אז מאיפה להתחיל....
קודם כל נתחיל במפגש שהיה לנו בישראל, אני באתי עם חברה טובה שלי אז לא פחדתי מזה שאני יהיה לבד ככה שהייתי רגוע יחסית אבל כמובן כבר במפגש
ראיתי שיש לי קבוצה מדהימה וחברותית במיוחד ככה שכל החששות עברו לי מיד, אחרי הסברים על הנסיעה חזרתי הביתה והתחלתי לספור את הימים עד לטיסה, ההתרגשות הייתה בשיא וכל יום שעבר היא גם גברה יותר ויותר עד שסוף סוף היום הגיע. רק עז הבנתי עד כמה שאני התגעגע למשפחה [ככה לפחות חשבתי ;)] ,
בלילה לא ישנתי וקמתי ב 2 בלילה מההתרגשות ואז לא עזבתי את אמא לרגע עד לשדה התעופה שמה כמובן התחיל הבכי ואני מודה בזה שגם אני בכיתי.... קצת.. קצת הרבה... אבל לא נורא זה עבר ומאז המסע לאגליה התחיל.
כבר בתור למסירת המזוודות התיידדתי עם כמה ילדים מהקבוצה ואז ילדה אחת מהקבוצה [שלאחר מכן נהייתה חברה נהדרת ונהינו מאוד קרובות] עיבדה את הדרכון...... חחחחחח לאחר חיפוש של כשעה נימצא הדרכון.. בנעל שלה.... הדרכון פשוט נפל לה לנעל והיא לא שמה לב...
כמו שאתם כבר רואים הטיול הזה היה מאוד מצחיק XD.
לאחר טיסה של חמש וחצי שעות סוף סוף הגענו והבנו שמזג האוויר באנגליה מאוד שונה מזה של ישראל, ה"קיץ" שלהם זה כמו החורף אצלנו [בדרום ישראל זה לפחות ככה] אבל אחרי כמה ימים מתרגלים ובשבוע השני אני כבר הלכתי בחולצה עם שרוול קצר וכמה פעמים אפילו עם מכנס קצר אבל לכל החברות שלי היה קר חחח.
וככה השבועיים החלו להם לעבור, והם עברו מהר מאוד, אם לא החברים שהכרתי והתמונות שצילמתי הייתי בטוחה שזה היה חלום, חלום נהדר כי לא נהנתי ככה בחיים שלי, אוליי חלקכם לא אוהבים את הקטע של SCHOOL אבל תאמינו לי שאפילו הלימודים היו מהנים ונהדרים, המורים מתוקים וכל כך כיף לדבר איתם והם כל כך נחמדים, מה שכן היו שיעורי בית, לא ממש קשים אבל מה שכן אני לא הבאתי מחברת והייתי צריכה לכתוב על דפים אז ליתר ביטחון שימו מחברת קטנה ועט אפילו אם אומרים לכם במפגש לא להביא תביאו ! :)
כל יום היו 4 שעות לימודים ו 4 שעות פעילות, בפעילות יצאנו לפארק אם לא ירד גשם ושיחקנו, דיברנו וטיילנו או שהלכנו לשתות תה עם קצפת וביסקוויט′ פעם הלכנו למוזיאון זאולוגיה ופעם אחרת הלכנו לשוט בסירות,
בקיימברידג′ יש נהר [נהר הקאם] העובר במרכז העיר ויש להם את הסירות הקטנות האלו שלחלקכם בטח מכירים כ"גונדולה" [בוינציה...] אז שם זה נחשב לסוג של ספורט והוא נקרא "פאנטינג" ואני הייתי זאת שחוטרה שעה שלמה עם המקל הענקי הזה שהיה עשוי ממתכת והיה באורך של 4 מטר ושקל הרבה אני לא יודעת כמה אבל יותר מתיק בית הספר שלי והתיק שלי שוקל הרבה אז כן היה כיף, לא נפלתי למים אפילו שזה היה קרוב אבל לא XD.
כל יום היו 3 ארוחות כמובן,
בבוקר :
קוראסונים,צנימים,חמאה,ריבה,יוגורטים,פירות שונים כמו מלון או תפוז תפןח וכו′ וכמובן היה שם קורנפלקס.
בצהרים:
פחממות כמו תפוחי אדמה,אורז או פסטה,בשר כלשהו,סלט ופרי כמו אבטיח והיו יוגורטים D:
בערב:
תפוחי אדמה, פסטה, אורז, תירס, סלט, בשר או דג ועוד תוספות שונות.
ככה בכללי תזכרו שלא באתם לאכול ! חחחח אבל לפי דעתי האוכל היה סביר אבל אלו שזה לא מצא כן בעינם תמיד יכלו לקנות אוכל ;).
ונספר לכם קצת על הטיולים שהיו לנו בסופי השבוע.
נסענו ללונדון לראות את המחזמר "מלך האריות" שזה אחד הדברים הכי יפים שראיתי, זה היה כל כך צבעוני, והמוזיקה הייתה נהדרת, והתפאורה והבגדים והכל היה כל כך מושלם אז גם אם זה היה מ 8-11 בערב לא נרדמתי כי זה היה עוצר נשימה, וכן בכיתי כשאבא של סימבה מת... :(
כמו כן בלונדון ראינו את הביג בן, את הארמון של המלכה ואת כיכר טרפלגר.
ביום טיול אחר היינו בעיר ששיקספיר גר שזה היה מאוד נחמד ובעיקר זאת עיירה שבה עושים שופינג, שכחתי לציין שכמעט כל יום הייתה הזדמנות לקנות משהוא והיה זמן חופשי. וביום הזה גם היינו בטירה עתיקת יום וזה היה מקום מדהים ושם היה לנו זמן לטייל ולהתבונן במראות עוצרי הנשימה.
וככה במהירות הברק עברו להם שבועיים.אני הצבתי לעצמי מטרה שכל יום אני צריכה להכיר מישהו חדש מחו"ל וככה גם כרה,התיידדתי עם ילדים מפולין,ספרד,איטליה,הולנד,מקסיקו,בלגיה,הונג קונג,פורטוגליה,טורקיה,סלובניה,אוקרינה ורוסיה. היה לי יתרון ענקי כי אני יודעת רוסית ככה שזה מאוד הקל להתיידד עם חלק מהילדים.ועד עכשיו אני שומרת איתם על קשר דרך הפייסבוק וזה נהדר.
לסיכום אני רוצה לומר שאם אתם לא יודעים אם לנסוע או לא התשובה שלי היא כן אחד וגדול ! כי זה אחד הדברים הכי טובים שקרו לי בחיי בלי להגזים.
אני אישית אשמח לחזור על החוויה זאת עוד פעם כי אתם זוכים להכיר חברים מכל העולם, לשפר את הביטחון העצמי ואת האנגלית שלכם ואתם נהנים כמו שלא נהנתם בחיים שלכם,ואני אומרת את זה בתור בן אדם שאף פעם לא התנתק מאמא ליותר מיומיים של טיול שנתי בבית הספר, ואף פעם לא הייתי הבן אדם הזה שמתיידד בקלות כזאת עם אנשים זרים.
אל החברות הכי טובות שלי לקח לי שנה להיפתח ולהתיידד איתם ובשבועיים הללו התיידדתי עם אנשים כאילו הכרתי אותם שנים ואני שמחה מזה, כי זה שינה אותי, ולפי דעתי לצד החיובי.
