכות מדהימות שעשו בשבילנו מעל ומעבר וסבלו אותנו כש...
איחרנו,בכינו,צעקנו,יצאנו אחרי 10,לא התעוררנו בבוקר,הפרענו ופשוט היינו ילדים מציקים...ובאמת שאין עליהן בעווווווולם !
1
היום האחרון ,אחרי שאתה כבר כלכך רגיל לכולם ולהכל...אחרי שהאנשים האלה הופכים להיות השגרה שלך ...אחרי שאתה סופסוף קולט שאתה בסאמר סקול ומבין איפה החדר שלך אתה מסתכל על התאריך וקולט שמחר בשעה הזאת תהיה בבית,הרגע הכי קשה וכואב זה הרגע שבו אתה קולט את זה
וכולנו התעוררנו לבוקר האחרון כלכך מדוכאים וכמה שבכיתי באותו יום...
14
ימים מדהימים בטירוף,כל יום מרגיש כמו שבוע שלם עם כל כמות האנשים שמכירים והדברים שעושים-פשוט אין רגע משעמם ! כלכך הרבה חוויות מצחיקות מרגשות ומהנות ,14 ימים שבהם הספקתי לעשות כלכך הרבה...רק חבל שביום האחרון השבועיים האלה פתאום נראים כמו שנייה :(
מיליון
זה כמה שאני אוהבת את כולכם...לא יכלתי לבקש קבוצה יותר טובה עם חברים יותר טובים ממכם...כלכך מתגעגעת !!!
