אחרי ציפייה ממושכת וארוכה התאריך המיוחל הגיע וב 15 ליולי נפגשנו כל הקבוצה שטסה לשבועיים בשדה תעופה,
אפילו שרובינו באנו לבד או בזוגות כבר די הכרנו אחד את השני מהפייסבוק.
מהר מאוד עברנו את התורים שלא היו ארוכים בכלל ובלי לשים לב כבר היינו באנגליה.
כשיצאנו משדה התעופה פגשנו את דניאל מצוות ארדמור בשדה תעופה שהובילה אותנו לאוטובוס(קומותיים !!!) שיסיע אותנו לשיפלייק 
כבר שהגענו כולנו היינו בשוק מהיופי של המקום, דייב המנהל (החתיך כמובן) הראה לנו את המקום והתכבדנו בשתייה ועוגיות..
בלי לשים לב בכלל השבועיים עברו לי במהירות !!
הכרנו ילדים ממדינות אחרות- צרפת, איטליה וספרד והתחברנו אליהם כלכך! מאוחר יותר גם הגיעו הסינים והקוראנים שגם אל חלקם התחברנו.
מהר מאוד התרגלנו לשגרה:
בבוקר פעילויות מהנות במיוחד, שגם אם לא הכי התחברת לפעילות היה כיף,
מיד לאחר מכן ארוחת צהריים ואז זמן מנוחה לקראת השיעורים שהיו רחוקים מאוד מהשיעורים כמו בבצפר - המורים היו מצחיקים וכייפים והחיבור עם הילדים מארצות אחרות ממש מהנה !
אחר הצהריים היה זמן מנוחה וארוחת ערב שאחריה היו פעילות ערב עם כל הקאמפוס שלרוב היו הכי כייפיות 
שלוש פעמיים בשבוע היה לנו טיולים מדהימים מלאי שופינג, ביקרנו בטירת ווינסדור, בלונדון, מאדם טוסו, ראינו מחזמר מהמם(Wicked), וכמובן לקחו אותנו לקניון הכי גדול באנגליה ל 4 שעות של קניות !!!, היינו בת′ורפאק, רדינג, באת′... אנגליה מדהימה ובמיוחד החנויות בימי רביעי היה לנו חצי יום טיו ל- חצי יום למדנו ובחצי השני שלו עד ארוחת הערב היינו בטיול.
בימי שבת וראשון היה יום טיול מלא אליו יצאנו מיד אחרי ארוחת הבוקר עד הערב ובטיולים האלו גם היה את הזמן שופינג המירבי, שופינג בחיים לא היה מהיר יותר !
אבל כל חוויה חייבת לבוא לסיום לצערנו, כבר בשלוש ימים האחרונים התחלנו להרגיש שאנחנו עוזבים, אני אישית תמיד דחיתי את הפרידה "למה לבכות עכשיו יש לנו עוד יום וחצי שלמים ביחד!!!"
כבר ביום שישי בדיסקו ובחלוקת התעודות התחלנו לצלם תמונות אחרונות ולבכות אחד על השני, השיא הגיע ביום שבת בבוקר שהקבוצות של הצרפתיים והספרדיות (הקבוצות שהכי התחברנו אליהם) היו צריכים לעזוב.. הרבה בכו, התחבקנו חיבוקים אחרונים, עשינו מלא תמונות ונפרדנו לשלום בתקווה שנתרא שוב...
ביום ראשון כבר נפרדנו מהצוות המדהים של ארדמור שתמיד היה בשבילנו שם, ומהמקום המדהים שהיה לנו בית לשבועיים ויצאנו לדרך.
בשדה תעופה כבר הבנו שאפילו שאנחנו גרים כולנו באותה ארץ, אחרי שבועיים/שלושה ברצף אחד עם השני זה לא אותו הדבר והבנו שגם אנחנו נפרדים אוטוטו..
בישראל נפרדנו אחד מהשני בחיבוקים ונשיק ות
קיץ כזה לא היה לי מעולם ואני בחיים לא אשכח אותו, פגשתי חברים מדהימים מהארץ ומכל העולם שאני בחיים לא אשכח !! 
