היי קוראים לי רומי , והשנה יצאתי לסאמר סקול ברידינג .
המסע כבר התחיל ב 7\22 - כשהתחלתי לארוז מזוודות .
מה לקחת ?? קר ?? איך הילדים ??יהיה כיף ?? ומה לא...
כשהגעתי לשדה וכבר נפרדתי מהמשפחה עבר לי בראש.."מה זה הילדים האלה ומה אני עושה פה ?!? ".אבל מהר מאוד הבנתי שזו טעות .
אחרי חמש שעות טיסה מייגעות כבר הכיר אותי ואת נוי הבנתי שמשעמם לא יהיה פה ! כשהגענו נכנסנו לחדרים העצומים שבכיף הייתי לוקחת איתי לישראל ופרקנו את המזוודות , בפעם הראשונה נתקלנו באוכל האנגלי שמכיל בעיקר או יותר נכון רק תפוח אדמה בכל הקומבינציות האפשריות -הופ פרייז, צ′יפס, פירה פוטטו ומה לא ...
מיום ליום האוכל, הטבחים, והמוזרים חדר אוכל הפכו לחלק משגרת היום יום שלי וחלק מכמות הבדיחות האינוספיות.
יצאנו לטיולים , סיורים, היינו בטירות של המלכה, מאדאם טוסו, מחזמר, נהר התמזה, ברידינד, בברייטון, פארק שעשועים (שהפך אותי למהמרת כפייתית בניסיון נואש להשיג דובי) ושיא הפעילות - השופינג בווסט פילד !!!
כל כך הרבה חנויות וכבר אי אפשר לדעת מה לקנות !!
הנסיעות , הפלייליסט החרוש של האוטובוס והשירים שחזרו על עצמם כל דיסקו מחדש מהדהדים לי בראש בלי הפסקה .
הסיורים הם רק חלק קטן מן החוויה , כי הכיף האמיתי הוא הילדים !!!
בחיים לא תיארתי לעצמי שאני אפתח ככה לאנשים שבחיים לא פגשתי ועוד מקצוות שונים של הארץ .
הכרתי פה חברים שאני יכולה לומר שהם חברים לכל החיים ושאת הקשר איתם אני לא אנתק גם אם זה אומר שאני אצטרך לקחת שני אוטובוסים לירושלים וגדרה. צחקתי פה כמו שלא צחקתי בחיים !!
שיחות נפש בלילות במטבח של הקומה או בחדר שלי, האכילה האינסופית של פרינגלס ומסיבות ממתקים שדאגנו לארגן שלוש פעמים בשבוע !
וכמובן הבדיחות שרק מי שהיה פה יבין !
אני לא יודעת איך אני אקום בבוקר בלי הדפיקות בדלת של שחר שמעירה אותי, ובלי העוגיה של החדר אוכל ,ופעילויות הספורט והצעקות של מרטין ,המדריכים החתיכים (אחמ אחמ טום), איך אני אלך לארוחת ערב בלי יעקב ונוי ואיך אני אלך לישון בלי אכילה של ממתקשים על כל הקומה ..התרגלתי כבר לאנשים ,למקום ואפילו למזג האוויר !
חוויתי פה חוויות שאני בחיים לא אשכח ואני קשורה פה לכל אחד ואחת.
אפילו להולנדים ולסינים החופרים אני אתגעגע.
החברים, החוויות,והלמידה שהייתה מהנה, נהניתי מכל רגע והייתי עושה את זה שוב ושוב ! אני מרגישה שמעבר לחברים שהכרתי פה ולאנגלית שהשתפרה המקום הזה גרם לי להבין המון דברים על עצמי ועל הסביבה שסובבת אותי .
פה כבר נגמרות המילים ומתחילות הדמעות ועם כל האהבה הביתה אני כבר מתגעגעת לרידנג !זאת הייתה חוויה חד פעמית !!!
ולפני שאני מסיימת איך אפשר לא להזכיר את המדריעים מהדהימים שהיו
לנו שם עידן וגל ! תודה על הכל !!!
רומי
